עט סופר חלק א מא

סמוך מיעט לחזקה כמ"ש הראש שם וא"כ קשיא לדידי' היכא אכלינן בישרא דלמא במקום נקב שחיטה וכ"ת דאיכא רובא הא איכא חזקה בהמה בחיי', וסמוך מיעוט לחזקה ע"ש, כ"ס יו"ד סי' כ"א:

ועי' מהרש"א חולין דף י"א ד"ה אלא ילפי' מפרה אדומה וכו' יש לדקדק דהא היכא דאיכא מיעוטא בהדי חזקה חיישינן למיעוטא ולא אזלינן בתר רובא והכא בפרה נמי איכא מיעוטא בהדי חזקה, וי"ל דלא חיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה אלא מדרבנן אבל מדאוריי' אזלינן בתר רובא אפי' בדאיכא חזקה בהדי מיעוטא, ועוד י"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה, והאי מיעוטא דפרה נמי לא שכיח הוא וק"ל עכ"ל ופמג"ד סי' ל"ג מתקשה בו, והטיב כתב לי ינ"פ המאוה"ג מו"ה משולם אבדק"ק קיש קרוש ני' שרק בפרה שהי' לה חזקת כשרות רק כתב תוס' שלא נתבררה אינה חזקה באופן זה מדייק מהרשא בלשונו האי מיעוטא דפרה לא שכיח אב בודאי בשארי בהמות שלא חי עדיין י"ב חידש טריפות שכיח, עי' שעה"מ פ"ג מיבום:

בספר שמלת בנימן יו"ד סי' א' מביא משער התורה לישב קושי' מהרש"א בבכורות ואעתק בקוצר, שיש ב' גווני סמך, א' היכי שהמיעוט והחזקה הם משם אחד ומסייעין זה לזה כיון שהם מענין אחד אלים הכח להכריע להרוב כי מצרפינן מיעוט לחזקה המסייעי' ב' היכי שהמיעוט הוא בענין אחד ובשם אחד והחזקה היא מענין ומשם אחר בכה"ג לא אמרינן סמך דהוא נגד כל חדא וחדא איכא נגדו כח הרוב והדעת מכרעת זה לזה וכו' א"כ לק"מ קושי' מהרש"א, י"ל גם תוס' מודים דנקב בוושט הוי נבלה ומיקרי חזקת איסור, מ"מ לדידן אמרי' סמך דדוקא בהאי דחלב סובר ר"ת להלכה דאמרי' סמך, כיון דמיעוט חולבת אע"פ שאינה יולדת וחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה הוא מטעם א' ומשם א' חשיב לאיצטרופי דהמיעוט וחזקה בהדדי סותרים ממש לרוב וכו' משא"כ בהך חששא דשמא במקום נקב קשחיט אין המיעוט וחזקת איסור משם ומטעם אחד ואינם מסייעין זה לזה, דהא אמרי' רוב בהמות כשרות ואין להם נקב בוושט ומיעוט יש להם נקב בוושט, והחזקת איסור הוא, שב"ב בחזקת שאינה זבוח א"כ אינם משם אחד ומטעם אחד כי המיעט הוא שהם טריפות מטעם נקב בוושט, וחזקת איסור לא הי' שהבהמה יהי' טריפה מצד עצמה רק דארי' הוא דרבע עליה מצד איסור זביחה והיא ענין אחר ואין המיעוט וחזקה מסייעין זה לזה ע"ש שמאריך נפלאות לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב ואמרי' סמוך מיעוט לחזקת ממון אף שאינם מענין אחד ע"ב:

פרט ג' חולין דף פ"ו, חרש שו"ק ששוחטין בינן לבין עצמן ר"מ מתיר לשחוט אחריהן וחכמים אוסרין, א"ר יעקב אר"י מחייב הי' ר"מ על שחיטתן משום נבילה מ"ט א"ר אמי הואיל ורוב מעשיהן מקולקלים וכו' מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא סמוך מיעוטא לחזקה ואתרע לה רובא דתנן חנוק שנמצא בעיסה וכו', אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר וכו', תוס' וא"ת למה ליה למימר לר"מ סמוך מיעוטא לחזקה בלא חזקה נמי הוא מטהר דכיון דחיישי' למיעוטא א"כ הוי ספק ויש לטהר כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל, וי"ל דבלא חזקה נמי טהור ולא נקט סמוך מיעוטא לחזקה אלא לומר דחזקה לא הויא בהדי רובא דאי הוי חזקה בהדי רובא הוי מיעוטא דמיעוטא, ולמאי דפרישית (דף י"א מבשר תאוה לא פריך לר"מ משום דנראה דמדאוריי' לא חייש ר"מ למיעוטא אלא מדרבנן ולהכי פריך אפי' מחמיר בשאר בשר, פסח וקדשים אין יכול להחמיר] לר"מ דלא חייש אלא מדרבנן אתי שפיר, דבלא חזקה לא הוה חייש למיעוטא לטהר אבל עם החזקה חייש למיעוטא מן התורה לכך מטהר:

ע"ז דף ל"ד, ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת אוניקיי מפני שרוב עגלים של אותה עיר נשחטין לע"ז מאי איריא רוב עגלים אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוט, אי אמר רוב איכא מיעוט אלא אי אמרת מיעוט כיון דאיכא רוב עגלים דאין נשחטין לע"ז ואיכא נמי שאר בהמות דאין נשחטין לע"ז הו"ל מיעוטא דמועטא לא חייש ר"מ, תוס' תימא כי איכא רובא נמי אמאי לא חשבינן ליה מעוטא דמעוטא כיון דאיכא רובא וחזקה להתיר, רובא בהמות שאינן נשחטין לע"ז ואותם עגלים עצמן נעמיד בחזקת היתר שהיו הקיבות בחזקת היתר שאינה לע"ז קודם שחיטה וכי האי גוונא אמר ביבמות הי' לה חמות אינה חוששות דחשבינן דאיכא רוב לשוק וחזקה לשוק, וי"ל דשאני הכא לאחר שחיטה איתרע ליה חזקה דהנך קיבות העומדת לפנינו לאחר שחיטה בספק ע"ז קיימי וכו':

דף מ' כל הצלמים אסורין מפני שהן נעבדין פ"א בשנה דברי ר"מ וחכ"א אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל, אי נעבדין פ"א בשנה מ"ט דרבנן, א"ר יצחק