עט סופר חלק א סב

דאוריי' שנפל בשתי קדירות ויש בקדירה רוב שהוא מותר מה"ת, הו"ל ספק דרבנן לקולא, וי"ל דאין הספק מצד עצמו אסור מה"ת שהרי הקדירה מותרת רק ספק אם יש בה איסר כלל ע"ש, ושעה"מ מקוואות בכלל ו' מסי' צ"ח בנתערב מב"מ ונשפך אם נודע שהי' רוב היתה מותר, והא הכא מצד תערובות בא לו שהוא דרבנן ע"ש ונראה לדעתי הקלושה שסבר רק בספק טריפה הדין לחומרא, וכי בעבור שנתערב ונעשה דרבנן ואומר ספק דרוסה מותרת שלא נדרם, א"א לאמור על ספק איסר דאוריי' שלא נעשה הטריפות יען ע"י תערובות הוא רק איסור דרבנן וכי בעבור זה לא נטרפה, הא ספק דרוסה אסורה יען שאמרי' שנדרסה אבל בשארי ספיקות למה לא אמרי' שקדירה מותרת כי אין כאן איסר דאוריי' ובדרבנן תולין, ושעה"מ הקשה מפרק כל שעה פלוגתי' דמר עוקבא ושמואל גבי נתבקעו ופסק רי"ף וראש אם נמצא בתבשל ספק דרבנן לקולא ע"ש שם אנו אמרי' למיכל בעין אסור שמא הדין כתנא שאוסר, אבל בדרבנן אמרי' הלכה כמ"ד שאין זה חמץ, ועי' הטיב ט"ז סי' ס"ו ס"ק ה' ותוס' פסחים דף ט' ד"ה כדי שבהמה אוכלת וצל"ח ברכות כ"א כתב ש"ך ס"ק ח"י, גבינה שיש בה ספק אם היא כל ישראל או של עכו"ם א"א בזה ס"ד לקולא שכיון שאסרו חכמים גבינות עכום מחמת חשש איסר בגופן עשאוה כאיסר של תורה:

ד"ה פ"ב מחמץ כתב הראה אע"ג דספקא לרבנן לקולא כיון שבדיקת חמץ תחילתה על הספק החמירו בספק יותר משאר ספק של דבריהם, ועי' לת"מ דאיכא חילק בין ספק דענינא לבדוק הבית משום ספק אבל בספק דדינא הוי ספק לקולא:

מל"מ פ"ד מבכורות כתב דלא אמרי' ס"ד לקולא אלא שנעשה שום דבר המתירו ואין אנו יודעי' אם נעשה בזמן המתירו או בדבר המתירו אבל אנו מסתפקין אם נעשה דבר המתירו בכה"ג לא אזלי' לקולא יעי' שעה"מ פ"י דמקוואות שמשיג וט"ז ס"ט באשה ששכחה אם מלחה תחילה והתיר כי דם שבשלו מדרבנן ועצי אלמוגם סי' שצ"ד כתב יען בנט"י לא שייך למימר אוקמי אחזקתייהו שאין כאן אלא טומאה מספק מקילין אפי' בספק נטלי וצ"ע כי כך גזרו חכמים שצריך ליטול ויש חזקה שלא נטל:

מל"מ פ"ב דמגילה מביא ר"ן בספר עיר אם היא מקפת חומה, הורו הגאוני' שקורין ביום י"ד כיון מן הדין הוי מ"ד ולקולא אלא דלא, אפשר למיזל לקולא דא"כ פטרו בשניהם דבכל יום ויומא איכא למימר שמא אינו חייב מש"ה אמרי' דיקרא ביום בראשון ופטור בשני משום דהוי סד"ר דשמא נפטר במה שקרא בראשון:

ר"ש בפ"ב דמקוואות משנה ב' מביא תוספתא, סני מקוואות של מ' סאה אחד שאוב ואחד כשר' וטבל באחד מהן מטומאה חמורה ועשה טהרות חלויות בשני ועשה טהרות טהורות וכו' בד"א בטומאה חמורה אבל בטומאה קלה אלו ואלו תלויות, וכתב הר"ש השתא מחמירין בטומאה קלה טפי מטומאה חמורה דאטומאה חמורה אמרי' הראשונות תליות ושניות טהורות והיינו טעמא משום דהכא מעיקרא טומאה קלה ה"ל דאם במים שאובין טבל בסוף אכתי טומאה קלה אית ביה שהרי בא ראשו ורובו במים שאובין הלכך שתיהן תלוית אבל גבי טומאה חמירה ספיקא דטומאה חמורה אזלא לה ומספיקא לא מחתינן ליה לטומאה קלה עכ"ל, ומל"מ פ"ט מקוואות הלכה ז' כתב והיא דין מחודש מאוד ע"ש ויש לי צע"ג ממכות דף ד' אר"י אמר רב חביות מלאה מים שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין מים שאובין וכו' וכן ככר של תרומה שנפל שם טמא, מאי וכן מהו דתימא התם אוקי גברא אחזקיה הכא אוקי תרומה אחזקיה קמ"ל, ימים שאובין שבא על ראשו ג' לוגין רק מדרבנן, ומדאוריי' עלתה לו הטבילה, ה' יאיר עיני בתוה"ק, ומובן בזה הדין ביו"ד צ"ח אם נתערב מין במינו ונשפך בעין ואין יכול לשער אם הי' ס' אם הי' לכה"פ רוב היתר והוי רק ספק דרבנן אמרי' לקולא גם שהי' לו חזקת איסר, ובחזקת איסר דרבנן אזלי' לחומרא, ולפי ר"ש מובן כיון שיצא מחזקת איסר דאורייתא כמובן, ואולי כוונת ר"ש דווקא בטבל בשניהם ויצא באחת מחזקת טומאת דרבנן ג"כ, רק חשש דלמא טבל בשניה שהי' שאובה מספיקא לא מחתי' לטומאה דרבנן, אבל בטבל במקוה שהי' כשירה מדאוריי' וספק אם כשרה מדרבנן מוקמי' אחזקת טימאה מדרבנן לא יצא מטומאת דאוריי', וכן כתב לי מחותני הגאון החרי"ף מו"ה עמרם ני' אבל אחרונים לא כתבי כן:

מג"א בסי' ס"ז בברכת ק"ש אם מסופק אם קרא ק"ש צריך לברך גם הברכות, ובסי' קפ"ד אם מסופק בבהמ"ז צריך לברך גם ברכת בונה ירושלים שהוא מדרבנן כיון ענין דאוריי' ודרבנן באים ביחד לפנינו א"א להחמיר בדאוריי' ולהקל בדרבנן כי יהי' זלזול, ועי' פר"ח בסי' ס"ז בכוי שצריך לכסות דם מספק, אבל לא צריך לברך על הכיסוי יען שספק בעיקר המצוה אם מחויב בדבר ע"ש באריכות, לדעתי הקלושה ההסבר כך כיון שצריך לברך בהמ"ז ואמרי' שלא בירך עדיין ממילא אם לא בירך ברכות ראשונות בודאי לא אמר