עט סופר חלק א נד

אזלינן בחר החזקה בדבר שהאמינו התורה ואמרי' ודאי לאו מאשתו נולד אלא מחייבי כריתות אבל כשידוע שאשתו ילד תו אי אפשר לפסלו בלשון זה לומר בני הוא והוא ממזר כיון דידוע דאשתו ילדתו והיא מודה שבנו הוא א"א להיות ממזר, אם לא שאמר שאמו אשתו שילדתו ממזרת היא והולד כמוה ועל זה לא האמינתו התורה לשוי לאמו שהיא בחזקת כשרה לממזרת:

ב"ב דף קכ"ז, ילמדנו רבינו הי' מוחזקין בזה שהוא בכור ואמר אביו על אחר בכור הוא מאי וכו' פרשב"ם לאו בעדים שמעידין שראו שנולד קודם לאחיו, דא"כ אין אב נאמן אלא בקול בעלמא, ועי' נמ"י שכתב נאמן אדם לומר זה בני בכור אפי' יש עדים שזה בכור שנולד ראשון מזה שאביו אומר עליו בכור הוא אפ"ה האב נאמן דרחמנא הימניה כדכתיב יכיר וממילא האחר הוא ממזר, וכתבו אחרונים דלר"י נמי נאמן האב לומר בני זה ממזר אפי' בלא גררא דבכור וכו', אבל אם אמר על זה בכור הוא וחזר ואמר על אחר שהוא בכור אינו נאמן דכיון שהכירו פעם אחת שוב לא נתנה לו תורה הכרה אחר הכרה וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואפי' תכ"ד אינו יכול לסתור דבריו, ובאומר על בנו ממזר אינו נאמן להפסידה כתובתה ולפסלה לכהונה הבנים שילדו אח"כ ע"ש, אמר המחבר השתא דקי"ל כר"י לא ק"ל האי דרשא דרבנן דיכיר, הילכך בכור אינו נוטל פי שנים בנכסים הנפלו לו כשהוא גוסס ע"ש, וע"י מל"מ פ"ב מנחלות הלכה יד' האריך אם נאמן האב נגד עדים פרט רמב"ם וה"ה. ב'. פט"ו מא"ב כתב פנוי שנתעברה מזנות א"ל מהי העובר הזה או היליד הזה אם אמרה בן כשר הוא הרי זו נאמנת והבן כשר ואע"פ שרוב העיר שזנתה בה פסולים, ואם לא נבדקה אמו וכו' או שאמרה לממזר נבעלתי וכו' ה"ז ספק ממזר, וכתב ה"ה אע"פ שנאמנת להכשיר והי' נראה שכ"ש לפסול לא היא דלהכשיר דבר תורה אין אנו צריכין לה, דהא מדינא לא הוה אלא ספק ממזר, וספק ממזר מה"ת מותר גמור לבא בקהל, אבל לפסול כיון דמדאוריי' חותר לבא בקהל ואסור בממזרת ודאית ואם הי' מאמינים אותה ומתירין אותו בממזרת ודאית הי' מקילין בשל תורה, ולא נתנה תורה נאמנות אלא לאב ע"ש, ור"ן בקידושין, ועי' שעה"ת ח"ר כלל כ"ד פרט ז':

ב"ש סי' ד' סקט"ל כתב לכאורה קשה למה היא נאמנת להכשיר ברוב פסולים דאזלי' אחר הרוב והוא ממזר ודאי, וי"ל אפי' אם איכא רוב פסולי מ"מ אכתי ספק ממזר הוא בלא דבורה משום די"ל היא אזלה לבועל והוי קבוע כמע"מ ואם ידעי' בודאי דאזל הבועל אצלה ואיכא רוב פסולים י"ל דאינה נאמנת, מיהו קשה למה לר"ן ומגיד למה היא נאמנת להכשיר ואינה נאמנת לומר ממזר הוא, בלא דיברה ספק ממזר מדאוריי' יכול לישא לממזר דהא בספק קהל יבא, א"כ למה אינה נאמנת לעשותו לממזר ודאי לישא ממזרת, מ"ש להכשירו מ"ש לפסלו יע"ש:

ותי' בבית מאיר שה"ה סובר כשיטת ריטבא דרבא לית ליה הך דרשא בקהל ספק יבא אלא הך דרשה דממזר ודאי, ומש"ה ספק ממזר מיתר מן התורה בישראלי' ואסור בממזרת וא"ש דאינה נאמנת אלא להכשיר ולדה ולא לפסול ע"ש, אבל קשה לדברי ה"ה דנאמנת להכשיר משים דמן התורה בלא עדותה ספק ממזר מותר, תינח בבתה, בה מאי איכא למימר דאם נבעלה לפסול לה אסורה לכהן מן התורה וספק איסור מן התורה לחומרא, וש"ש ש"ב פט"ז כתב מצד ברי אלא טענת ברי לא מהני אלא לבעל דבר בעצמו כדאי' בכתובות דף ע"ה, רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך ע"ש, ע"כ צריך לולד מצד ספק מותר, ועל עצמה נאמנת מצד ברי ע"ש:

פמג"ד בפתיחה כוללות סקכ"ה, בחולין איתא רוב בעילת אחר הבעל קשה לי היכא דבעל ביאה אחת ופירש ונתעברה ניחוש שמא זינתה וליכא רוב, ולפמ"ש תוס' דהעמד האם בחזקת צדקות א"ש, אך אם פרוצה ביותר כדאיתא בסוטה כ"ז קשה ועי' במרש"ל פסחים פ"ד ברשי ילדו זנונים ספק שלך אע"ג דרוב בעילת אחר הבעל זקן שאני ומש"ה אמר מה אעשה לזקן זה ולכאורה זקן ותש כוחו אין בועל כ"א ביאה אחת או שתים וליכא ריב ומ"מ דוקא כי התם דליכא חזקת צדקת ועדיין צ"ע כי לא מצינו חילק זה בפוסקים עכ"ל:

פרט ספק ממזר. ג'. קידושין דף ע"ג, ת"ר גר נושא ממזרת דברי ר' יוסי ר' יודא אומר גר לא ישא ממזרת מ"ט דר' יוסי חמשה קהלי כתובי חד לכהנים, יחד ללויים וחד לישראלים, וחד למשרי ממזר בשתוקי יחד למשרי שתוקי בישראל, קהל גרים לא איקרי קהל וכו' (למשרי ממזרת בשתוקי, אעפ"י שזה ודאי וזה ספק לא חיישינן שמא