עט סופר חלק א נ

דבעידנא דנגע לא ידעינן אי הות טומאה אי לא והלכך אמרי' כל הטומאת כשעת מציאתן בין להחמיר בין להקל, אבל הכא גבי נדה הדם המטמא ברור הוא כי הוא טמא ואין ספק אלא שלא ידענו מתי נטמאת האשה ממנו, וכן סימני הבגרות ברורין ומצויין הן אלא שלא ידענו מתי נולדו באשה הילכך אין לדמות זה לזה ושל נדה דומה לספק מגע שהטומאה ברורה הוא ואותו שנגע במת הרי ודאי נגע וספק טומאה ואין להקשות מזה על זה, ועי' ש"ש ש"ג פ"ו:

בספר קונטריס החזקות סי' ג' כתב לישב קושי' תוס' בנדה דאמרי' השתא היא דחזאי ורב אמר מדהשתא בוגרה בצפרא נמי בוגרה, כי צריך להבין מנ"ל האי חזקה מדהשתא וכו' כי חזקה זאת לא אתיא מכח סברה ומקרא דנגעים אין ללמוד אלא דאזלי' בתר חזקה קמייתא מנ"ל להיפך דמוקמינן בתחלה כמו בסיף וכו' לענ"ד כמו דאמרי' שם אוקמי מילתא אחזקתה כלומר דאמרי' חזקה שלא נשתנה מכמות שהי' א"כ ממילא כמו שהוא עתה כן היה בתחילה דאם בתחילה לא הי' כמו שהוא עכשיו א"כ בע"כ נשתנה הרבה מכמות שהיה, ואף דכאן בתוך שית בע"כ היתה נערה, מ"מ הרי אין אנו דנין רק על אותו יום דמשלם שית כי מה לנו בימים שאין לנו בהם ספק וכיון שאין אנו דנין רק על אותו יום אם תאמר בתחילת היום היתה נערה ובסופו נעשה בוגרות בע"כ תאמר דיש כאן שינוי דהא היא בוגרת לפנינו, לכן אמרי' מדהשתא בגרה בצפרא נמי בגרה ולא נעשה שים שינוי באותו יום שדנין עליו וכו' ונראה דהיינו טעמא דקי"ל מזמן לזמן מחזיקין איסורא וממקום למקום לא מחזיקין איסורא משום דמזמן לזמן אמרי' דלא נשתנה עכשיו ממה שהי' מקודם ודומיא דנגעים אבל ממקום למקום כיון שנשתנה מקומו שוב אין לנו לאמור כמו שהוא במקום זה כן היה במקום הראשון דזה לא נלמד מנגעים בזה מיושב קושי' תוס' דהא דאמרי' השתא דחזאי אתי שפיר גם לרב משום דשם לא שייך לאמור כמו שהוא עכשיו כן היה ולא נשתנית דהא שם צריכין אנו לדון על כל הזמן של קודם מציאת הדם, והרי היא הי' בתחילה בחזקת טהרה וא"כ בע"כ יש כאן שינוי ולא אזלי' בתר חזקה דהשתא היכא דחזקה קמייתא מתנגדות והוי שם ממש דומי' דנגעים כן נלענ"ד ברור בעזה"י עכ"ל, והאריך שם שלא קשה על הנ"ל ממקוה ע"ש:

ג עוד מקשים מחולין דף יוד השוחט בסכין ונמצא פגומה ר"ח אמר כשירה כי סכין איתרע בהמה לא איתרע, והא מקוה דמי לסכין דאיתרע וגברא לא איתרע דדמי לבהמה ואפי' הכי אוקמי' טמא בחזקתו והתם נמי נוקי בהמה בחזקתה, ולא קשיא דלא דמי מקוה לסכין, דסכין בדק אותה קודם שחיטה ובחזקת כשירה הוה אבל המקוה לא מדד בשעה שטבל אלא זמן רב יש שנמדד ועכשיו אחרי שטבל נמצא חסר הילכך יש לומר נחסר מאותה שעה שנמדד ובעת טבילתו חסר היה הלכך לא דמי ספק סכין לספק מקוה:

ונראה לדעתי הקלישה לחדש כלל בענינים אלו, הא דאמרי' כיון דאיתרע חזקה שעת מציאתן עדיף מחזקת קמא, רק אם אזלינן בדבר שאנו דנין בו בתר חזקה ראשונה, ואמרי' אוקמי אחזקה וכיון שנגלה כעת דאיתרע חזקה אשר סומכין עליה שעת מציאתן עדיף, אבל אם לא אזלינן בתר חזקה אלא לא הי' ספק כלל רק ודאי כך הוא, ואם לאחר זמן נראה שאיתרע הדבר משהי' מקודם אין זה מזיק הודאי אשר הי' מקודם, והנה במקוה הטמא הולך לטבול ולא מודד המקוה יען שסומך על חזקה ראשונה שהי' שלימה, ואח"כ נמצא חסר ונעשה רעיתא בחזקה שהי' עד היום ע"כ אמרי' הרי חסר לפניך, אולם השוחט בסכין בדוק וכי הי' צריך לאמור יען שיש לסכין חזקת שלימה הוא סומך ושוחט בי, הלא בעיניו ראה שהוא שלם בלי פגימה ע"כ אם נמצא פגום אין וה עדיף שעת מציאתן ליתן גרעון לשחיטה ששוחט בסכין בדוק, וכן אשה שהי' בחזקת טהרה, וכל אשה צריכה לראות בהרגשה וכל אשה שלא הרגישה היא טהורה ולא צריכין לאמור ע"כ טהורה מצד שאוקמי' אחזקת טהרה, אלא בודאי טהורה היא, ע"כ אם ראתה אח"כ לא אמרי' מהשתא היא טמאה גם למפרע תהי' טמאה כי איתרע חזקתה, כי לא אמרי' שהי' טהורה בעבור חזקה ודו"ק היטיב ומיושב גם קושי' א' ב' שהבאתי לעיל, ועי' ח"ץ סי' ג' שכתב לישב קושי' תוס' חילין דף יוד דמאי מטמאין הנכנס בבית המוסגר אף שחסר לבסוף, משום דודאי טפי שכיח שיחסר הנגע בכל ז' ימי הסגרו משיחסר בשעה קטנה שבין ראייה הנגע להסגרו וכו', ואפשר במקוה נמי אם תיכף לאתר שמדדוהו והי' בו מ' סאה טבל בו אחד אף שלאחר ימים נמדד ונמצא חסר אותו אדם שטבל לאחר המדידה הראשונה בסמוך לה אפשר שיהי' טהור ע"ש, ובהנ"ל מוסבר, כי תיכף אם טבל לא הי' צריך לאמור חזקת שלם כי בודאי המקוה שלימה ודו"ק:

רבינו ירוחם נתיב כ"ב חלק ה' כתב קדשה אביה בדרך וקדשה היא עצמה בעיר וזה היה ביום שנשלחו ויו חדשים שבין נערות לבוגרות ובבוקר קדשה עצמה וכשהרגישו בדרך בערב היו לה סימני בוגרת אמרי'