עט סופר חלק א מט

שנתקטן בע"כ צריך לאמור כדי לטהר האיש שנכנס תוך שבעה שכבר נתקטן זמן זמנים מקודם שנסגר הכהן, אמרי' להיפך שלא נשתנה אז ונכנס אח"כ נסתלק חזקתו:

גמרא ושמואל מ"ש מחבית דתני' הי' בודק את החבית להפריש עלי' תרומה והולך ואח"כ נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק, ורמינן חבית אמקוה מ"ש דהכא ודאי ומ"ש דהכא ספק, ואר"ח מאן תנא חבית ר"ש היא דגבי מקוה נמי ספיקו משוי' דתני' כל טהרות שנעשו על גביו למפרע בין ברה"י בין ברה"ר טמאות ור"ש אומר ברה"ר טהורות ברה"י חולין וכו' ש"ש ש"ב פ"ב, מביא תוס' כתובות דף ע"ה דחזקת הגוף עדיפא מכל החזקות מש"ה אפי' חסר לפניך לא חשיבא חזקת פנויה לגבה למשוי תרתי לריעותא וקשה מחביות אמרי' העמד טבל על חזקתו ולא אמרי, העמד יין על חזקתו משום דה"ל תרתי לרעיתא אע"ג היין ה"ל חזקת הגוף, ונראה דאמרי' בב"מ דף ע"ג חמרא דחלה חלא פרש"י קלקולו בתוכו הוא אלא שאינו ניכר, וכיון דחומץ לפניך הרי מעיקרא חלא הוי אלא שאינו ניכר וכל זמן שלא החמיץ רשאי להפרישו תרומה אבל חזקת הגוף תו לא הוי, ובמקוה נמי לא הוי חזקת הגוף ואמרי' תרתי לריעותא, וכיון דהמקוה לא נשתנה גופה אלא שנחסר מעט מים ממנה ע"ש:

רמב"ם פ"י מקואות ה"ו, מקוה שנמדד ונמצא חסר בין שהי' המקוה בר"ה בין שהי' ברה"י כל הטהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות עד שיוודע זמן שנמדד בו והי' שלם:

פ"ה תרומות הלכה כ"ד, הבודק את חביות והניחה להפרישה תרומה על אחרים עד שתעשה כולה תרומה ויתננה לכהן ולאחר זמן בדקה ומצאה חומץ מעת שבדקה תחילה עד ג' ימים ודאי יין וכל יין שחשב אותן הימים שהתרומה שלו בחבית זו, הרי הוא מתוקן, מכאן ואילך ספק וצריך להפריש ממנו תרומה שנייה, וכתב הכ"מ יש לתמוה דהא בקידושין רמי האי ברייתא אברייתא דמקוה ומשני מאן תנא חבית ר"ש אבל רבנן אומרי' טבל למפרע ולמה פסק רבינו כר"ש במקום רבנן ע"ש ועי' מל"מ פ"י מקואות וש"ש ש"ג פ"ח ועי' בהערות אשר כתבתי בספר מוצל מאש סי' כ"ו:

פ"ג מאישות הי' הבת ספק בוגרת בין שקדשה אביה שלא לדעתה בין שקדשה היא עצמה שלא לדעת אביה הרי זו מקודשת בספק לפיכך צריכה גט מספק, וכתב ה"ה נלמד מסוגי' קידש אביה בדרך, ורבינו לא הזכיר דין זה, גם הסוגי' אשר שם אינה מחוורה אצלי לדעת רבינו שלא הזכיר סימני בגרות כלל, ועי' פ"ב הלכה ב' מתחלת יום תשלום הששה חדשים ומעלה תקרא בוגרת ואין בין נערות לבוגרת אלא ששה חדשים בלבד, ועי' ב"ש וח"מ ל"ז:

תוס' רי"ד ד"ה הי' בודק את החביות וכו' פי' המורה להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל, קשיא לי בהאי פירושא דכיון דכבר שתה מאי דהוה הוה ואפי' איגלאי מלתא דשתה טבלים אינו חייב להפריש תרומה עליהן אך אם הם בעין ע"ש, ועי' תויו"ט גיטין סוף פ"ג שמביא רמב"ם פ"ה מתרומה משמע אע"פ שאכלן חייב להפריש תרומה ומעשרות, ושעה"מ בתרומה הקשה א"כ היכי משכחת מלקות באוכל טבל ועי' בהערות למוצל מאש סי' כ"ו:

פרט קושיות. ב'. א תוס' רי"ד ד"ה הרי בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ראיתי מקשים מנדה דף י"ד נמצא על שלה לאחר זמן פטורין מקרבן, ואמאי נימא מדהשתא הוה דם מעיקרא נמי בשעת תשמיש הוה דם ולא היא בריש נדה מסיק דלגבי מקוה איכא תרתי לריעותא ובנידה איכא חדא לריעותא וכו', והכא נמי דליכא אלא חדא ריעותא פליגי רב ושמואל, דשמואל סבר אפי' שמאי דאמר בנדה די שעתה מודה הכא דחיישינן ולא אמרי' דהשתא בגר וקדושי אב קידושין וקידושיה אינן קידושין דכיון דהוה ביום משלם ששה חדשים דעשוי להשתנות מנערות לבוגרת איכא לספוקי דילמא מצפרא אישתנאי והביאה סימני בגרות, ורב סבר כיון דהוי ביום משלם חזקה יש שביום זה מביאה הילכך אמרי' מדהשתא בוגרות מצפרא נמי בוגרת ולא דמי לנדה דההוא למפרע וכו' ואלו הוה מעשה בתוך ששה חדשים שאין זמנה להשתנות הוי דמי לבתולה שלא ראתה דם מימיה שכשהיא רואה עכשיו אמרי' דיה שעתה ולא מספקינן למפרע בשום טומאה והילכך ליכא לאקשויי מנדה לרב דהכא איכא חזקה דיום מושלם ששה חדשים ובנדה ליכא חזקה לטמויי למפרע ע"ש:

ב עוד ראיתי שמקשים מהוא דנגע באחד בלילה וכו' ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל טמאות כשעת מציאתן, א"כ לימא רב ושמואל כתנאי, ונראה לי שאין זה דומה לזה ומפני שאין דומין לא הקשה בהלכה קמייתא להלל ושמאי כמו שהקשה ממקוה וחביות וכו' משום דלא דמי דהתם אתילד ספיקא בטומאה גופא