עט סופר חלק א מה

דליהוי רובא, והיכא דאינו בטבעו של עולם אלא דאפשר זה כמו זה, אזי בתורת ס"ס אנו דנין ובעינן שיהיו הספיקות שניהן שוין ושקולין ע"ש בש"ש:

פרט תרי מיעוטין נגד רוב. ז' חולין ס"ג ת"ר לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבילות ולא משום טריפות, ופרכי דלמא דעוף טמא נינהו באומר של עיף פלוני וטהור, והקשה ר"ן מאי קושיא דעופות טמאין מיעוטא נינהו תרצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נבלות וטרפות הוו לה רובא עכ"ל, לכאורה צ"ע א"כ ביבמות דאמרי' רוב מתעברות וכו' הא יש מיעוט שאין מתעברות ומיעוט מפילות, וצריך לומר רק שני מיעוטין משני שתות כמו טריפה וטמא, אבל מיעוט אין מתעברות ומיעוט מפילות שם חד הוא שאין כאן יבם, ועי' פלתי בסי' א', ובסי' ט"ו וצ"ע, בהנ"ל מיושב קושי' שעה"ת שהקשה בח"ג כלל חי פרט ו' שרשב"א כתב במה"ב דאיכא מיעוט מומחין ששוהין ודורסין או מגריחין, א"כ נימא סמוך מיעוט שאינן מומחין ומיעט מומחין שפוסלין השחיטה במקרה והיאך סמכינן על רב בליכא קמן השוחט, או באבדו הרגולין ע"ש וריטבא בקידושין הקשה למה לי התם חזקת דהיתירא ת"ל דאיכא תרי מיעוטא מיעוט שאין מתעברות ומיעוט שאין תפילות והו"ל פלגא, י"ל דנשים שאין מתעברות אינם מיעוט גמור אלא מיעוטא דמעוטא:

ברכות נ"ג ת"ר הי' מהלך חוץ לכרך והריח ריח אם רוב ע"ז אינו מברך אם רוב ישראל מברך ר"י אומר אפי' רוב ישראל נמי אינו מברך לפי שבנות ישראל מקטרות לכשפים, אטו כולהו לנשפין מקטרן ה"ל מיעוטא לנשפים ומיעוטא לגמר את הכלים אשתכח רובא דלאו לריחא עביד וכל רובא דלאו לריח עביד לא מברך, ועי' א"ר רי"ז כתב קשה מאי פריך הש"ס אטו כולהו לכשפים מקטרי דילמא ר' יוסי דוקא ברוב ישראל קאמר, וא"כ איכא תרי מיעוטא חדא מיעוטא דכותים הוא משום לא ידבק בידך מאומה אף דעביד לריח וטעמא, דמיעט מקטיר לכשפים הוא משום דלא עביד לריח א"כ כיון שכל אחד הוא מטעם אחר כל אחד בטל ברוב ע"ש וריט"א בבכורות הקשה רמב"ם פסק דחלב פטר מטעם דרוב אינם חולבות אא"כ יולדות הא איכא תרי מיעוטא חדא מיעוט חולבות קודם לידה ועוד מיעט אחר מיעט מפילות נפל שאינו פוטר מן הבכורה וחלב בא לה מצד שהפילה ע"ש:

הבית אפרים על הלכות ריאה סוף ח"ר סי' ב' כתב ראיתי בפלתי דאיכא נמי מיעוט שמא במקום נקב שחט ובתרי מיעוטא לא אזלי' בתר רובא, דבריו תמוהים דע"כ לא קאמר ר"ן התם אלא משום דשני מעוטים הם מסתלקים מן הרוב דהא איכא מיעוט שהם מעוף טמא ואף שתאמר זיל בתר רובא דטהורים נינהו הא באותו הרוב עצמו איכא נמי מיעוט דטריפות וכל כה"ג לא מחשב רוב כשרות דאע"ג דלגבי כל חד איכא רובא מ"מ כשנצטרף מיעוט הטמאים ומיעוט טרפות ליכא רוב כשרות לגבייהו וכו' משא"כ כאן בוולד הנולד כך אני אומרים רוב ולדות הנולדים כשרים הם לאכילה מה"ת ומה צירוף מועטים שייך כאן, ומדאוריי' משרי שרי ע"ש:

סמוך מיעט לחזקה אם תולה ברצון של פרט אדם סוגי' סבלונות ח'. קדושין דף נ' איתמר ר"ה אמר חוששין לסבלונות מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמי' קידושין הן, ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון] מה שמדייק רש"י אם נתקדשה לאחר צריכה גט, פשיטא כיון דחוששין לקידושין היא ספק אשת איש וצריכה גט, גם נאסרה בקרוביו והוא בקרובתיה ולמה מדייק רש"י רק לענין זה שצריכה גט, אולי אגב רצה להשמעני דבר חדש כי מבואר גיטין דף פ"ט אם פשטה ידה לקבל קידושין בפני בעלה מותרת כי אין אשה מעיזה בפני בעלה, אבל כאן גם שנתקדשה לאחר צריכה גט, כי בכאן שרק ע"י שקבלה סבלונות נתקדשה לזה כפי' רש"י אין כאן חזקה שאין מעיזה יען בידה לאמור לא הי' לשם קידושין גם שאינה נאמנת לאמור כן ככתוב בריטבא אע"פ ששניהם מודים דליכא קידושין כלל אין סומכין עליהם ע"ש בכ"ז אין כל כך העזה כנ"ל:

תוס' מפרש חוששין לסבלונות כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר, וכ"כ רב אלפס, וכתב הב"ש בסי' מה יש כמה נפ"מ בין פרש"י לפי' תוס', לרש"י אין לחוש אא"כ כששלח ע"י עדים ולתוס' אפי' בלא עדים, ואם הוא אומר דקידש אותה בסבלונות תו ליכא חשש של תוס' תשובת רמא סי' ל ואם הסבלונות הי' שאולים לשם סבלונות לא חיישינן לחשש של רש"י ואם שולח עם ע"א אין חוששים לחשש של רש"י כי לא מחמירים תרי חומרות, חומרא של רש"י וחומרא של הסמג דחוששין לקדושין לפני ע"א,