עט סופר חלק א סא

אזלי' בתר רובא וא"כ כל דבר רובא הוא אצלינו בספק ויש עוד רוב הנוטה להקל ואפ"ה אמרי' בהאי מנין דאזלי' בתר רובא וא"נ הוי ס"ד דאפי' בספק ורובא לא אזלי' בחר רובא להקל מכ"ש דהיכא דליכא רובא רק ספק השקל מכ"ש דלא שרינן בכה"ג משא"כ בתר דמסיק דאזלינן בתר רובא נוכל לומר דאף בספק שקול דהוי מחצה ע"מ אמרי' ביה דהוי כרוב ומה"ת לקולא ולא דמי להאי מחצה ע"מ דידעינן דהוי מחצה בודאי ולא ספק בזה פליגי בגמרא אי הוי כרוב ואנן קיי"ל דלא הוי כרוב דהתירה אמרה לא תשתייר רובא, משא"כ בספק אי אסורה או מותרת אמרי' שפיר דהוי כרוב ומה"ת לקולא כנלע"ד בעזה"י ומקום הניחי לי, עכ"ל:

בכ"ס על מגילת אסתר מביא בשם ח"ס, אמר אביה דשמואל א"א שנאנסה אסורה לבעלה וכו' הפנ"י הקשה הא איכא חזקת היתר לבעלה, ותי' דאיכא רוב נשים דסופם ברצון וכי לפי מה שהשריש לנו הריב"ש דרוב לא עדיף משני חזקות, א"כ הא איכא כאן חזקת היתר לבעלה וחזקת כשרות, וכתב דנהי דלא עדיף מתרי חזקות אבל גם שני חזקות לא עדיף מרוב והוי כפלגא ופלגא וספיקא דאוריי' הוא וחיישינן שפיר אבל יש לעי' לרמב"ם דספקו לקולא האיך מקשה הש"ס אונס דשריא רחמנא האיך משכחת הא לא חיישי' אלא מדרבנן, וצ"ל דקושי' הש"ס מדרבנן היכא משכחת עכ"ד הקדושים:

פמנ"ד במ"ז סי' שד"מ סק"ו כתב הא דספק מה"ת לחומרא בל"ת דיליף מדאיצטרך ספק ממזר, הא עשה דקיל מל"ת ספיקו לכ"ע י"ל מדרבנן עכ"ל, ועי' רשב"א סוכה דף מ"ו כתב בספק שמיני ס"ד לחומרא:

טוב גיטין דף ב' גמרא היכא דלא איתחזק איסורא כגון חתיכה ספק חלב ספק שומן, בפנ"י נתקשה כאן על רמב"ם דס"ל דחתיכה ספק שומן ספק חלב שרי מה"ת, וא"כ ל"ל נאמנות ע"א יע"ש וצ"ע שהרי רמב"ם מודה באיקבע איסורא דאסור מה"ת ואפי' חיוב אשם תלוי איכא ביש כאן ב' חתיכות א' חלב וא' שומן וא"כ כה"ג ע"א נאמן לברר חתיכה ולא מקרי אתחזיק איסורא כיון דלא איתחזק איסורא בהך חתיכא גופה כמ"ש רש"י וזה פשוט עכ"ל ועי' פלס חיים:

פרט ספקא דרבנן לקולא. ז'. עירובין דף ל"ה, מתני' נתגלגל חוץ לתחום ע"ש הסוגי' וכתב הש"ך ק"י סק"כ מסוגי' זו מוכח דהא דאמרי' ספ"ד לקולא היינו היכא שאין לו חזקת איסור, אבל אם יש שם חזקת איסור לא אמרי' לקולא דהלכה כר' יוסי דאמר ספק טבל אפי' בטומאה דרבנן ספקו טמא כמ"ש רשב"א סי' ת"א, ופר"ח משיג מרמב"ם פ"י מקוואות פסק כר"מ ספק טהור, ופלתי הקשה מביצה דף ג' דפריך למ"ד משום משקין שזבו אמאי ספיקא אסורה הא הוי ס"ד לקולא, מאי פריך הא ביצה זאת יש ספק אם נולדה מעיו"ט או ביו"ט הול"ל חזקה השתא הוא דילדה ביו"ט בע"כ צ"ל אף במקום חזקה ספקא דרבנן להקל, ועי' נב"י יו"ד ס"ה, מש"כ הש"ך היינו אם הספק הוא בדבר שיש בו חזקה כר"י פ"ב דמקוואות, אבל בסי' ר"א סעיף ע"ג הספק הוא במקוה אם היא פסולה או כשירה ובזה אין שום חזקת איסר ומתורץ מה שהקשה מעלתו את הש"ך מדידי' אדידי' עכ"ל, גם כתב במ"כ הש"ך הדין כן באיסר דרבנן שאין לו עיקר מן התורה אפי' באתחזק אסורא ספק לקולא, ועי' צל"ח ברכות כ"א לר' יודא ק"ש דרבנן אין לה עיקר מה"ת כלל לכן אתי ספק קרא ומוציא ודאי שנתחייב בקומו, ועי' בתשובת מרם א"ש ח"ר סי' ט"ו תשובה נפלאה ומסיים באות ה' בכל איסר דרבנן אפי' יש לו חזקת איסור אזלינן לקולא לדעת רמב"ם דלא כש"ך ק"י ואף שיש לו עיקר מדאוריי' נמי אזלינן לקולא:

ש"ך ק"י אות כ"א כתב אם נתערב איסר דרבנן חד בחד אע"פ שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחת מהם ולא נודע איזהו לא אמרי' בהא ס"ד לקולא כיון שהי' מוחזק איסר באחד משתים הו"ל חזקת איסר, ובסי' קי"א גבי קדירה של בשר שחוטה ולפניו ב' חתיכות א' של היתר וא' של איסר ונפל בה אחת מאלו ב' חחיכות אנן תולין דשל היתר נפלה, כתב הש"ך נראה דכאן מיירי דב' חתיכות היו ניכרות בפני עצמן קודם נפילתן, דאי נתערבו בתחלה חד בחד א"כ כיון דאתחזק אסור בשתי חתיכות כל אחד ואחד דיינינן ליה כגופו של איסור ולא אמרי' ס"ד לקולא ע"ש, ופר"ח, ומנחת יעקב בקונטרס הספיקות השיגו ע"ש:

ד"מ בסי' נ"ז כתב דלא אמרי' ס"ד לקולא אלא היכא דעיקר הספק הוא באיסר עצמו ומצד עצמו הוא איסר דרבנן, אבל היכא שמצד עצמו ספקא דאוריי' ומצד אחר בא לו שהוא איסור דרבנן הואיל ונתערב לא מקרי ספק דרבנן לילך בה לקולא, וכן כתב מריב"ל בספק טריפה שנתבשל בכלי לא אזלינן לקולא אפי' לאחר מעת לעת דלא הוי אלא מדרבנן מ"מ כיון דעיקר הספק נולד בדאורייי' עי' מל"מ פ"ד בכורות, וש"ך אות י"ט בדיני ס"ס, כתב אין להקשות מסי' קי"א באיסר