עט סופר חלק א סט

למימר דאיתחזק היתרא דלא אמרינן ליה בשום דוכתא ע"א נאמן בין שתק בין אמר איני יודע, וההיא דניזקין טעמא אחרינא אית ליה דמשום פועל דחזקתו משמר פעולתו מלטמא ומלפגל הוא דאמרי' דכשאינו בידו לא מהימן וכו' וראב"ד מביא ראיה דע"א בעלמא מהימן באיסר מדאמר התם גבי מטמא המדמע בשוגג פטור כדי שיודעהו אלמא מהימן ע"ש, מש"כ רשב"א דליכא למימר חזקת היתר מתקשים בו אחרונים מ"ש איסור מהיתר, גם להיתר יש חזקה עי' בשעה"ת:

מרדכי פיק דחולין, תימא איך איש אחד נאמן על השחיטה הא אמרי' היכי דאיתחזק איסורא ע"א לא מהימן ועוד מאחר שהשוחט אחר שנשחט לאו בידו, וי"ל בפי' רא"ם הא דאמר ע"א אינו נאמן היינו באנשים ריקם אבל בע"א מהימן יכשר סמכינן עילויה וכו' אבל לפי' ר"ת דפי' מה שהי' כבר בידו לא צריכי לכולי האי, ולרבינו ברוך נראה כיון דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן לא בעינא תרי אע"ג דאיתחזק איסורא ע"ש, בימי בחרות הקשה לי הבחור המופלג מו"ה חיים בנו של האי גאון רבינו מר"ם שיק ז"ל, האיך מפרנס המרדכי גמרא בגיטין שהקשה מכהן גדול ודו"ק:

פנ"י פ"ב דחולין כתב לישב, דע"א לא מהימן דוקא היכא דחזקה לא איתרע כלל שלילי דברי עד הי' דבר ברור כודאי איסור כגון טבל קונמות וכו' מה שאין כן הכא לענין שחיטה דמעשים בכל יום שסומכים אפי' על נער או נערה שהולכין לשחוט ואומרין שנשחט ע"פ שוחט מומחה ולא אמרי' כיון דאיתחזק איסורא בעינן תרי כיון דאפי' בלא דברי עדותן כבר איתרע לה חזקת איסור טובא ומידי ספק לא יצאה אם נשחטה כהוגן או נתנבלה וא"כ הו"ל כחתיכות ספק נבילה או סימן דקי"ל בפשיטות דע"א נאמן בהם כנ"ל נכון בעזה"י עכ"ל:

ב"י קכ"ז מביא מצאתי כתוב מש"פ ר"ת דע"א שאמר נתנסך יינך ומכחישו או שאמר איני יודע אינו נאמן נראה דהיינו לבעה"ב ובני ביתו דוקא שמפסידו מתון להם אינו נאמן אבל אחרים לא כל כמינייהו לסמוך על הכחשה דבעה"ב דע"א נאמן באיסורין:

ד"מ מביא אם הי' היין של שותפים וע"א אמר נאסר היין שלכם ואחד מכחישו ואחד שותק זה ששותק אסור בו וזה שמכחישו מותר בו וכן שאר ב"א מותרים בו אע"פ שאין יודעין להכחישו:

פנ"י גיטין דף ה' ד"ה רש"י בתרי סגי דלהוי סהדי דאמר שליח בפני נכתב עכ"ל ואע"ג דבכה"ג הוי עד מפי עד כיון דקושטא דמילתא רוב בקיאין הן ותו לא מקרי איתחזק איסורא ומדינא ע"א נאמן באיסורין ומש"ה אשה נאמנת לומר בפני נכתב וא"כ עד מפי עד נמי כשר כדאיפסק הלכתא דעד מפי עד כשר בבכור וה"ה לכל איסורין שאשה כשרה לה:

ש"ך קכ"ז סקי"ד מביא נמ"י ר"פ אשה רבה מביא ריטב"א דוקא בעדות דבר ערוה דבעינן שנים והאמינו לזה שאומר שמת כשנים אבל באיסר דעלמא דסגי בחד כיון שלא האמינהו אלא כחד כי אתא אחרינא ומכחיש היי הכחשה כחד לגבי חד עכ"ל, דלא כמריק שורש ל"ג שפסק בשוחט שנאמן כשנים, אבל המחבר בסי' א' פסק כמריק וכן בטור ח"מ מ"ו, ונראה ראיה מסוף סוטה גבי ע"א שראה ההורג וכו' ואפשר לומר דעת ריטב"א דודאי היכי דגלי לן קרא דע"א נאמן הו"ל כתרי דהא התורה האמינתו כשנים, אבל היכי דלא גלי לן קרא אלא דמסברא אי מתקנת חכמים הוא נאמן כה"ג אינו חשוב כשנים אלא בעדות אשה חז"ל האמינהו לחד כתרי אין דבריו של אחד במקום שנים, ובעגלא ערופה ילפי' מקרא דלא נודע ע"א נאמן, וה"ה בשבועה דגלי קרא שע"א קם לשבועה ע"ש, ועי' שמ"ק כתובות דף כ"ב ד"ה בכל מקום שהאמינו תורה ע"א:

אם ע"א נאמן נגד חזקה עשוי להשתנות נראה מירושלמי מובא בתוי"ט יומא פ"ג הרואה אומר ברקאי הקשה האיך ע"א נאמן ותי' עבידי לגלויי ע"ש משמע בלא זה אינו נאמן ודו"ק אמרי בינה שחיטות סי' ג' מתקשה בו, [ע"ש בירושלמי אפי' אשה נאמנות שנולד התינק למול בשבת, ושמ"ק כתובות דף ע"ב מביא שיטות אם נשים נאמין באיסורין] ועי' תוס' קידושין דף פ"ד בני זה בן י"ג שנה תימא הא אע"א נאמן באיסורין, וי"ל כיון דסופו ליגדל עשאוהו כדבר שבידו, ועי' בחרם שיק ח"מ קמ"ז:

ש"ש ש"ו פי"ט הקשה היכא נאמנות אשה לומר טמאה אני לך כיון דכל נשים בחזקת טהרה לבעליהן ווסית לאו דאוריי' ואין ע"א נגד חזקה מהימן ותי' מצד שויא נפשה ח"א, דוקא לאפוקי נפשה מבעלה כתב הר"ן סוף נדרים שאינה נאמנות כיון דהיא משועבדת לבעלה אבל לומר שראתה נדה אינה מפקעת מבעלה ע"ש פרק ז' שהקשה למה נאמנת לומר שאין דם זה מן המקור כיון רוב דם מן המקור ע"ש:

כתובות דף כ"ב אם יש עדים שהי' א"א אינה נאמנת, וכתב הפנ"י אבל אם מת בעלה ודאי חוששין לקדושי שני דשויה אנפשיה חתיכה דאסורי,