עט סופר חלק א מח

ממנ"פ אשת איש היא וכו' שם ידענו שקדשה אביה בבוקר ורק בעבור שבוגרת לפנינו נוקמי אחזקת פנויה לבטל קידושין של אביה שפיר כתבה כי ממנ"פ, אבל כאן שלא ידענו אם קידשה האחר קודם שעה ד' כלל ודו"ק וגם על תוס' מתקשים אחרונים למה לא אמרי' אוקמי' על חזקת פנוי' עד שקידש עצמה עי' פנ"י:

איתמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר [עי' במקנה למה לא נקוט בבוקר ובערב] והרי היא בוגרת, רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו ושמואל אמר חיישינן לקידוש' שניהם, אימת אלימא בתוך ששה בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו, [תוס' מתוך פרש"י משמע דבדקוה בתוך ששה ומצאוה בוגרת ומש"ה פריך בהא לימא וכו' ואין נראה דלעולם לא תמהר לבגור תוך ששה אלא מיירי דבאה לפנינו אחר ששה] לא צריכא דקדיש בההיא יומא דמשלים ששה רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת, ושמואל אמר השתא הוא דאייתי סימנים, ושמואל מ"ש ממקוה דתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות שאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימא לא טבל אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימא לא חסר הרי הוא חסר לפנינו הכא נמי הרי בגרה לפנינו השתא היא דבגרה התם נמי השתא הוא דחסר התם תרתי לריעותא הכא חדא לריעותא תרתי לריעותא טמא על חזקתו והרי חסר לפנינו הכא גבי קידושי אב חדא לריעותא הוא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד אשה על חזקתו יומא דמשלם שית לאו חזקת בוגרת ולאו חזקת נערות אית בה שהיום היא עשויה להשתנות]:

תוס' קידשה אביה, וא"ת אמאי איפלגו רב ושמואל בכה"ג נפלגה בקידשה אביה גרידא, וי"ל דודאי לא פליגי בקדשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרי' העמד אשה אחזקת פנוי' כמו שהי' קודם שקדשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קדושי אב קידושין אבל עתה שקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממנ"פ אשת איש היא או משום קידושי אביה או משום קידושי דידה וליכא האי סברא ומש"ה פליגי שמואל:

תוס' ושמואל ח"ש ממקוה, וא"ת לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי בוגרת הוי אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' רש"י, אבל אי הוי חזקה דנערות מודה רב דאוקמי' אחזקה והכי נמי גבי מקוה דאיכא חזקה דשלם, וי"ל דלרב נמי קשה ונקט שמואל משום משום דפריך ליה בהדי':

תוס' נדה דף ב' ד"ה השתא הוא דחזאי, ורב דאמר הרי היא בוגרת לפנינו ולא קאמר השתא הוא דבגרה, היינו משום דרגילות שערות לבא מצפרא' כי פריך התם לשמואל ממקוה וחביות, ה"נ מצי למיפרך לרב דדוקא בשערות קאמר רב אלא דפריך לשמואל טפי בפשיטות, והא דקאמר התם נימרא רב דאמר כר"נ דאמר אם בריא הוא עליו להביא ראיה ששכ"מ הי' אע"ג דרב דוקא בשערות קאמר, התם נמי רוב העולם בריאים ואית לן למימר דבריא היה כמו שהוא עכשיו, וצ"ע לפי סברת רשב"א בסירכא ובמכה שא"א לאמור השתא נטרפה אמרי' מכבר יצא מחזקה ונאסר הגבינות עי' יו"ד סי' פ"א, א"כ רב סבר יען שא"א כעת בשעת בדיקה נעשה בוגרת הביאה השערות ע"כ אמר כבר הי' בוגרת בבוקר, אבל בנדה ובמקוה אמרי' השתא נשתנה ודו"ק:

תוס' ד"ה תרתי לריעותא הקשה למה לא אתרי' בנגע הרי חסר לפניך ואוקי גברא בחזקת טהרה כדאמר במקוה, וי"ל דגבי מקוה רגילות להתחסר מעט מעט ולכך איכא למימר דמעיקרא חסר אבל הנגע רגילות להתחסר בבת אחת פחות מכגריס לכך אמרי' השתא דחסר ואוקי הנגע בחזקת שלם ביציאת כהן מהבית ע"ש:

ותוס' בחולין דף יו"ד הניח הקושי' בצ"ע, כי באמת תי' שבכאן צ"ב מאוד כי מה שרגילות להתחסר יותר משיעור מקוה אין פוסל רק קרטב אחת מ"מ סאה על זה אנו דנין, וגם סתם מקוה שחסר משמע שלא חסר רק כ"ש מ"מ סאה ועי' קונטרס החזקה סי' ג' שמתקשה בו ומפרש שכוונת תוס' שאין זה חזקה יען שעשוי להשתנות, כמש"כ בקטנה ע"ש:

אולי י"ל קושי' תוס' כי בנגע אנו דנין רק על שעת ההסגר כאשר יצא אם נתקטן מכאשר הי' וכיון שאז לא הי' חזקה כנגד כי חזקת טהרה של בית וכלים אם הי' בתוך הבית איתרע כיון שנראה נגע כגריסי ואמרי' שכהן יטמא מטעם אוקמי' על חזקה שלא נתקטן משיצא, ממילא גם לאחר הסגרה שנראה שנתקטן וגם איש טהור נכנס בבית טמא, יען שכבר נתחזק לטמא אבל במקוה אנו דנין תיכף נגד חזקת טמא כי מקוה היא שמטהר טמא וכיון שנראה שחסר ואיתרע חזקה אמרי' העמד טמא על חזקתו, ועוד יותר להסביר כי במקוה אמרי' בעת שטבל ורצה לסלק חזקת טומאה אז נסתלק חזקת שלימה כי אז חסרה קורטב מ"מ סאה ולא צריך לאמור שנסתלק חזקת שלימה מכבר זמן ארוך מקודם, אבל בנגע אם נראה לאחר שבעה