עט סופר חלק א סד

זה שמא מצה או שמא אכלו וכן להיפך מתירין ס"ס אף שסותרין זא"ז, שאני התם דהם של שני בני אדם ואין משגיחין במה שסותר אחד את חבירו ע"ש אי בעינן שיהי' ב' ספיקות סותרין לגמרי או אף שאחד לבד סותר ובפתג"ד סוף ק"י מאריך בזה ומביא תוס' נדה כ"ז ע"ש, וע' צל"ח ברכות דף ל"ו:

פרט ספק ספיקו. ח'. כתובות דף ט', אר"א האומר פ"פ מצאתי נאמן לאסרה עליו, ואמאי ס"ס הוא ספק תחתיו ספק אין תחתיו [ספק תחתיו משנתארסה זינתה] ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון וכו', מה שרצה רש"י שמדייק משנתארסה זינתה, אולי הכוונה כי תוס' הקשה באשת כהן נקמה על חזקה שכשירה לכהונה, ותי' אדרבה אית לן למימר דהשתא נבעלה דאוקמי אחזקת הגוף שהי' בתולה, והנה ידוע סברת רשב"א אם לא נוכל לאחור כעת קודם השחיטה נטרפה כמו סירכה והוגלד המכה א"כ כבר יצאה מחזקתו כל גבינות שנעשה מחלבה אסורות, ובודאי לא שייך שהי' מזנה תחת החופה עי' שמ"ק א"כ בע"כ קודם נישואין זינתה א"כ כבר יצאה מחזקת הגוף ומקמי בחזקת כשרות לכהן, בע"כ שתוס' אינה סובר סברת רשב"א, ולסברת תוס' לכאורה קשה האיך אמרי' ס"ס ספק אינו תחתיו כיון שיש חזקת הגוף עי' פנ"י שמתקשה בו, ע"כ כתב רש"י משנתארסה זינתה הספק אם זינתה משנתארסה אבל לאחר החופה לא הי' ספק, א"כ כבר יצאה מחזקה כסברת רשב"א א"כ שפיר יש ס"ס:

תוס' הקשה בס"ס נמי תיאסר דספק אונס כמאן דליתי' וצ"ב מאוד כיון דס"ס הוי כמו רוב דספק אחד הוי פלגא ופלגא וא"כ ספק תחתיו הוי פלגא ופלגא הוי אידך ספיקו ספק אונס אע"ג דאונס לא שכיחו הוי מיעוטא אפ"ה מצריפינן מיעוטא לפלגא וה"ל רובא להתירא עי' פנ"י, ושמעתי בילדותו מפה קדוש גאון עולם רבי יחזקאל בענעט אבדק"ק נייטרא ז"ל, כיון שס"ס צריך להפוך, ויתחיל ספק אונס ספק רצון, ואונס לא שכיח והוי מיעוט ואינו עושה מחצה ודו"ק, בזה י"ל מה שהקשה פמג"ד בסי' שמ"ג על רוקח שמתיר אשה מעוברת ליכנס לאוהל מצד מ"ס שמא זכר שמח נקבה ושמא נפל, הא מפילות מיעוט נגד רוב כמבואר ביבמות ולא מצרפינן לס"ס ע"ש, ואולי טהרה בלוע מדאוריי' שרי ורק אסור מדרבנן ע"ש בפמג"ד, ובדרבנן כתב הדג"מ בסי' ק"י לא צריך להפך א"כ מתחיל ספק זכר ספק נקבה ושמא נפל ועושין ס"ס בידים ודו"ק, אבל צ"ע על ט"ז ביו"ד שע"ג שפי' שכהנים גדולים מצוים שלא לטמאת לקטנים משמע רק כהנים ולא ישראלים וכ"ש אשה, מרוקח משמע להיפך:

ש"ך ק"י סקס"ו מביא שיטות אם ס"ס צריך לברר או לא, והקשה ח"ס לשיטה שלא צריך לברר, א"כ האומר פ"פ מצאתי ובא לפני ב"ד אם יחקור הדבר ויברר אומרים לו שלא צריך לברר, א"כ למה תקנו חכמים בתולה נישאת ליום רביעי פרש"י כדי שיבא עדים, ולמה לנו זאת התקנה כדי שיבורר הדבר אם מצד הדין אין צריך לברר, עי' אמרי א"ש א"ע סי' נ"ה ונראה כאשר כתב ישו"י בסי' תצ"ה, ואמרי בינה הלכות שבת סי' ל"א, לחלק בין הנושאים דאמאי באשת כהן שילדה ולד ומת בתוך ל' יום סמכינן ארובא דולד מעליא ילדן, ובבהמה לא סמכינן ארובא, דהיכי דאנו דנין על דבר פרטי שפיר סמכינן ארובא ולא חיישינן למיעוטא, אבל כשאני באין לעשות תקנה כללות צריכין אנו לתקן גם המיעוט, שהרי המיעוט יבא לכלל איסר, א"כ בעגלים אם אנו מתירין כל עגלים קודם שמונה ימים בודאי גם נפלים יבוא לכלל אכילה קודם שמונה ימים לכך החמירו חז"ל לחוש למיעוט ולא סמכינן ארובא, משא"כ באשת כהן דעל אשה זו אנא דנין אם זקוקה ליבום שפיר סמכינן ארובא, וכן אם התירו חכמים דכל הנופלים במשאל"ס נשותיהם מותרות לשוק לכתחילה בודאי הי' מזדמן במשך השנים מכשול שבעלה נמלט וחי, ע"כ תקנו אף למיעט ולא תנשא לכתחילה, אבל אם נשאה לא אסרו בדיעבד בצירף דייקא ומינסבא ע"ש, ע"כ עשאו תקנה בתולה נושאת לתקן גם המיעוט אשר יש בכללות, אבל באדם פרטיי שמצא פ"פ סמכינן על ס"ס והדין שלא צריך לברר:

ונב"י יו"ד סי' מ"ג, מחדש כלל גדול דוקא אם יוכל ברר כל שני ספיקות אז חייב לברר אבל אם רק יוכל לברר ספק אחד ונשאר ספק ואמרי' לחומרא זאת אינו מחויב לעשות מס"ס ספק אחד ע"כ אשה שראתה דם מחמת תשמיש לא צריכה בבעלה ראשון לבדוק ולברר אם הדם ממקור יען שעדיין יהי' ספק שמא אין כוחות שות, ורק בבעל שלישי צריכה לברר ע"ש כי מתוק הוא ובתשובת רעק"א הקשה א"כ לחה צריך לבדק הסכין לאחר השחיטה אם ימצא פגימה עדיין ספק שמא לאחר שחיטה נפגם בעצם וכדומה, עי' סי' ע"ז ונראה שם לא יהי' אסור מצד ספק לבד רק אחרי' בהמה בחיי' בחזקת איסר וכו' וספק אסור מצד חזקת איסר, ונב"י מחדש אם יהי' אסור מצד ספק ודו"ק: