עט סופר חלק א ו

פתיחה לכלל קבוע ומג"ד ק"י, כתב ויש לחקור בדין קבוע שלשה חקירות:

א כיון דקבוע חידוש הוא דחדית לן רחמנא דבעלמא אזלינן בתר רובא דליתא קמן, וכאן אפי' ברובא דאיתא קמן לא אזלינן א"כ כ"ש דלא ליהני ס"ס בקבוע דלא עדיף מרובא, א"ד אין לך בו אלא חידושא אבל ס"ס מהני, המשל בזה ט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת ספק נבילה או ספק טריפה ולקח ואין יודע מהו:

ב כיון דגלי קרא דלא ניזול בתר רובא כ"ש בתר חזקה דרובא וחזקה רובא עדיף, א"ד היכי דגלי גלי וכו', ומתוס' פסחים דף ט' מבואר דבקבוע מהני חזקה שהרי הקשה על רש"י דפי' לענין בדיקה וכו' ועיי' בשלום ירושלים שקלים פ"ז שמאריך בזה ובשעה"ת ח"ג דף מ' כתב לפמש"כ תוס' נדה דף ח"י כיון דאחת מוכרת בשר נבילה איכא חזקת איסור, ק"ק אמאי בקבוע הוי ספק השקול נימא כיון דאמרה תורה דהוי כמע"מ והוי ספק השקול נוקי בחזקת איסור ויהי' ודאי אסור דחזקה היי כודאי, לכאורה מוכח מה שמסופק בפמג"ד אי חזקה מהני בקבוע, וחי"ד כתב בפשיטות דלא מהני, מכאן נפשיט כדבריו עכ"ל:

ג גם הפלתי חקר כן בלקח מן הקבוע דאסור אם הוא עומד ובשרו בידו סמוך לחנות מוכרת בשר שחוטה אם לא מתירין דהא קורבא דאוריי' ורובא דאוריי' רק רובא עדיף מקורבא, ובקבוע דלית ביה רובא וא"כ הדרן לקורבא דקורבא דאוריי' ע"ש. מעשה שהי' קודם שנולד הספק נמכר חצי של בהמה אחת בחזקת כשרות מי נימא דגם חצי השני מותר מאחר דחציו הנמכר מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש, א"כ אין נחלק בהמה אחת לומר שחציו מותרת וחציו אסורה עי' פר"ח ובספר בית הלל, ופלתי כתב עפ"י שמ"ק ב"מ דכל דפריש מרובא פריש לאו ודאי הוא רק התורה התירה הספק וכו' א"כ הנכון כפר"ח דחצי הצלע הראשונה מותרת וחצי השניה אסורה, ושב שמעתי' ש"ד פ"ד כתב אחר העיון רואה אני את דברי המתירים הכל גם חלק הנשאר בחנות קבוע וכו' בטהרות פ"ו איפלגי תנאי בכגון זה שם, המסוכן ברה"י והוציאו לרה"ר והחזירה לרה"י כשהוא ברה"י ספיקו טמא כשהוא ברה"ר ספיקו טהור. ר"ש אומר רה"ר מפסקת, וכתב שם הרמב"ם בפי' ז"ל מאחר שאמרנו שאשר שנגע בו ברה"ר טהור לפי שהי' שם בחזקת חי הנה מן הראוי שיהי' טהור אשר נגע בו לפני זה והוא ברה"י כי אין יאמר שהיא מתה ברה"ר חי ולפני זה כשהי' ברה"י הי' מת זה יהי' שקר ע"ש, פי' כלל מ"ט פרט הי, מה שהבאתי מגאון רבי משולם טוסמניץ ז"ל בזה:

ה צרור החיים מביא קושי' בשם ח"ס מנ"ל למעט מוארב לו ט' ישראלים ונכרי אחד דאלים כח הקבוע לידחת הרוב, דילמא אתי' למעט קרוב כגון מחצה ישראל ומחצה נכרים וישראלים קרובים לזורק ואי לאו קבוע הי' חייב דקרבא דאוריי' וגלי לן קרא דקבוע מדתה קורבא, ועי' חתנ"ס:

ו בחתנ"ס אות קל"ה תביא קושיא בשם ביאר מרדכי על דין בש"ע או"ח סי' י"ב בנפסקו שני חוטין פסול שיש לחוש החוט הנפסק הוא מאותו החוט הנפסק מקודם וחסר חוט אחד שלם והקשה ז"ל אמאי לא נימא כל דפריש, ותי' דלא אמרי' כל דפריש אלא כשאנו דנין על הפריש ולא כשאנו דנין להתיר הקבוע הנשאר עכ"ל [קצת צ"ע מסי' רצ"ב עי' פרט]:

עי' ארח י"ג ח שמ"ק פ"ק דכתובות, הקשו התוספות הא דקי"ל רוב מצויין אצל שחיטה מומחין להוי ההוא רוב מחצה על מחצה שהרי כשמביאין הבהמה בביתו של שוחט הוא קבוע, ולאו קושיא היא דההוא רוב חזקה ורגלים הוא כגוף הבהמה הזו שלפנינו דאמרי' מסתמא לא שחט אדם בהמה זו אא"כ הי' בקי'