עט סופר חלק א נז

וחלב לפניו ואכל אחד מהם ואינו יודע איזה מהן אכל [פרש"י כסבור שומן הוא ואח"כ נודע שהאחד היתה חלב וזה לא ידע איזו אכל מביא אשם תלוי אבל אם בשעת אכילה היתה לו ספק והזיד ואכלה מספק מזיד הוא יפטור ועי' ח"ס ח"ח כ"ט ופלא] אשתו ואחותו וכו' שבת וחול וכו' מביא אשם תלוי:

איתמר רב אסי אמר חתיכה אחת שנינו ספק אכל חלב או של שומן, חייא בר רב אמר חתיכה מ"ב חתיכות שנינו במאי קא מיפלגי, רב אסי סבר יש אם למסורת מצות כתיב, וחייא בר רב אמר יש אם למקרא מצוות קרינן וכו':

א"ר חייא אמר רב הי' לפניו שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ואכל אחת מהן ואינו יודע איזה מהן אכל חייב, חתיכא ספק של תומן ספק של חלב ואכלה פטור, א"ר זירא מ"ט דרב קסבר שתי חתיכות אפשר לברר איסורו חתיכא אחת א"א לברר איסורו וכו' א"ר נחמן וכו' אמר רב הי' לפני שתי חתיכות ואינו יודע וכו' חייב חתיכה אחת וכו' פטור אר"נ מ"ט דרב, קסבר שתי חתיכות איקבע איסורא חתיכה אחת לא קבעה איסורא, מאי איכא בין איקבע איסורא לשאי אפשר לברר איסורין, איכא בינייהו, כגון שהי' לפניו ב' חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ובא עכו"ם ואכל את הראשונה ובא ישראל ואכל את השנייה לרבא ליכא מצוות בעידנא דאכל ישראל, לר' זירא א"א אפשר לברר איסוריה, לרב נחמן איקבע איסורא:

רמב"ם פ"ט מטומאת מת, דבר ידוע שכל אלו הטומאות וכיוצא בהן שהן משים ספק הרי הן של דבריהן ואין טמא מן התורה אלא מי שנטמא טומאה ודאי אב כל הספיקות בין בטומאות בין במאכלות אסורות בין בעריות ושבתות אין להם אלא מדברי סופרים [וכ"מ מביא שמצא כתוב בספר ישן ואעפ"כ דבר שחייבים על זדונו כרת ספיקו אסור מן התורה שהרי העושה אותו חייב אשם תלוי] ומרכבת פ"ט מה"ט כתב דר"נ יבמות קי"ט דאמר רישא דאיסר כרת חששו וכו' סובר דוקא ספק כרת מדאוריי' לחומרא אבל ספק לאי לקולא ורבא שם סובר דאין חילוק עי' כס"נ, ועי' גו"ו כלל ז':

פט"ו מאיסורי ביאה, דין תורה שספק ממזר מותר לבא בקהל שנאמר לא יבא ממזר בקהל ה' ממזר ודאי אסור לבא בקהל ולא ספק וכו' מנין אני אומר שאין השתוקי ואסופי אסור בכל אשה שאפשר שתהי' ערוה עליו, הרי נאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה ואמרו חכמים שאם יעשה זה נמצא אב נושא בתו ואח נושא אחותו ואולי הי' הדין שכל מי שאינו יודע אביו בודאי אסור בכל אשה שאפשר שתהי' ערוה עליו לא היינו באים למדה הזאת לעולם ולא תהי' הארץ מלאה זמה, הא למדת שאין אוסרין עריות ומחזיקין אותן בשאר בשר בספק עד שיודע בודאי שזו ערוה עליו שאם אתה אומר כן כל היתומים שבעולם שלא הכירו אבותיהם היו אסורין להנשא בכ"מ שמא יפגע בערוה עכ"ל:

פי"ח הלכה י"ז, והואיל אסור כל הספיקות כולן מדברי סופרים לפיכך הקלו בשבויה:

פט"ז מאבות הטומאת, מפני מה טהרו חכמים ספק טומאה בר"ה שהרי הציבור עושין פסח בטומאה בזמן שטמאים מרובין אם טומאה ודאי נדחית מפניהן ק"ו לספק טומאה שאיסור כל הספקות מדבריהן וכו':

סוף הלכות כלאים כתב כבר בארנו בהלכות ביאות אסורות שכל איסור ספיקות מדברי סופרים ולפיכך הקלו בספק, וכתב ראב"ד אמת הוא זה שכל הספיקות אינן של תורה מיהו ק"ל כל ספק אסור תורה לחומרא ובדרבנן לקולא, על זה כתב הכ"מ שחז"ל שאמרו כן הם אמרו דספק זה יהי' לקולא מפני שהוא מילתא דלא שכיח:

ח"ס סי' ק"ב ביו"ד מביא בשם מעין חכמה, לרמב"ם דס"ל ספ"ד לקולא וא"כ מ"ט החמיר קרא דבעי' רק עץ אשר תדע הא בכל איסורי' ספיקא נמי שרי אע"כ מיירי דכבר אתחזק איסור קציצה בזה האילן שהרי היה עץ מאכל ולא פקע מיניה חזקת איסר עד אשר תדע בברור כי נזדקן ולא עץ מאכל הוא ודפח"ח והנה לפ"ז גם על רמב"ם תיקשי כיון דמיירי מאתחזק איסור פשיטא דספיקא לחומרא דהרי מביאים אשם תלוי וא"כ מ"ש הכא דפרט קרא אשר תדע ע"ש:

רשב"א קידושין דף ע"ג כתב ספק ממזר יבא, מכאן דקדק רמב"ם דכי אמרי' בעלמא ס"ד לחומרא דרבנן הוא מדאוריי' לא אסרה תורה אלא הודאי, וקשיא לי טובא דא"כ אזל לי' אשם תלוי למאי דלא בעי חתיכא אחת משתי חתיכות ה"מ לענין קרבן אבל להתיר לכתחילה לא קאמר דהנך תנאי לאו בהכי פליגו, ועוד בפ"ק דחולין בעינן למפשט דאזלי' בתר רובא מפסח וכו' ואם איתא למה לן לרובא ולחזקה הא כל ספק דאוריי' מותר, אלא הכא דאמרי' ממזר ספק יבא מייתורא דקהל אתי ואדרבה דוק מינה טעמא דגלי קרא הא לא גלי אפי' ספק ממזר לא יבא, ועי' תוה"ב בשער התערובות, ועי' רשב"א יבמות דף מ' לא תאפה חמץ אמר רחמנא משמע חמץ ברור וחלוט אפי' אינה מצה חמץ ברור אינו להכי נקט מצות אמר רחמנא כלומר מצה ברור, מבואר ברשב"א סברת חו"ד ודו"ק