עט סופר חלק א סג

בונה ירושלים, א"כ יהי' זלזול לדרבנן, ע"כ לא זכיתי להבין מחהש"ק בסי' תל"א כתב נסתפקתי אם עכשיו רוצה לבטל ואז לא יהי' בדיקה דאוריי' כ"א מדרבנן ולא יצטרך להפסיק או כיון שצריך להתחיל לבטל צריך גם להפסיק לבדיקה כי חדא מצוה הוא כמו בבהמ"ז אם מסתפק וכו' צריך לברך גם ברכת הטוב ומטיב ע"ש ודו"ק:

מרדכי פרק החולץ בדין נצוק אינו חבור נחלקו רש"י ורמב"ם מוקי להחמיר וכו' ואע"ג דקי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל היינו היכא דחזינא פלוגתי' דתנאי אבל היכא דלא חזינא פלוגתא דתנאי בהדי' אלא מספקא לן מאי אמר בה קמאי כי הכא דנצוק אזלינן לחומרא אף בשל סופרים וכה"ג אמרו בפסחים דכלהו ד' כוסות צריכין היסבה מספק אע"ג דבשל סופרים הוא, ועי' מראן חיים הנקרא מים עמוקים סי' מ"א:

בספר ארעא דרבנן תמ"ד כתב נראה מרש"י חולין קל"ד דלא אמרי' ספקא דאיסורא לחומרא אלא דוקא בהני דאית בהו מיתה או כרת אבל בשאר איסורים אפי' באיסורי דאוריי' כגון מתנות וכיוצא לא וכ"ש באיסורין דרבנן עכ"ל, ועי' גן המלך אות ס"ח ועי' באות כ"ב, דבר שהוא ספק במלתא דרבנן אם יש בו סרך קדושה אין להקל בו לעשות לכתחלה וראיה מב"י או"ח סי' פ"ג הי' ב' בתים וזימן אחת לבהכ"א וכו' אע"ג דהוי ספיקא דרבנן, דוקא בדיעבד אבל לכתחילה צריך לחוש בדבר, ומסתברא דאין לחוש רק במידי דאית ביה סרך קדושה:

ח"ס א"ע סי' ב' כתב בהלכה למשה מסיני מייתי ר"ש פ"ו מקוואות מ"ז תוספתא דמשמע חינה דבספק הל"מ לא תיקנו חכמים ספיקו להחמיר, אבל הוא נגד פשטיות הש"ס ספ"ק קידושין אימא כך נאמרה הלכה וכו' וכן הקשה ב"י ביו"ד רצ"ד אהטור ע"ש ועי' תשובת חו"י ססי' קצ"ב ע"ש:

מל"מ פ"ד מבכורות דהא דקיי"ל ס"ד לקולא ה"ד היכא דאיני יכול להתברר אבל היכא דיכול להתברר לא אזלי' לקולא משום דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר וגדולה מזו כתב רשב"א בתה"ב דאפי' ספק הבא מחסרון ידיעה לא מקרי ספק ואף בדרבנן אזלינן לחומרא, ומביא טיו"ד סי' ק"ץ לבשה חלוק ואינו יודעת לבדוק ע"ש ושעה"מ מקוואות כלל ג' משיג ע"ב ועי' בספר מוצל מאש סי' י"ג:

עי' מל"מ בכורות ופ"ח מאבה"ט וג"וו כלל ח' ס"ס לאיסר גם בדרבנן להחמיר, גם רשדם כתב ספק מחסרון ידיעה לא אמרי' סד"ר לקולא, והקשה בארעי דרבנן אות תמ"ח מערבין דף ח"ה דילמא הלך אזלי ע"ש:

סמ"ג בהלכות מגילה כתב טומטום אינו מוצא לא אח מינו ולא שאינו מינו דשמא אחד זכר והשני נקבה ורא"מ כתב שם אין כאן ס"ס ספק זכר ספק נקבה ואת"ל נקבה גם היוצא נקבה, דס"ס בתרי גופי לא אמרי', וא"ת אפי' את"ל דספיקא חדא הוא מ"מ כיון דמגילה דרבנן היא הו"ל ס"ד לקולא, י"ל כיון דמגלה תקנתא דרבנן היא, כל דתקון כעין דאוריי' תקון, א נמי הא דאמרי' ס"ד לקולא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה לא, ולפ"ז אפי' ס"ס נמי לכתחילה לא, ועי' מוצל מאש סי' י"ג כתב רבים תמוה עליו שהרי כל האיסורים אנו מתירין בס"ס לכתחלה, לענ"ד כוונת הגאון לומר דדוקא לענין איסר לא תעשה שרינן ס"ס אפי' לכתחילה אבל לענין קיום מצות או דרבנן או דאוריי' שהיא עשה כך וכך אין לפוטרו מטעם ס"ס שהרי אפי' באלף ספיקות כיון שיש ספק אחד מני אלף שהוא חייב א"כ הרי לא קיים העשה והרי החיוב מוטל עליו ולכך אין לומר שזה הספק אם הוא זכר יוצא מידי חיובו לכתחילה משום ס"ס וע"ש בהערות, בזה מיושב מה שהקשה בשערי אפרים על גמרא ברכות דף כ' אם נשים בהמ"ז חייבות מדאורייתא מנ"פ להוציא אחרים י"ח, למה לא אמר שנפ"מ אם מסופקת אם בירכה בהמ"ז שאם היא דאוריי' צריך לברך ואם מדרבנן אין צריך לברך, לפי הנ"ל במצוה לא שייך ס"ד לקולא, ועי' ט"א מגילה דף ה' שכתב אין לדקדק דספק דברי קבלה לחומרה מתוספתא שהביא דף ד' דטומטם אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו ואי ספיקו לקולא אפי' טומטם יוציא אפי' איש גמור דלמא איהו נמי זכר הוא אלא ש"מ ספיקו לחומרא, הא לאו מלתא הוא דלטעמך דאפ"ת ספיקו לחומרא, הא אינו מוציא אפי' מינו טומטום כמותו אמאי הא ה"ל ס"ס שמא זכר הוא ואת"ל נקיבה שמא גם השומע נקיבה, אלא מה אית לך למימר אע"ג דאיכא ס"ס להקל, דלפעמים מתהפך הספק ספיקא לאידך גיסא כגון אם טומטם אחר בא להוציא את זה והאומר למי שמוציאו מחמת ס"ס, ספק שמא המוציא איש ואת"ל אשה שמא גם היוצא אשה, הרי להוציא טומטום אחר אמרת שמא זכר הוא, וכשטומטם אחר בא להוציא אותו מספקו בנקיבה וה"ל תרתי קולא דסתרי אהדדי ע"ש, ועי' תוס' ב"ק דף י"א ג"כ בשלוה כסברה הנ"ל ועי' בגו"ו כלל כ' מביא תוס' הנ"ל תרי קולא דסתרי אהדדי אין הולכין אחריהן והנה בפסחים דף יוד בשני בתים בדוקים וכו, מתירין ס"ס שמא לבית חבירו ואת"ל לבית