עט סופר חלק א מב

במקומו של ר"מ היו עובדין אותו פ"א בשנה ור"מ חייש למיעוטא גזר שאר מקומות אטו אותו מקום ורבנן דלא חייש למיעוטא לא גזרו שאר מקומות אטו אותו מקום:

ר"ן כתב פי' רמב"ן דלר"מ דחייש למעוטא כל המקומות שאין מנהג להם ידוע אסורין מן הדין דכיון דר"מ חייש למיעט אית לן למיחש שמא נוהגין כן כמנהג מקומו וכו' ור"ן כתב אינו נח לי בכך דנהי דשמעי' לר"מ דחייש למיעטא בקטן וקטנה היינו משום דהוי מיעוטא דשכיח בכל מקום אבל שנחזק אסור ממקום למקום מפני מקומו של ר"מ אין לנו וכו' מדאמרי' בחולין מנא הא מילתא דאמר רבנן זיל בתר רובא, רובא דאיתי' קמן לא מבעיא לן וכו' אלמא דברובא דאיתא קמן אפי' ר"מ מודה ביה, וטעמא דמילתי' שכיון שהוא רוב וידוע לפנינו הרי הוא חשוב לבטל את המועט ולעשותו כמו שאינו והכא נמי הרי רוב מקומות שאין נעבדין ידוע אצלינו ואיתי' קמן ולפיכך ראוי שיבטל המיעוט ע"ש, ושעה"ת ח"ג כלל ח' פרט ה', כתב נראה כוונת רמב"ן דס"ל ר"מ חייש למיעוטא מדאוריי' אפי' היכי דליכא חזקה המסייע למועט כשיטת הגהת מרדכי פ' זרוע, ותוס' נדה דף תי ד"ה מיעוטא, דלא כתוס' חולין שכתבו שר"מ חייש למיעוטא מדרבנן וכו' אולם קשה לשיטת רמב"ן דאיתי ביבמות דהיכי דאיכא רובא וחזקה לא חייש ר"מ למיעוטא דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ כל זמן שלא נודע שנעבדו הם בחזקה קמייתא שפעם אחת הי' מותרין וכו' ומצאתי בהגהת מרדכי פ' זרוע שכתב ר"מ חייש למיעט אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל דמות יש לו חזקת כשרות קודם שנעבד ע"ש:

השעה"ת שם מביא קושי' בשם מעין חכמה, לר"מ היאך מותר לשחוט ביו"ט דלמא ימצא טריפה ויעשה מלאכה שלא לצורך ויכול לשחוט מעיו"ט אולם אי אמרי' מתוך שהותרה וכו' ואפי' לתוס' דבעינן צורך קצת ג"כ ניחא שחלבים ראוי להדלקה ומקרי צורך היום קצת, אולם קשה לרע"ק שסובר בכורות דף כ' דחייש למיעוטא ובביצה דף כ"ה סובר שמותר לשחוט מסוכנת ביו"ט וסובר בפסחים דף ה' לית ליה מתוך וצע"ג:

עוד מביא קושי' בשם החריף מו"ה משה מק"ק וויידסליב ז"ל מב"מ דף כ"א מצא פירות מפוזרין הרי אלו שלו וסתמא קתני משמע דמותרין אפי' באכילה ויש גורסין במתני' דברי ר"מ, והא ר"מ חייש למיעוט, ניחוש דלמא של תרומה הם, ע"ש שמאריך אם תרומות פירות דרבנן או דאוריי':

סמוך מיעוט לחזקה גם ברובא דאיתא קמן פרט ד'. רש"י קידושין דף פ' בהא דאמר ר' יוחנן איזה חזקה ששורפין התרומה כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מטפלין שם טמא יען שרובא איתא קמן ובתינק רובא דליתא קמן ע"ש, ואם ר"מ דחייש למיעט גם ברובא דאיתא קמן מצינו הגהות מרדכי פ' זרוע, וכ"ל הקשה רבינו לרבינו ברוך הא דאמרי' חורי הנמלים הכל לעניים אמאי לא אזלי' בתר רובא ורובא דקמה לבעל הבית, וכי תימא ר"מ לטעמיה דחייש למיעוט אנן סהדי דמיעוט דמיעוטא הוא כדאמרי' גבי גבינות בית אונייקי וכו' והשיב לי ר"ב אני אומר ר"ת מודה בביטל ברוב בכל דוכתא אע"ג דחייש למיעוט מדאוריי' כדמוכח פ"ק חולין ולר"מ שחייש למיעוטא היכי אכל בשרא פסח לקדשים, ואי לא חייש למיעוט מדאוריי', לישני הא דחייש למיעוט מדרבנן ואכילת קדשים הוי דאוריי', וברובא דאיתא קמן נראה דלא פליג ר"מ דכתיב אחרי רבים להטות, ואע"ג ביבמות קאמר כי אזלי בתר רובא רובא דאיתא קמן, אותה סברא נדחית לבסוף ושוב מסיק אליבא דר"מ דיש חזקה ליבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף מרובא וכו', ומעתה תימא דאדרבא פליג ר"מ דחייש למיעוט ואחזקה לא אשכחן דפליג בכ"מ עי' פנ"י בק"א כתובות דף י"ב] מה שכתב אדני דאנן סהדי דמיעוטא דמיעוטא הוא, אין נ"ל דא"כ קטן וקטנה נמי נימא מיעוטא דמיעוטא הוא אלא ודאי לא הוי מיעוטא דמיעוטא אלא בתרי ענייני דומי' דגבינות בית אונייקי כיון דאיכא רוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות לגמרי אין נשחטות לע"ז כי אם עגלים לחוד אבל אם הי' נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי אחד מני אלף לא הוי אלא חד מיעוט והוי לן למיחש שמא הך קיבה מאותה מיעוט ואע"ג בחולין משמע היכי דאיכא חזקה בהדי רובא לא חייש ר"מ למיעוטא גבי הא דקאמר רוב מעשים מקולקלת והתם בע"ז חייש למיעוט אע"ג דאיכא רוב בהמות שאין נשחטות לע"ז ואיכא נמי חזקת היתר לכל בהמה, י"ל כיון דגבינה עצמה ליכא למימר העמידנה על חזקתה, חזקה דבהמה לאו כלום הוא, אבל בפרק כל הצלמים חייש ח"מ למיעוטא אע"ג דאיכא רובא וחזקה דכל צלם יש לו חזקת כשרות קודם