עט סופר חלק א נג

ר"מ, ואינו רואה שיטת התלמוד כדבריו, אלא כשם שהיא נאמנת לומר לכשר נבעלתי ולהחזיקו כשר בודאי כך היא נאמנת לומר לממזר נבעלתי ולהחזיקו ממזר, ולהתירו לממזרת הואיל והדבר ידוע שבזנות נתעברה נאמנת לומר שזנתה עם הפסולים ע"ש עוד כתב ארוסה שנתעברה והיא אומרת שמן הארוס מעוברת נאמנת, ומש"ה אומר אע"פ שארוס אומר שלא בא עליה מעולם ואני אומר שלא האמינה חכמים אלא כשהיא טוענת ברי ואין מי שיכחיש אותה בטענה ברורה אבל אם הארוס טוען כנגדה טענת בריא אינה כשרה להאמינה יותר מן הארוס והרי היא והזרע פסולין מספק, שלא יהי' סתירה ממה שכתב בקידושין שרק על בנו נאמן, תי' השעה"מ פט"ו מא"ב באומר זה בני ממזר שהוא בחזקת כשרות אבל בעובר כמו בארוס דלית ליה חזקת כשרות נאמן ע"ש:

ד תוס' רי"ד דף ע"ח, והא דקי"ל הלכה כר"י ה"מ בדלא אתחזק בכשרות אבל אי לא אמר האב בשעת לידה ונפק עלה קלא דבריה הוא ולא קא מערער ולבתר הכי קא פסיל ליה לא מהימן, דיקא נמי דקתני על העובר שבמעיה, הכי נמי בני זה דקתני דומיא דעובר הוא דעדין לא אתחזק וכו' ואינו נראה לי מיש נוחלין מוכח דאפי' להכחיש החזקה ע"ש, מיהו אימת קא אמרי' דנאמן האב לפסול את בנו ה"מ כי לא קיימא אמו ומכחשא ליה אבל היכא דאמו מכחשא ליה היא מהימנא, ועי' ש"ך יו"ד ש"ה סקכ"ג שכתב שמשמע מתה"ד שנאמן גם אם היא מכחשת ע"ש:

הגמ"י סוף אלמנה לכה"ג כתב ריטבא אפי' כשהיא אומרת דמארוסה היא אם הארוס מכחישה בברי ואמר שלא בא עליה כלל אינו נאמן לפוסלה אבל נאמן הוא על הבן דהא ברי וברי הוא והתורה האמינה את האב על הבן לומר שהוא ממזר שנאמר כי את הבכור בן השנואה יכיר ואפי' בבני המוחזק בכשרות גמור, כ"ש בזה דאתרע ליה, והיכא שבעל טוען בברי שהוא כשר והיא מכחישתו, י"א דוולד ספק ממזר כיון דברי וברי הוא, וי"א שאם הוא טוען שלא זזה ידה מידו הוא נאמן להכשירו דכיון שהאמינתו תורה לפסלו כ"ש שנאמן להכשירו דאית לאמו חזקה דכשרות והיא לאו כל כמינה לפסלו אפי' טוענת שהיא שוגגת וכ"ש אם טוענת שהיא מזידה שאינה נאמנת על עצמה, היא אומרת שהוא פסיל והבעל שותק אין הולד ממזר ודאי על פיה שלא האמינתו תורה לפסול אלא להכשיר דמסייע ליה חזקה דגופא הילכך הוי הולד ספק ממזר, כללא דמילתא, שניהם שותקין ספק ממזר ואם הוא טוען בברי שהוא כשר אע"פ שהיא מכחישתו כשר ואם היא טוענת בברי שהוא כשר והוא שותק כשר, הוא טוען בברי שהוא ממזר ה"ז ממזר אע"פ שהיא מכחישתו, היא טוענת בברי שהוא ממזר אינה נאמנת אע"פ שהוא שותק והילד ספק מחזר עכ"ל:

בתשובת בני יעקב סי' יוד, הקשה על שלט"ג דסבר שאב לא נאמן לאמור שהוא ממזר שאינם בנו, מגמרא דאמרי' לא מיבעיא איהו דלא קים ליה וכו', ואם דוקא שאמר מחייבי כריתות הוא נאמן מאי קאמר איהו דלא קים ליה, לכן נראה דס"ל דהכי פירושו דלא קים ליה, שאינה יודע דודאי שממנו הוא דלמא מגוי ועבד נתעברה דאין עושין ממזר, וחולק על רש"י שפי' דלא קים ליה שאינו יודע אם ממנו אי מאחר נתעברה הן אמת רש"י פי' במתני' זה בני ממזר מחייבי כריתות, זה כשלט"ג, אבל בתר הכי כתב אפי' שניהם מודים שאינה מן הבעל אלא מאיש אחר, ור"י פליג וסובר שנאמן, א"כ חולק על שלט"ג, ונכון יותר לומר דלא אמר השלט"ג אלא כשאומר בני זה ממזר שהוא בחזקת כשרות ואהא קאמר דוקא כשאומר מחייבי כריתות הא לאו הכי לא מהימן, אבל בעובר דלית ליה חזקת כשרות אפי' אמר אינו ממנו נאמן, וא"ש דברי רש"י באומר בני זה ממזר פי' מחייבי כריתות, ואח"כ בעובר כתב אם ממנו או מאחר בעובר דלית ליה חזקת כשרות ע"ש, עוד כתב לישב סתירת השלט"ג, דוקא גבי א"א שבעלה מצוי עמה ובא זה להוציא אותה מחזקה לומר שהוא ממזר אינה נאמן, דעל בנו האמינו תורה ולא על שאינו בנו, אבל גבי ארוס וארוסה דאיכא רגלים לדבר דבעלה אינו רגיל עמה כי מכחיש לה ואומר אינו בנו נאמן ולא מטעם דנאמנות דאב אלא מטעם ספק ע"ש ושעה"מ פט"ו מא"ב, ועי' חו"י סי' צ"ג ועי' תשובת רעק"א סי' קכ"ח, באריכות ומחדש שם שאומר על עובר שהוא בכורו ונולד אח"כ לא משוינן לזה לבכור דא"נ על עובר שאינו בכלל יכיר ויש ראיה לזה מרא"ש פ"ח ב"ב סי' כ"א במ"ש ומההיא דפ' בתרה קידושין עכ"ל, וח"ס א"ע ח"ר סי' י"ג:

טור ח"מ רע"ט, רמ"ה כתב הא דתהימניה רחמנא אבריה כגון דאמר בני זה ממזר הוא דאיכא למימר אולודי מחייבי כריתות, אי נמי כגון דידיע דבר אתתיה הוא ואמר עליה דלאו בריה היא והוה ליה ממזר ממילא אבל בעלמא לא מהימן, וכתב הסמ"ע סקי"ב, רצה לומר דוקא אבריה האמינתו התורה כמ"ש יכיר והיינו כשלא נודע מי ילדתו יכול לפסלו לומר עליו בני זה מחזר ואעפ"י שהי' בחזקת שנולד מאשתו לא