עט סופר חלק א סח

על עצמה נאמנת על בעלה אבל בשאר עדיות לא, אי נמי התם א"א וכו':

כתובות דף כ"ג ע"א נתקדשה וע"א אומר לא נתקדשה וכו' כתב השמ"ק תיפק ליה ע"א בקידושין אינו כלום, אעפ"י שאמר שנתקדשה בפני שנים, יש מתרצים ר"פ לטעמי' דאמה המקדש בע"א חוששין וכו' וא"ת תיפק ליה ע"א בהכחשה אינו כלום אפי' ר"פ מודה שאין חוששין לו, וי"ל דמיירי שזרק לה קידושין זה אומר קרוב לו וז"א קרוב לה ע"ש ותה"ד סי' הי"ב:

גיטין דף נ"ד הראש הקשה על רש"י שסובר בידו נאמן משום מגו, ובס"ת משמע דאם הס"ת ביד הסופר נאמן אעפ"י שכבר נכתב ואין בידו לקלקל ע"ש וטוב גיטין מאריך ותוכן דבריו דרש"י סובר דאתחזק והוא בידו נאמן להתיר משום דבידו מגרע החזקה וה"ל כלא אתחזק, ע"כ נאמן להתיר, אבל לאסור לא אהני לן מה דאינו נגד החזקה דאף בלא אתחזק אינו נאמן לאסור מטעם שכתב הפנ"י דה"ל ממון דאינו נאמן בכל ענין ולכך צריך לטעמו דמיגו ואף דבממון בעי עדות ולא מהני ע"א אף ע"י מגו, מ"מ לפמ"ש ר"ן פרק האומר בסוגי' דיש לו בנים נאמן דבידו לעשות מעשה נאמן אף נגד חזקה ואלים משאר מיגו דכל כה"ג ה"ל כעדים ע"ש, ודוקא הבעלים מצי למימר כל כמינך לאסור להפסיד ממון שלי אבל לכ"ע הו"ל דין ע"א באיסורין לאסור עליהם כדעת מצאתי כתוב שמביא ב"י אמנם כל זה אם אינו נגד החזקה מדינא נאמן ע"א אי לאו טעמא דהפסד ממון מש"ה בעי הכחשת בעלים דוקא, אבל נגד חזקה ממש אם נאמר גם להתיר אינו נאמן, ה"ה לאסור אף לאחרים שהרי אין הטעם דאינו נאמן משום הפסד ממון וזה פשוט וכו' ושאל ס"ת ביד מי אם כבר יצא ס"ת מידו א"כ הו"ל איתחזק היתרא כיון שיצא ממנו בתורת כשר כמו שהוכיח ש"ש [ש"ו פ"ז] דהוא חזקה אלימתא טובא מה שהוחזק בהיתר וכיון שכן כל עדותו עתה נגד החזקה שאין בידו לגרעה עוד דבהא ודאי אין עדותו מועיל גם לאחרינו ע"ש, ובשו"ת ח"ר רס"ב מסביר יותר עם סברת תב"ש פי' זי סקכ"ט בנאבד הסכיון ויצא בחזקת היתר ופר"ח הקשה ומה בכך שיצא בהיתר כיון שנמצא אח"כ פגומה, וכתב שמצינו בכתובות דף כ"ד אר"י אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בקדשי גבול, פרש"י גדולה חזקה שאין ב"ד יכול להוציא דבר מחזקתו ע"ש:

רמב"ם פ"ד מק"פ השוחט פסח על בני חבורה וא"ל לאחר זמן את פסח ששחטתי עליכם שלא לשמו שחטתו אם הי' נאמן להם סומכין עליו ואם לאו שורש הדין שאינו נאמן והרוצה להחמיר על עצמו ה"ז משובח ויבא פסח שני, וראב"ד משיג, וכ"מ מביא תוספתא פ"ד ע"ש ושו"מ ח"ר סי' רס"ג, הקשה מתנ"ע אם הי' מבני חבורה אז נאמן מתוך שנאמן להפסיד עצמו וכו', ע"כ מיירי שאינו מבני חבורה א"כ אין אדם משום עצמו רשע כמש"כ מרדכי אם אמר אזכרות כתבתי שלא לשמן כוונה רק סתמא ולא כיון לשמה דאל"כ אין אדם מ"ע רשע, ול"ש שרוצה לעשות תשובה כיון שאינו מבני חבורה ע"ש:

פרט פסק. ב'. ריף כתב אר"נ אמר שמואל המקדש בע"א אין חוששין לקידושין ואפי' שניהם מודה וכן הלכתא, וכתב בשל"ג נראה בעיני אם הוחזקו באותן הקדושין ועומדין בחזקת איש ואשתו אע"פ שאין להם עדי קדושין ולא עדי ייחוד שלא נתיחד בפני עדים הכשרים להם הואיל ומוחזק במקומן בחזקת איש ואשתו הרי חזקה זו כמו עדות ברורה גמורה:

רמב"ם פ"ד מאישות ה"ו, המקדש בע"א אין חוששין לקידושיו ואע"פ ששניהם מודין ק"ו למקדש שלא בעדים, ולח"מ מביא תה"ד דאם אחר ע"א בפני ובפני חברי קידש דחוששין לכ"ע, וקשה על זה א"נ מה הקשו בגמרא מההיא דאומר לאשה קדשתך נימא דהתם איירי שאמר ע"א בפני ובפני חברי קדש כיון דחוששין בהא לכ"ע, ועי' רמב"ם פ"ט הלכה ט"ז:

טור סי' מ"ב כתב, המקדש שלא בעדים ואפי' בפני ע"א אינם קדושין ואפי' שניהם מודים בדבר ובספר המצות כתב שחוששין לקדושין להצריכה גט, וכתב רמ"א יש מחמירן אם מקדש לפני ע"א אם שניהם מודים אבל אם אחד מכחיש העד אין לחוש וב"ש כתב בשם הב"ח, אם אחד מכחיש ואומר שלא הי' קידושין כלל אז זה שאמר כדברי העד שהי' קידושין צריך לחוש. אבל אם אחד מכחיש ואמר שהי' קידושין אלא כוונתו הי' לשחוק אז אף השני אין צריך לחוש ע"ש, ועי' ט"ז:

ראש אלו מגלחין סי' ע"ט מביא שיטות אם מתאבלין עפ"י ע"א ומסיים והא דע"א נאמן באיסורין הני חילי לסמוך עליו להתיר דגמרי' תן וספרה לה לעצמה אבל להחמיר לא מחמירין עפ"י ע"א:

רשב"א בקידושין כתב, ד"ה אמר אביי א"ל ע"ת אכלת חלב וכו' מי דמי החם לא איתחזק הכא איתחזק איסור א"א אלמא בכל דבר דלא איתחזק איסורא ע"א נאמן, הלכך לאסור את המותר דליכא