עט סופר חלק א מג

שנעבד, דיש לחלק בין טומאה לאיסורי כדאיתא התם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר, והטעם משום דאפושי טומאה לא מפרשינן כדאמרי' פ"ב דביצה ע"ש:

מש"כ בלקט הוי מיעוטא דמיעוטא, והקשה עליו גם בקטן וקטנה מיעוטא דמיעוטא ומחלק בין שני ענינים וכו' אולי הכוונה יען בלקט הי' לבעלים חזקת ממון מקודם וגם רוב שאינו לקט, ורוב וחזקה שניהם ביחד עושים מיעוטא דמעוטי ודו"ק:

שעה"ת כתב מה שהקשה ש"ש ש"ד פ"ג על תוס' נדה דף חי אי נימא על החתיכה שפירש אנו דנין איסור ודאי משום חזקת שאינו זבוח א"כ בט' חניות מוכרת בשר שחוטה ואחת נבילה דקי"ל כל דפריש מרובא פריש ליתסר מדרבנן עכ"פ לדעת כמה קמאי ז"ל אחרי' סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש לענ"ד לק"מ דברובא דאיתא קמן לא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה ע"ב:

בינת אדם שער רוב וחזקה סי' ח', מסיים יצא לנו היכא דליכא חזקה לאיסור לא חיישי' כלל למיעוט ובמקום דאיכא חזקת איסור וי"ל סמוך מיעוט לחזקה עכ"פ אסור מדרבנן ולרשב"א דוקא במקום שהמיעוט אינו מתנגד לרוב אבל אם המיעוט מתנגד לרוב ל"א סמוך מיעוט לחזקה ובאיסר א"א ומיתה אפי' מיעוט מתנגד לרוב חששו למיעוט, גם הקשה על רשב"א ביבמות שהקשה מפסח נמי סמוך מל"ח מה חזקה יש שם, ובסי' כ"ב תירץ חזקת חולין דבהמה וע"י שחיטה זו אתה רוצה לעשותו פסח ע"ב:

פרט קושי' תוס' וראשונים ה'. א תוס' בכורות דף כ' למה אמרי' רוב מצויין וכו' ולא אמרי' סמוך מיעוט לחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה, ההיא רובא מצוי הוא ושכיח טובא, וכן במים שאין להם סוף דדיעבד אשתו מותרת ולא אמרי' סמוך מיעוטא דנמלטים לחזקת אשת איש ע"ש, עי' פמג"ד סי' א' סק"ד:

ב רא"ה בתפ"ב שער י' כתב לאו דוקא רוב אלא כל המצויין קאמרי שאין לך מצוי אצל שחיטא לעולם אלא מומחה ואפי' מיעוט ליכא וכו' וכן כתב רמב"ן בקידושין רוב לאו דוקא אלא כל המצויין דאי לא סמוך מיעוטא לחזקה עי' ריטבא שם:

ג ומשמרת כתב סמוך מיעוט לא אמרי' אלא ברובא וחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו זה מסלקין אותה, ודאי ושנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או חן המיעוט ע"כ יש לנו לומר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתא דמי, וה"ט נמי בעיסה שבבית שהרי רוב הנוגעין בה מאותם שהם עמה בבית דוחי' חזקת טהרה, עוד אני אומר דשאני ההיא מיעוטא בפרק אשה שהלך בעלה משום דאותו מיעוט מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתו שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד נגד הרוב בצרוף החזקה אבל עיסה בבית מיעוט צפרדעים אינו מגרע כחו של רוב השרצים ממש אלא שהוא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב ומיעט כזה אינו חשוב להצטרף ע"ש, ושעה"ת כתב בספר שושנת עמקים הבין מדאוריי' רובא וחזקה רובא עדיף אפי' אם המיעוט מן הרוב רק מדרבנן אמרי' סמוך מיעוט לחזקה, וקצה"ח סי' ר"פ סק"ב כתב כל שמיעוט מן הרוב ממש אינו רוב אפי' חן התורה ע"ש, פנ"י בק"א לכתובות הקשה למה לא אמרי' בס"ס ג"כ סמוך מיעט לחזקה ועי' בש"ש ש"א פ"כ שמישב עפ"י סברת רשב"א הנ"ל:

ד ריטבא בחולין כתב לי נראה שלא חשו למיעוט וחזקה אלא למיעוט שהוא בודאי אסור אבל הכא אפי' המיעוט שאינו יודע ה"ש אינו איסור בודאי דדילמא שחיט שפיר ע"ש, ושעה"ת מביא קושי' בשם ת"ח אחד מהא דאיתא חולין דף י"ב באבדו גדייו ותרנגולין ומצאם שחוטין כראוי דסמכינן ארובא דמומחין, הא בכאן קמה קושי' נימא סמוך מיעוט דילמא שחט עכו"ם דהכא נסתר תי' הנ"ל דהא שחיטת עכו"ם אסורה אפי' בשחיטה כהוגן ועי' בתשובת כתר כהונה סי' ל:

ה מח"א הלכות יבום כתב, נלענ"ד לחלק דכל היכא דהחזקה והרוב הם בגוף אחד כיצד כגון מתני' דהלכה צרתה למ"ה שהוא בחזקת ריקנית שלא הי' להבנים והרוב סותר לחזקה דרוב נשים מתעברות ויולדות בהא חיישינן למיעוטא כיון דהחזקה סותר הרוב לגמרי כלומר דאי אזלינן בחר חזקה אינה מעוברת ואי אזלי' בתר רובא הרי היא מעוברת אבל היכא דחזקה והרוב אינם בגוף אחד כגון גבי פרה אדומה וכן ברוב מצויים אצל שחיטה מומחים הם דבבהמה ליכא חזקה דטריפה אלא דאיכא חזקה דטמא ואין זה סותר לרוב הבהמה דאינם טריפה ע"ש ושעה"מ פ"ג מיבום וריט"א בכורות:

פרט ליקוטים. ו'. ש"ך סי' כ"ה האריך דשמוטה הוה עכ"פ מיעוט המצוי