עט סופר חלק א עג

פ"ג משגגות אמר לו ע"א חלב היא זה ישתק יחזר ואכלה בשגגה מביא חטאת ואם התר' בו לוקה עליו אע"פ שעיקר העדות בע"א, בפ"ט מנזירית כתב נהג נזירות כפ"י ע"א ושתה יין או נטמא והתרו בו ליקה אעפ"י שעיקר הנזירות בעד אחד, ועי' ירושלמי פ"ח נזירך אמר לו אחד חלב הוא והתרו בו שנים ליקה ועיקר עדותו לא בעד אחד הוא, איל אחד נזיר והי' נוהג בנזירית על פיו ושתה יין וניטמא למתים והתרו בי שנים לוקה עיקר עדותו לא בע"א היא ע"ש:

פנ"י קידושין ס"ג ובק"א איבעי להו מהי לסקול על ידו, ר"ת אמר אין סוקלין, וכ"פ רמב"ם פ"ב מאישות שיקשה על רמב"ם שכתב בסנהדרין שאין צריך שני עדים וכו' אמאי קאמר ר"ח אי' סוקלין הא כבר היקבע האיסר עפ"י האב קודם שבא עליה בזנות דאל"כ פשיטא דאין סוקלין וכו' ותי' דרמב"ם איירי אף בלא דברי עד כבר איתרע חזקת האשה בכה"ג ע"א נאמן כמו ספק חלב ספק שומן, משא"כ באב שאמר קדשתי את בתי שהי' בחזקת פנוי ואין דבר שבערוה פתוח משנים רק גזה"כ שאב נאמן ואין לך בו אלא חידושי שחדשה תורה שנאמן לאסרה משא"כ לקטלא לא הימניה רחמנא ע"ב, לכאורה מש"כ שאב נאמן מגזה"כ למה לא יהי' נאמן מצד שבידו, אבל עי' תוס' ישנים כתובות דף כ"ב שהקשה למה לי קרא שאב נאמן ותי' אין בידו כל כך שמא לא ימצא אדם שיקדשנו מיהו אם אמר על בתו בוגרת קדשתיה כשהי' קטנה אינו נאמן:

וש"ש ש"ו פי"ב מביא קושי' פנ"י על רמב"ם, וכתב הא דפליגי אמוראי רבא אמר אין סוקלין ורב אסי אמר סוקלין פלוגתי זו אינו אלא באומר האב קדשתי את בתי קודם שזנתה דלאחר זנות רב אסי מודה דאין האב נאמן ליסקל על ידו [פלא דאין כאן התראה] אלא דמיירי באומר קודם זנות אלא דמיירי בלא הוחזקה שלושים יום דאם הוחזקה שלושים יום ע"י אמירת אב גם רבא מודה דסוקלין על ידו דהא אפי' הוחזקה ע"י עצמן סוקלין כמ"ש רמב"ם פ"א מא"ב באיש ואשה שבאו ממדה"י ע"ש, מכ"ש באב שהוחזק על ידו באשת איש שסוקלין על ידו לפ"ז הא דכתב הרמב"ם דאין סוקלין עפ"י האב היינו דוקא בלא הוחזק וכה"ג בע"א נמי כל זמן שלא הוחזק עפ"י העד אין סוקלין על ידו, וכיון דע"י ע"א נמי אין סוקלין עד שיוחזק כמ"ש רמב"ם בסנהדרין אבל האישור עצמו בע"א יוחזק, וע"י האב נמי סוקלין כשהוחזק א"כ תו ליכא סתירה וקושי' בדברי רמב"ם ע"ש:

שמעתי מאדמ"ו הגאון כ"ס ז"ל דבר נפלא על רמב"ם כי רמב"ם נקיט חלב זה, אי אשה זו משמע שיש ספק בלא עדותו וכן כתב הפנ"י, א"כ לשיטתו שספק מותר ורק ע"י עדותו של ע"א אסור. א"כ נתקבל ופעל עדותו לאסור, א"כ גם אם אח"כ אכל אי בועל אשה זו חייב כי הוחזק מכבר עדותו, אבל לשיטת ראשונים שספק אסור, ולא פעל עדותו כלום כעת כי גם בלא עדותו אסור, ולא שייך לאמור שנתחזק ע"י עדות לחייב אח"כ ודו"ק היטיב:

אם יבמה נקרא דבר בערוה וע"א אינה נאמן, נב"י ח"ר כ"ד מביא מרדכי פרק מצות חליצה שכתב היתר יבמה לשוק היא ערוה ואין פחות משנים, והג"מ פ"ד מאישות דחליצה הוי דבר שבערוה, ונב"י כתב דלא הוי דבר שבערוה שהרי אינה לא במיתה ולא בכרת, ועי' אמרי א"ש סי' צ"ו, ומנ"ח בהשמטות סי' תקצ"ט ומר"ם שיק א"ע קמ"ז:

קידושין דף ס"ד בני זה בן י"ג שנה ויום אחד וכו' נאמן לנדרים וכו' אבל לא למכות ולעונשין, תוס' נאמן דע"א נאמן באיסורין, תימא הא אין נאמן אלא בדבר שבידו, וי"ל כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו, מיהו קשה מה איריא אב אפי' אחר נמי, וי"ל דאב דייק טפי לדעת שניו לפי שעליו מוטל להודיעו לאחרים ולכך לאב עשוהו כבידו ולא לאחרים, ועי' במרי"ט בחידושיו אם הוחזק לגדול ע"פ אביו ואח"כ בא על ערוה בפני עדים חייב מיתה כיון שבשעה שאמר שהוא גדול עדיין לא נתחייב מיתה הרי הוחזק אם עבר שום עבירה למה לא יתחייב מיתה הא למה זה דומה לאיש ואשה שבאו ממ"ה וכו', ועוד ביבמות דף ל"ט ואשתמודנא דהדין פלוני אחוהי דמיתנה וכו' וכתב רב אלפס דההיא שעתא לאו אמילתא דאסורה קמסהדי אלא גילוי מילתא בעלמא הוא, ובירושלמי דסוטה אמר לו אחד חלב הוא והתרה בו שנים לוקה עיקר עדותו לא בעד אחד הוא:

פרט עדות מיוחדת באישות. ו'. ריף גיטין דף ע"ג מביא תוספתא ראוה שנים שנתיחדה עמו צריכה גט שני, אחד בשחרית ואחד בין הערבים זה הי' מעשה ואמרו אין מצטרפין וכתב הר"ן אע"ג דלגבי ממון קי"ל דהלואה אחר הלואה והודאה אחר הודאה מצטרפין לגבי אישות דשייך בדיני נפשות בבת אחת בעי להו ועי' ב"י ח"מ סי' ל' הבאתי [פרט ] ועי' רשב"א בזורק דף פ"א, מסתברא כגון שראה