עט סופר חלק א עא

ליתיה להאי טעמא, התם הוא להוציאה מחזקתה אבל זה שמעמידה בחזקתה אלא שאומר שנתקדשה לו נאמן, וכתב הפנ"י אכתי קשיא לי דניזל בתר רובא דעלמא שלא נתקדשה לזה אלא לחד מרובא דעלמא וא כ למאי דמספקא ביבמות דף פ"ט באיתחזק איסור דאפשר שאין ע"א נאמן כיון דאיתחזק איסור לא מהימן נגד החזקה ולא מהני חזקה דאין אדם חוטא ולא לו כ"ש דאין להאמינו נגד הרוב דקי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכו', ונראה דהא לא מהימן ע"א נגד חזקה היינו דוקא היכא שבלא דברי העד הוי חזקה גמורה ולא איתרע כלל דחזקה כי האי דלא איתרע כלל ודאי עדיף מרובא משא"כ במקום ספק בלא דברי העד דאיתרע חזקה שפיר סמכינן אעד אחד, וה"ה לגבי הרוב כיון דאיכא מיהא מיעוטא המסייע לדברי העד ואינו אלא כמברר המיעוט מתוך הרוב, בזה נתישב לי ממעשים בכל יום שלוקחין בשר ממקולין ע"פ עדות הטבח אעפ"י שידוע שיש לו בשר טריפה מרובה מכשירות ע"ש ובק"א ועי' נמ"י יבמות פ"ח שכתב על גמרא לא איתחזק איסר פרש"י בההיא חתיכה מכאן ראיה דבבית מקולין שהיה שם טריפה וכשירה וע"א אמר חתיכה זו כשירה היא נאמן אע"ג דאתחזק איסר במקום זה כיון דבחתיכה עצמה לא אתחזק אסורא ע"ש] ועי' פנ"י כתובות דף י"ב כתב קשיא לי אמאי איצטרך קרא לאהודרי אבידה בסימנין ת"ל דבלא"ה מדרינן בטביעת עין כיון שטוען ברי, וי"ל דהמוצא מצי למימר דלאו ממנו נפל אלא מרובא דעלמא ואע"ג דאין הולכין בממון אחר הרוב, היינו להוציא מן המוחזק דוקא משא"כ הכא דלא הוחזק ועוד דלמ"ד דברי ושמא ברי עדיף ס"ל נמי דהולכין בממון אחר הרוב ופלא כי זה רק מברר מן הרוב, ומצאתי בח"ס א"ע ח"ב סי' קמ"ד הקשה מה שייך רובא דעלמא לכאן, בשלומא רובא דעלמא בתולה נושאות מתנגד לברי אלמנה נשאתיך אבל הכא אין הרוב מתנגד להברי דידענו דרק אחד מרובא דעלמא אבד חפץ והברי לא בא להתנגד להרוב אלא לברר מי הוא אותו יחיד מרובא דעלמא ע"ש:

עי' בפנ"י כתובות דף נ"ג מתני' וכן שני אנשים וכו' אלו נאמנים וכתב רמב"ם דהא דע"א נאמן היינו בתרומה דרבנן אבל בדאוריי' צריך עדים ותמה עליו הר"ן בשמעתין דהא קי"ל ע"א נאמן באיסורין, ולענ"ד דהא דע"א נאמן באיסורין היינו דוקא היכא דלא איתחזק איסר, משא"כ באיתחזק בעינן שנים, וק"ל רובא וחזקה רובא עדיף, והכא נמי רובא דעלמא לאו כהנים נינהו וכל דפריש מרובא פריש כנ"ל טעם רמב"ם עכ"ל, ועי' ח"ס שם סי' ב' כתב לישב סתירת פנ"י בשלומא בקדשתי את בתי וכו' והרי אנו יודעים שאחד קידשה ולא יותר ובא זה לברר ולומר שזה הוא ודומה לבשר שאנו לוקחים ממקולין שיש בה רוב טריפה והקצב מהימן לומר שזה מכשרה, אבל לאפוקי הכא, נהי יודעים אנו שעכ"פ איכא מיעוט כהנים וא"א זולתם מ"מ אפשר דליכא אלא אותן שנתבררו לנו ושידועים במקומם הם המיעוט כהנים ולא יותר ואלו לא הי' יודע שום כהן בעולם ואנחנו יודעים שעכ"פ מיעוט עולם כהנים נינהו ובא ע"א המכיר ויודע מי הם הכהנים נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב, אך אחר שיש לנו כהנים מבוררים בעולם ואפשר דליכא תו אלא הני וזה המסופק לנו הוא מרוב העולם אין העד הזה כמברר מיעוט מתוך הרוב כי מאן לימא לן שיש עוד מיעוט ברוב דילמא כל הרוב ישראלים נינהו וה"ז כמעיד על דבר חדש נגד הרוב ולא מהימן והוא ברור לענ"ד ואין כאן סתירה עכ"ל הזהב, והנה פלא שגדולי אחרונים לא הביאו תוספתא פ"ה מפסחים ראיה לפנ"י, חמש חבורות שנתערבו פסחיהן נאמן אחד מבני חבורה לומר פסח זה אחד של אותה חבורה הוא, וזה נגד רוב, ועי' חתן סופר בסוגי' רוב וקרוב אות פ"ו מש"כ לישב:

ש"ש ש"ו פיו כתב כלל חדש, הא דע"א נאמן נגד רוב ולא נגד חזקה היינו לפמ"ש בתשובת הג"מ להלכו' אישות סי' ג' גבי שליח שקידש ורצה לומר הרי את מקודשת לפלוני ואמר לי ואח"כ אומר שטעה בדיבורו וכתב דנאמן דע"א נאמן באיסורין והא לא מקרי אתחזק איסורא אלא היכא דאף לדברי העד הבא להתיר האיסר מכאן ולהבא מודה הוא דמעיקרא אסור הי' ע"ש, וחתיכה שנתערב בין החתיכות לא הוי רובא אלא למאן דלית ליה ידיעה והכרה איזו היא, אבל להמכיר ויודע שחתיכה זו שומן אין זה מעיד נגד הרוב וכו' לפ"ז נראה דהא דע"א נאמן נגד הרוב הייני ברובא דאיתא קמן דאינו רוב אלא ע"י תערובות, מש"ה במקולין דאע"ג דרוב טריפות כיון דהעד שנודה לו זו הכשירה ואין בכלל התערובות א"כ לפי דברי העד אינו בכלל הרוב כלל, אבל ברובא דליתיה קמן כגון רוב בהמות אינו טריפות ובא ע"א ואמר שנמצא מחט בחלל הגוף נראה דאין ע"א נאמן להעיד נגד רוב, מה שטבח נאמן שנמצא טריפות משום דמקרי בידו ע"ש, ולא זכיתי להבין הא מבואר בסי' מ"ח קטן אינו נאמן שמצא מסמר משמע גדול נאמן, וגם האיך אשה נאמנות שלא בא אורח בזמנו נגד רוב שאורח בזמנו בא, ועי' במרים שיק יו"ד סי' י"א מה שהשיב לי, ועי' נב"י א"ע