עט סופר חלק א מד

וצריך לבדוק אבל אין אוסרין בדיעבד, וכתב הפמג"ד אמאי דיעבד שרי נימא סמוך מיעוטא לחזקה והיה פלגא מדרבנן ליתסר, ומחדש דלא החמירו חז"ל אלא היכא שיש מקום לחול ונולד לנו הספק, אבל להחזיק ריעותא לומר שמא בסימנים עקורים שחט זה לא אמרי', ומה"ט לא בדקינן אחר נקובת הוושט אף דאיכא חזקה בהדי בניקב במקום שחיטה ע"ש, ומ"ח ח"ר סי' מ"ד מביא מגאון שבילי דוד ז"ל הסבר בשלומא בחולבת דאנו רוצים להוציא מכת החליבה החזקה שרוב אינן יולדת אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה, אבל לחוש דילמא ניקב הושט או נשמטה הגרגרת, מהכ"ת לחוש שנעשה מעשה הלא אין אנו מבקשים לומר שנתחדש בבהמה כלל אבל אם אנו דנין שנתחדש בבהמה שחיטת רוב הסימנים צריכין אנו לברר אם נעשה מעשה אשר יתיר חזקת איסור עכ"ל אבל באמרי בינה הלכות שחיטה סי' י"ד כתב להיפך, וכ"ל דל"ש לומר סמוך מיעוט לחזקה רק בלא נולד לפנינו שום דבר ספק כמו באשה שהלכה עם בעלה דכל מה שמספק לנו דצרתה ילדה הוא משום דרוב נשים מתעברות ויולדת ולולא זה היינו מוקמינן על חזקה שלא לחוש לספיקות ורק ע"י הרוב באנו לבית הספק בזה שייך לומר סמוך המיעוט לחזקה, משא"כ אם אף בלעדי הרוב הספק לפנינו כמו בנמצא שחוט אז בא הרוב לברר הספק בזה לא אמרי' סמוך מיל ע"ש:

בתשובת רעק"א סי' קכ"ה, קשה לי לפוסקים דגם לדרבנן דר"מ אמרי' סמל"ח לחומרא א"כ איך אמרי' רוב בקיאין אפי' לר"מ וכו' הא גם לרבנן לא מהני רוב בקיאין דנימא סמוך מל"ח, וי"ל לרבנן דמכח סמוך מל"ח ונעשה פלגא פלגא א"כ הוי ספק בלא חזקה דנאמן גם בדבר שבערוה, אבל לר"מ דבלא החזקה חיישינן למיעוטא נשאר החזקה בתקפו ואין הע"א נאמן עכ"ל:

ר"ה דף ז' בעל מום מי מצי אכל ליה, והקשה נב"י ח"ב א"ע סי' י"ט מכאן קשה על רמב"ם שסובר ספק מותר מה"ת] משמע שאסור מה"ת וקשה מדוע ביבמה סמכו על רוב ולדות והתירהו בלי חליצה ונראה במיעט שכיח גם לרבנן אמרי' סמוך מל"ת והוי פלגא וכל בהמה יש חזקת איסור אינה זבוח ופשוט בנפל לא שייך שחיטה כלל ואם שחטו נבילה הוא [א"ה פלא מאירי שבת קל"ד כתב שחטתו מטהרתו כטריפה] ושפיר קאמר מי מצי אכל ומיושב רמב"ם רק בליכא חזקה סובר ספק מותר ע"ש, ושערי דיעה סי' ש"ו מתקשה דהא כבר צירף האי חזקה להיות פלגא ופלגא לולא חזקה הא רוב ולדות מעלי', ואיך נחשב החזקה שוב שנית ע"ב, ועי' ט"א בר"ה, ותשובת מאהבה סי' שט"ז, ובתשובת בית אפרים בסוף ח"ר על ריאה סי' ב' שמ"ק כתובות דף ט' כתב דלא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה אלא כשהחזקה היא מענין אחר והמיעוט ענין אחר, אבל כשהחזקה והמיעוט הם מענין אחר רובא עדיף מתרווייהו, עוד הקשו על תוס' דאדרבה אית לן למימר סמוך מיעוטא דאונס למחצה דאין תחתיו וה"ל תחתיו ברצון מיעוטא והאריך ריבש בסי' שע"ב, ולא ידעתי מהו, דבשלומא הא דאמרינן סמוך למיעוטא דמפילות למחצות דנקבות ניחא, דתרווייהו המפילות והנקבות מגרעים כח הזכרים מחד טעמא, ולכך הוי הזכרים מיעוטא, אבל מיעוטא דאונס ומחצה דאין תחתיו שריותיהו לא הוו מחד טעמא וכל אחד עומד בפני עצמו, נגד תחתיו ברצין מיעוטא דאונס נגד הרצון ומחצה דאין תחתיו נגד תחתיו וכיון שכן היאך נתמעט הרצון משום דנצטרף מיעוט האונס בהדי אין תחתיו והאיך נתמעט משום דנצטרף אין תחתיו בהדי מיעוט דאונס כל אחד עומד בפני עצמו רובא דרצון נגד מיעוטא דאונס והרי הוא בטל ולא נשאר אלא ספקו תחתיו ספק אינו תחתיו יע"ש:

ש"ש ש"א פרק חי מביא ריבש סי' שע"א כתב מה שהקשית על תוס' ואדרבה אית לן למימר סמוך מיעוט דאונס למחצה דאינו תחתיו וה"ל תחתיו ברצון מיעוטא, איברא ודאי אפי' לרבנן אמרינן סמוך מיעוטא למחצה וכו' מיהו היינו התם דמחצה זכרים ומחצה נקיבות הוא ודאי ובהכרח כי כן יסד המלך מלכו של עולם לקיום המין וא"כ ע"כ הזכרים הנולדים מן המעוברת מיעוטא נינהו שהרי מעט מפילות ואין להמלט מזה בשום פנים, אבל כאן אין אנו אומרים שהנבעלות בזנות מחצה תחת בעליהן ומחצה בלתי תחתיהן כי היכי דנימא סמוך מיעוטא למחצה ונתירה דמנין לנו זה שיהי' מחצה על מחצה אבל אנו אומרים שהדבר בספק שזה אפשר כמו זה ואף אם נאמר סמוך מיעוטא דאונס לאי תחתיו אכתי לא הוי תחתיו ברצון מיעוטא בודאי, אבל עדיין נאמר שאפשר זה כמו זה ע"ש, הרבש האיר עינינו היכא לדון בתורת רוב דאז אפי' הצדדין אינו שקולין מצטרף למחצה וה"ל רובא והיינו דוקא היכא דידוע בטבעו של עולם מחצה על מחצה מצטרף גם המיעוט