עט סופר חלק א נו

שומן ולא ידענו לה היתר מעולם ואינו דומה לספק טומאה ברה"ר שאנו מסופקים אם נתחדשה שם טומאה וכן במקוה שאנו מספקים בשעה שעשו טהרות על גביו אם כבר נתחדש שם מקרה וחסר וכו' ע"ש, ומבואר מדברי רשב"א שמפרש פלוגתייהו בספקא דאוריי' אם אסור מן התורה אלא דהוא מפרש לה בספק הבא מחמת מקרה אבל בספק שהוא בתולדה לכ"ע מודה דאסור מן התורה דאשם תלוי הבא על הספק מוכח דאסור וכו' ונמצינו למדין כלל מחודש מדברי רשב"א דאע"ג דהוא ס"ל דכל ספיקות אסור מה"ת היינו דוקא ספק הבא בתולדה אבל ספק הבא במקרה שנתחדש אע"ג דאין לו חזקה נמי מותר מה"ת, בזה י"ל מה שהקשה מרי"ט על רשב"א דסבר ספק אסור מה"ת מת"כ לה וטמא ואין מטמא על הספק, ואיצטרך קרא למעוטי ספיקא הא בלא"ה כל ספיקות אסורין, לפי מש"כ מיירי כגון דאיתרע חזקת א"א ע"י גט ספק קרוב לה וה"ל ספק הבא מחמת מקרה שנתחדש דכה"ג ספק מותר קמ"ל גבי כהן לה יטמא ואינו מטמא על הספק, אלא דאיכא למידוק בדברי רשבא בקידושין שכתב להוכיח דספק אסור מה"ת מפסח ומעולה וניחש שמא ניקב ואפשר דהתם קאמר וניחוש שמא ניקב קרים של מוח בתולדה והו"ל כמו חתיכה ספק חלב דספק אסור מה"ת, אך קשה מפרה אדומה שהי' בת שתים וע"כ דלא נולדה טריפה רק אח"כ וזה במקרה שנתחדש וספקא מותר, וי"ל שם חזקת טמא א"כ אי לאו דאזלינן בתר רובא ה"ל למיחש אפי' לספק הבא במקרה ע"ש, ובהנ"ל מובן המל"מ שספק מותר רק אם הספק במקרה אבל בנתערב ממזר בין אחרים אז ספק אסור כמו חתיכת חלב בין חתיכות שומן:

מתני' בכורים פ"ב כוי שוה לבהמה חלבו אסיר כחלב בהמה ואין חייבין כרת, תיו"ט כתב הר"ב להביא חטאת כלומר דאלו כרת גופי' הא קמי שמיא גליא, אבל רמב"ם פירש דלמא חיה הוא, ונ"ל טעמו דהא מ"מ בספק אכלו ולפיכך אעפ"י שהוא מזיד אין עונשו כרת עכ"ל וצ"ע לרמב"ם שספק מותר תקמ"ל מתני' שאין עונשו כרת:

וש"ש ש"א פ"א כתב, הפנ"י כתב ליישב דהא דכתב רחמנא להתיר ספק ממזר היינו דאפי' היכא דאיכא רובא לאיסורא, ולענ"ד היכא דאיכא רובא ודאי אזלינן בתריה אפי' בספק ממזר, דבפ"ק דחולין מנלן דאזלינן בתר רובא אתיא ממכה אביו ואמו דלמא לאו אביו הוא, הרי דהא דמחזיקין בתר אביה אינו אלא משום רוב או משום חזקה ואי נימא דרובא וחזקה לא מהני בספק ממזר א"כ לא משכחת קהל ודאי, לכן נראה דהיכא דאיכא רובא אי חזקה אזלי' בתריה ע"ש, אבל בשמעתא ב' פט"י מבאר יותר וכ"ל נראה לענ"ד לפי מש"כ בשמ"ק ב"מ דף ז' גבי קפץ אחד מן המנויין דפטור מן המעשר דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק והקשו כל דפריש מרובא פריש, ותי' משים דכל דפריש מרובא פריש אינו ודאי והתורה אמרה עשירי ודאי ולא עשירי ספק, והיינו דאע"ג דאנו הולכין בתר דפריש מרובא פריש בין להקל בין להחמיר אינו אלא מצד הלכה אבל אינו ודאי ואינו מסברא לומר דפריש יותר מרובא ויכול להיות דפריש מן המועט כמי מן הרוב ומש"ה בעשירי ודאי ולא עשירי ספק כיון דמצד עצמו ספק שקיל אלא דהתורה התירה משום דכל דפריש מרובא פריש אבל מידי ספיקא לא נפקא והתורה אמרה עשירי ודאי וא"כ ה"ה בממזר דהתירה אמרה ממזר ודאי ולא ממזר ספק א"כ אפי' היכא דפריש נמי לא נפיק מכלל ספיקא ומותר מן התורה לבא בקהל ואפי' ברוב פסולים וידעינן שפירש ודו"ק, והא דכתבנו בש"א דגם בממזר ספק היכא דאי' רובא או חזקה ה"ל ממזר ודאי ולאפוקי מפנ"י, היינו רובא דליתא קמן כמו הך רובא דלמא לאו אביו ש"מ דאזלינן בתר רובא ה"ל רוב הבא מן הסברא דרוב הוא כן שהוא אביו אבל גבי פריש מרובא אינו רוב דתליא בסברא ואדרבא מסברא יכול להיות פירש מן המועט כמו במרובא וכדמוכח משמ"ק בעשירי ודאי אבל היכא דלא כתיב בתורה למעט ספק אזלינן בתר רובא בפירש מצד גזה"כ הלכה למשה מסיני לילך בתר מרובא פריש ע"ש:

גמרא כל שנאסף מן השוק אין אביו ואמו נאמנים עליו, כתב רשב"א מכלל שמועה זו נראה שלא אמרו ממזר ודאי אמרה תורה ולא ספק ממזר אלא בשמחצה מיהא כשרין אצלה דכל כי הא הוא דהוי ספק אבל כל היכא דרוב פסולין אצלה כממזר ודאי משוה לה דרובא דאוריי' אא"כ בדקו אמו ואמרה לכשר נבעלתי ע"ש, וכתב בש"ש ש"ב פט"ז, ס"ל לרשב"א דאפי' לא נודע אי אזלי' איהי לגבייהו דה"ל קבוע נמי הוי ממזר ודאי ומשום דמשוי ליה ברוב פסולים לס"ס, ספק דילמא אזל אינהו לגבה והו"ל כל דפריש מרובא ואת"ל אזלא איהי לגבייהו שמא לפסול נבעלה ע"ש, אבל עי' ב"ש סי' ד' סקל"ט:

פרט ספק דאוריי'. ה'. כריתות דף טוב, ספק אכל חלב ספק לא אכל ואפי' אכל ספק יש בו כשיעור וספק אין בו שומן