עט סופר חלק א עה

אם ע"א יכול לחזור ואם מהני אמתלא:

פרט ז'. אלקים ראיתי עולים בעלי קרנים מנגחים ימה וצפונה בזה ואסדרם כיד ה' הטובה עלי, גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך:

כתובות דף ע"ב, מאכילתו שאינו מעושר, ה"ד אי דידע נפריש אי דלא ידע מנא ידע לא צריכא דאמרה ליה פלוני כהן תיקן לי הכרי ואזיל שייליה ואישתכח שיקרא, וראש מביא ירושלמי שהכל בעדים כי אין הכהן נאמן להפסיד כתיבתה, אבל ר"ן מביא רמב"ן שכהן נאמן וכן הדין בכל עד מפי עד אם בא האחד ואמר דשקרא הוא אין השני האומר משמו נאמן ע"ש, וכן פסק המחבר בסי' י"ז ס"ח אם ע"א אמר לאשה מת בעליך אינה צריכה שוב לעדותו אלא באה לב"ד ואומרת מת בעלי אבל אם בא העד שאמרה בשמו מת ואמר שלא אמר מת לא מהימנא, וכתב הח"מ יש להסתפק אם יכול לומר העד הראשון שקר הגדתי לך וכבר כתב הר"ן בתשובה סי' מ"ז אף שהגדתו מועלת חוץ לב"ד מ"מ אם אמרו אח"כ תבודין היינו נאמנים, אך יש לפרש דברי הר"ן דמיירי כל זמן שלא העיד העד השני בפני ב"ד אבל באמת אין סברא לחלק דמה תועיל העדת העד השני שלא יוכל העד הראשין לחזור מדבריו וא"כ כל עד מפי עד צריכה האשה לחקור היטב שלא יחזור העד הראשין מעדותו ויאמר שקר הגדתי עכ"ל, וכתב הב"ש כוונתו דרך עצה טובה שתחקור שאל תבא לידי מכשיל אבל ע"פ הדין אין חוששין שמא יחזור הראשין ויאמר שקר הגדתי, ועי' ב"ש קט"ו סק"ד ועי' שלט"ג פרק האשה שהלכה, אמר לה ע"א הולכת לב"ד ומתרת עצמה ע"פ אותו העד שהעיד לה ואע"פ שהעד כופר אח"כ עדותו לב"ד ואמור שאינו יודע העדות כמבואר בפרק שבועת העדות עכ"ל, וכתב הבית מאיר הב"ש מביא בשם ש"י דהראשון יוכל לחזור ולומר שקר הגדתי לך, א"כ ק"ק למה לא תהא נאמנת להכחישה במגו דשקר הגדתי לך, וי"ל דלא חשוב מגו לעשות עצמו רשע במעיד שקר ואף חוץ לב"ד ע"ש:

כ"ל תשובת ר"ן בסי' מ"ז, תחלה אני דן על מה שאמר העד הראשון תחלה חין לב"ד שהיתה זקוקה ליבם אם יש לסמוך עליו במה שהעיד בב"ד ששמע שמת זה זמן רב מי אמרי' כיון דבעדות אשה אינו צריך שיעיד העד בב"ד הרי עדותו חוץ לב"ד כאלו העיד בב"ד וכי היכי דבעדות שנתקבל לפני ב"ד אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והכי נמי בעדות זו כיון שהגיד חוץ לב"ד שוב אינו חוזר ומגיד אפי' בב"ד או דלמא אפ"ה כל שלא העיד בב"ד חוזר ומגיד בב"ד אע"פ שמכחיש דבריו ראשונים לכי שאין אדם מדקדק בדבריו בשה שאיחר חוץ לב"ד, ומסתברא הכי קושטא דמילתא שאפי' בעדות אשה אעפ"י שהגיד חוץ לב"ד חוזר ומגיד בב"ד שאעפ"י שמכחיש דבריו ראשונים ויש ראיה לזה מאותה ששינו העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין לזכות בין לחיוב אם עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו מבדין אנו הרי אלו נאמנים אם משנחקרו עדותן בב"ד אמרו מבדין היינו אין נאמנים הרי שכללו כאן כל מיני עדויות אפי' אותן שאינן צריכין שיהי' נעשין בפני ב"ד שהרי שנינו בין לאסור בין להתיר ואפ"ה אמרי' שאעפ"י שהעידן בכ"ד כל שלא נחקרה עדותן עדיין יכולין לומר מבדין אנו לפי שאין העדים מעידים עד שעת גמר עדותן בב"ד וזו ראיה שאין עליה חשובה עכ"ל וכתב ש"ש ש"ו פי"ד מבואר אפי' באיסר והיתר דלא בעי עדותן בב"ד מ"מ כל שלא נגמרו עדותן בב"ד חוזר ומגיד בלא אמתלא אם עדים בשטר יכולין לחזור ולאמור מבודין היינו עי' במקנה כלל י"ט פרט ג' באריכות:

תוס' אי דידעי וכו' דיכולה לומר משחקת הייתי, וכתב הפלאה ר"ל שסמכה על זה כשיבא לאכול תאמר לו ששקר אמרה לו, אע"ג דקי"ל בעדים כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והעדות הראשון קיימא ואם באו עדים והזימו עדותן ראשונה נפסלים אפי' שחזרו בהן קודם הזמה, א"כ הכי נמי כיון דע"א נאמן באסורין ואינו יכול לחזיר בו אחר כ"ד והוא יכול לאכול ע"פ מה שאמרה לו תחלה שהוא מתוקן וממילא כיון שהוא יודע שלא הי' מתוקן כיון ששקר אמרה לו שוב אינה נאמנת ואינו יכול לסמוך עליה עוד וכו' מ"מ כיון שהיא אומרת שהי' אומרת לו שלא יאכל אין יכול להפסידה כתובתה ע"ש ובדף כ"ב כתב ע"א שאמר שלא בפני ב"ד אע"ג דנאמן יכול לחזור ע"פ אמתלא, ואפשר י"ל בע"א באיסורין שאמר שלא בפני ב"ד נאמן כשיש לו מגו אפי' בלא אמתלא ע"ש:

חו"ד קפ"ה כתב אמרי' בקידושין דף ס"ג אמר רב אסי מודינא אם אמרה נתקדשתי דאין סוקלין דלאב הימניה רחמנא ולא לדידה פרש"י דלענין איסור הוא מטעם שוי' הנפשי' ח"א ולא מטעם נאמנות ע"ש, ובגיטין דף ב' כתבו התוס' דכל הנאמות באיסורין מנדה ילפי' דכתיב וספרה לה, והנה נראה ברור דבכל מקום דהימנא רחמנא לע"א דלא מהני אמתלא להיות חוזר ומגיד כמבואר בח"מ כ"ט גבי ע"א לשבועה דאינו חוזר ומגיד