עט סופר חלק א ע

וקשיא לי לשיטת הסוברים דע"א שהעיד שמת בעלה נאמן מדאוריי' ומצאתי סמך בספרי פ' שופטים לא יקים ע"א באיש, אבל קם הוא לעדות אשה להשיאה ד"ר יודא, והא דאסקינן ביבמות משום עגונא הקילו רבנן היינו שלא להחמיר מדרבנן, ולשיטתם ע"כ צ"ל דהא דקי"ל אין דבר שבערוה פחות משנים היינו לאיסר דוקא כגון בעידי טומאה אבל להתיר ע"א נאמן ואפשר דה"ט דמקדש בע"א אין חוששין לקידושין דע"א אינו נאמן לאיסר אבל להתיר נאמן, וא"כ תקשי דברי טור קנ"ב שכתב בההיא דמשנתינו שאם נתקדשה לאחר אינה צריכה גם ממנו, ואמאי הא מדאוריי' נאמנת להתיר עצמה דכל היכי דע"א נאמן אפי' הבע"ד בעצמו נאמן, ולמאן דס"ל דטעמא דע"א נאמן בעגונא מדאוריי' היינו משום דדייקי ומינסבא וא"כ שייך האי טעמא אפי' בגירושין כדמוכח בשמעתין בתוס' ע"ב, לדעתי הקלישה שרק לאמור מת בעלה ע"א נאמן להתיר גם שהוא דבר שבערוה אבל לא בענין אחר אם הוא דבר שבערוה, עפ"י מרי"ק סי' ע"ב, שסובר כפשטות הלשון בגמרא ריש בגיטין איתחזק איסר וגם דבר שבערוה אבל דבר שבערוה ולא איתחזק נאמן ע"א ע"ש, ותוס' בכתובות דף כ"ב הקשה בחטאת קאי ותי' אשה דייקי ומינסבא תרעי חזקה, א"כ אין כאן חזקה עם דבר שבערוה, ע"כ עד אחד נאמן מדאוריי' ודו"ק, עי' תשובת רעק"א סי' קכ"ד:

בסי' קכ"ז מבואר כל שבידו נאמן, לרש"י הטעם משום מגו ולראש משום בעלים ונפ"מ אם נתן לו יין מבושל עי' ש"ך ואדמ"ו בכ"ס יו"ד פ"ב כתב הא דנאמן משום דבידו נראה להסביר בטוב טעם כיון דבמקום דליכא חזקה מנגדתו נאמן, לכן כל שבידו לעשות כמו שרוצה ליכא חזקה דהוא כמו שהי' דהא לפנינו שחפץ ורוצה שיהי' אסור שבידו לאסרו שוב ליכא חזקת היתר דהרי בידו לשנות הוי כחזקה שעשוי להשתנות ונסתלקה החזקה ממילא נאמן ככל עד שנאמן היכא דלא איתחזק איסורא, ודבר זה למדתי מתורתו של מריק שרש ע"ב שכתב כל שבידו הוא כלא איתחזק והוי כפלגא וכיון דע"א נאמן היכא דלא איתחזק לכן נאמן ג"כ באתחזק והוא בידו אלו דבריו ז"ל עכ"ל הזהב:

פרט שטר בכ"י. ג'. ריטב"א כתב לענין שטר קידושין שהוא בכתב ידו בלבד איכא מ"ד דלא מהני כלל דהא מחייב לאחריני ואין דבר שבערוה פחות משנים ובגיטין דמהני לדין תורה היינו משום דלא מחייבי לאחרינא או משום דכתיב וכתב לה דמשמע אפי' הוא עצמו, אבל רבינו אומר בשם רבו ז"ל דכתב ידו כ"ק עדים דמי ומש"ה כשר בגט מדאוריי' ואע"ג דאין דבר שבערוה וכו' ה"ה דמהני לשטר קידושין דהא איתקש אהדדי ומינה גמרינן שטר קידושין ע"ש:

רשב"א יבמות דף ל"א כתב בגיטין מהני כתב ידו היי טעמא אי משים דלא מחייב לאחרינא או משום דכתיב בהן וכתב לה אבל לא בקידושין ע"ש [ועי' תוס' גיטין דף ד' בגירושין חייב לאחרים שאסורה לכהן ע"ש] ונתיבות סי' ל"ו כתב מה שהקשה רשב"א קידושין דף ס"ה דגט שכתב בכ"י כשר בלא ע"ח וע"מ ואם קידש בשטר שנכתב בכ"י פסול בלא ע"מ, לפמ"ש הדברים כפשטן, בקידושין דחב לאחריני אין לו נאמנות בכת"י נגד אחריני ממילא גם גוף הקידושין בטלין כמ"ש הפנ"י אין קידושין לחצאין, משא"כ בגט דנאמן בכת"י נגד אחריני מטעם בידו כמו בעל שאמר גרשתי נאמן מטעם בידו וממילא גם גוף הגירושין קיימין ע"ש עי' שואל ומשיב ח"ד סי' קנ"ח:

ר"ן כתב בשם רמב"ן קדשה בשטר שהוא כתב ידו אעפ"י שאין עליו עדים מהני כשהיא מוציאתו כאלו יש עדים בדבר דמי דהא לשויי' שטר לא בעינא לעדים לדידן דקי"ל כר"א דאמר עידי מסירה כרתי, ובגירושין נמי אע"פ שהוא דבר שבערוה מהני בדיעבד דהא כתב בכתב ידו ואין עליו עדים הוא אחד משלשה גיטין פסולין שאם נשאת הולד כשר והכא נמי אם קדשה בשטר כזה מקודשת ע"ש, ורמב"ם פ"ג מאישות כתב אם כותב על נייר הרי את מקודשת לי ונותנה בפני עדים וכתב במל"מ ואם חתמו בעדים ונתנה לה בינו לבינה עי' בלח"מ, ואם כתב בכתב ידו הרי את מקודשת לי וחתם בו ונתנו בינו לבינה עי' בתשובת מהר"ם סי' נ"ב איכא מ"ד שהיא מקודשת, ואיכא ח"ד דאינה מקודשה, ואיכא מ"ד דהוי ספק מקודשת, כתב בנת"י פרק ד' אחין ומובא ברמא סי' ל"ב כתב בכ"י ואין עליו עד מקודשת מספק:

פרט ע"א נאמן לברר מיעוט מרוב. ד'. קידושין דף ס"ג קדשתי את בתי ואיני יודע למי קדשתיה ובא אחד ואמר אני קדשתיה נאמן, וכתב הר"ן ואע"פ שאין דבר שבערוה פחות משנים וע"א דמהימן לומר מת בעלך היינו טעמא משום דאיהי דייקי ומנסבא ומתוך חומר שהחמרת עליה בסופה והכא