עט סופר חלק א עב

סי' ס"ט כתב להיפך, שכתב ק"ו מה רובה דרצון שהוא רובה דליתי' קמן אמרת שאינה נאמנת לומר נאנסתי, בהמות ששחט הקצב ונטרפו רובן כהוא רובה דאיתא קמן למה יהי' נאמן והרי מעשים בכל יום להתיר אלא ודאי שע"א נאמן באיסורין להתיר אף נגד רוב ואף דליכא חזקת היתר ע"ש, [על קושי' שאשה נאמנות שלא בא אורח כנשים, נראה לי יען שיש לה חזקת טהרה גם שרובה וחזקה רובה עדיף בזה ע"א נאמן, אם חזקה מסייע לע"א נאמן לכ"ע נגד רוב] ועי' כ"ס יו"ד סי' פ"ב:

מקנה דף ס"ג כתב, פנ"י כתב דכל ספק שלא הי' חזקת איסור ברור כיון דאיכא נמי היתרא נאמן ע"א, וצ"ע דהא מדאיצטרך קרא בעגלה ערופה דע"א נאמן שראה את ההורג כדאי' ב"פ בתרא דסוטה והיינו משום קורבא אע"ג דקורבא לא עדיף מרוב תשמע דוקא הכא דגלי קרא הא אי לאו הכי לא הי' ע"א נאמן בזה אף דלא הי' חזקתו ברור וצ"ע, לענ"ד לישב עפ"י ש"ך בסי' קכ"ז סקי"ד היכא דכתב התורה בפירש שע"א נאמן כמו בסוטה ובעגלא ערופה אז הרי הוא כשנים ועד אמר ראיתי ההורג ואחד מכחישו הרי הוא כשנים ע"ש ע"כ גלי קרא שנאמן אבל אם הי' נאמן בלא גילוי קרא יען שמברר המיעוט מרוב אז הי' אחר יכול להכחיש אותו ודו"ק:

פמג"ד סי' א' במ"ז, הקשה בחש"ו ששחטו ואחד רואה מהימן לבעי תרי דאין ע"א נאמן באיסורן היכא דאיתחזק איסורא אם לא שבידו ובחש"ו ואחד רואה דאין בידו איך נאמן וכו' ועוד נגד הרוב ודאי אין מהימן דרוב מעשיהן מקולקלים ומנ"ל דע"א כה"ג נאמן, ונראה לי אף דבידו לא מהימן כל שהוא הפך הרוב דהא דבידו מהימן יליף לה משחט בן הבקר דכתיב לשון יחיד או מכהן המקריב כשש"כ רש"י חולין דף יו"ד ד"ה ע"א, זה דוקא בחזקה ולא נגד הרוב אף שבידו ע"ש, ועי' ס"ט שהקשה האיך אשה נאמנת לומר שדם באה בלא הרגשה נגד רוב דמים באים בהרגשה:

פנ"י פ"ק גיטין אימר דאמרינן ע"א נאמן באיסורין כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן, לרמב"ם דספק מותר מן התורה א"כ מה צורך לנאמנות של ע"א ע"ש, ובשו"ת אמרי אש יו"ד צ"ח כתב ע"א אינו נאמן באיתחזק איסורא היכא דאיתחזק איסורא בהאי חתיכה לאפוקי היכא שאינו בא רק לברר איזה חתיכה איסורא ואיזה מותרת והיינו מטעם הנ"ל דאם היינו מחזקין בחתיכה זו שהיא חלב או באשה שהיא א"א העד המתיר סותר החזקה אבל בתערובות החתיכות איסור בהיתר אין העד מתיר כלל שגם לאחר עדותו נשארה אחת אסורה ואחת מותרת ובזה סרה קושי' פנ"י על רמב"ם ולא חילק הגאון בין אתחזק באותה החתיכה לאתחזק שאר החתיכות איסור בלבד כמו תתיכה אחת משתי חתיכות דוודאי מדאוריי' לחומרא וע"א נאמן דלפי הנ"ל אם יש רוב חתיכות איסור ומיעוט היתר נאמן העד לומר זו היתר וע"א איננו סותר הרוב בעדותו וזה דלא כמ"ש הפנ"י בקידושין בסוגי' דע"א עכ"ל, ועי' נמ"י ורשב"א יבמות דף פ"ז, מש"כ רש"י על הכא לא איתחזק איסורא בהאי חתיכה, מכאן ראיה דבמקולין שהי' שם טריפה וכשרה ואמר לן ע"א חתיכה זו היא כשרה נאמן אע"ג דאיתחזק איסורא במקום הזה כיון דבחתיכה עצמה לא אתחזק איסורא והיא מעשים בכל יום דאל"כ במקולין שיש שם נבלה לא יקנה שם בשר אלא בעדים ע"ש:

פמג"ד בפתיחה כוללות סדר הנהגות לשואל, אות ד הט"ז בסי' י"ח כתב אם אירע הוראה בשחיטה לא יורה לעצמו כמו בכור דאיתחזק איסורי, ונדה להורות לעצמו י"ל דלא איתחזק מקרי שדמיה פוסקין וכו' כללא דמילתא חזקה ואין בידו אסור להורות לעצמו וכו', מריש הוי קשה לי' איך נאמן המורה ביחיד באי"ה כה"ג בחזקה ואין בידו, ומ"ש מעדות דחיישינן שמא ישקר, ונגד חזקה אין אדם חוטא ולא לו, יש חזקה דאיסורי ע"ש:

פרט רמב"ם בעד אחד הוחזק האיסור. ה'. פט"ז בסנהדרין כתב, אינו צריך שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האסור עצמו בע"א יוחזק כיצד אמר ע"א חלב כליות הוא זה, כלאי הכרם הם פירות אלו, גרושה או זונה אשה זו, ואכל או בעל בעדים אחר שהתרה בו ה"ז לוקה אע"פ שעיקר האיסור בע"א בד"א שלא הכחיש העד בעת שקבע האיסור אבל אם אמר אינו חלב זה וזו אינה גרושה ואכל או בעל אחר שהכחיש אינו לוקה עד שיקבעו האיסר שני עדים, שתק בעת שהעיד העד ה"א בקביעות האיסור, ואחר שעבר והתרו בו טען להכחיש העד אין שומעין לו אלא לוקה, יכתב הכ"מ ממ"ש רבינו ואחר שעבר משמע שאם טען להכחישו קידם שעבר הוי הכחשה ע"ש, גם נראה מלשונו שרק זה שהכחיש אכל או בעל אינה לוקה, אבל אם אחר אכל ובעל לוקה כי לאחרים הוחזק האיסור, וראיה למצאתי כתב אשר מביא ב"י קכ"ז, ודו"ק: