עט סופר חלק א מ

המבוררת שאין הרוב מגרע אותה עדיפא מרובא, ומלוא רועים כתב לכאורה סותר עצמו בקדושין כתב דרובא וחזקה שאינו מבוררת הוי פלגא והכא כתב רובא עדיף, אך י"ל בקדושין כתב אליבא דר"מ והכא אליבא דרבנן, אך קשה לסברה זו דא"כ האיך רבנן מטמאין בתינק שנמצא בצד עיסה כיון דחזקה מבוררת ע"ב:

פנ"י בק"א כתובות דף י"ב כתב בסברה הנ"ל מיושב דלא הוי סברה הפוכה לר"מ דלא אזיל בתר רובא דמטהר בתינוק שנמצא בצד עיסה ואפ"ה אזיל בתר חזקה בעירובין דף ל"ה ע"ש וכן הקשה בהגהות מרדכי חולין פרק זרוע:

רמב"ן כתב, תינוק שנמצא בתינק טמא דלא כרש"י והא דאמרי' אלא לר"י איזו היא חזקה ששורפין את התרומה כגון עיסה וכו' פרש"י הכא רובא דאיתא קמן, ואיכא לאפרושי שכיון שודאי נגע אין הולכין אחר חזקתה אלא דנין אטומאה שעליה כדאמר בנדה כל נשים מטמאות מעת לעת משום דאית להו רעותא מגופייהו ואין הולכין בהן אחר חזקת הטהרות וכן מקוה שנמדד ונמצא חסר אין הולכין בו אחר חזקתן של טהרות אלא אחר הטמא שעסק בה שמעמידין אותו על חזקתו ואימא לא טבל:

תוס' רי"ד, ורבנן מיעוטא כמאן דליתי' דמי רובא וחזקה רובא עדיף, לפי פירש המורה שמפרש דאיכא ודאי מגע בעיסה, קשיא מריש נדה דשמאי סבר דהעמיד אשה על חזקתה ולא אמר העמד טהרות בחזקתן מפני שיש בהן ודאי מגע, וגם במקוה דאוקימנא דאית בה תרתי לריעותא והא איתי' ביה חזקה דטהרות לטיבותא אלא כיון דאית בהו ודאי מגע בטלה חזקה שלהן, והכי נמי גבי עיסה אי אית בה ודאי מגע בטלה חזקתה:

הר"ן נדה דף חי, תינוק שנמצא בצד העיסה, פרש"י שנגע ודאי בעיסה וכו' ואינו מחוור דאי ודאי נגע בעיסה אין כאן חזקת עיסה כלל אלא הויא כתינוק עצמו כדאמרי' גבי שליא דלא מצרפי' חזקת בית שהוא טהור למיעוט שליות שאין בהן ולד והכא נמי ל"ש, אלא הכא בתינוק שהוא ודאי טמא עסקינן ולטפח דקאמרי' היינו לטפח בעיסה ומש"ה אמרי' דאיכא למסמך מיעוטא דאין מטפחים בעיסה ואפשר דלא נגע בה כלל לחזקת עיסה שהי' עומדת בחזקת טהרה שהרי שתי המדות הללו מחזקות את העיסה שלא נגע בה התינוק ואיתרע ליה רובא ע"ש:

בכורות דף כ' ת"ר עז בת שנתה ודאי לכהן מי ולהלן ספק עד כאן דברי ר' ישמעאל כשנאמרו דברים לפני ר' יהושע א"ל צאו אמרו לר"י טעות אילו בוולד בלבד הבהמה נפטרת היה בדבריך אלא סימן הולד בבהמה דקה טינוף ובגסה שליה וכו', ארע"ק אני לא באתי לידי מידה זו אלא כל שידוע שביכרה אין כאן לכהן כלום וכל שלח ביכרה הרי זו לכהן וכו' מאי איכא בין רע"ק לר' יהושע אר"ח מסורה חלב פוטר א"ב רע"ק סבר חלב פוטר הלך אחר רוב בהמות ורוב בהמות אין חולבות אא"כ יולדת ור"י סבר הא איכא מיעוטא דחולבות אע"פ שאין יולדת וכו':

תוס' פסק ר"ת דחלב אינו פוטר דלקמן דף כ"ז מסקינן כרשב"ג דאמר בלוקח בהמה מניקה תעכום דפטור מן הבכורה דלא מרחמה אא"כ ילדה אבל מטעם חלב לחוד לא מיפטרא אי לאו דאיכא ולד דחזינה דתרחמה ליה מתוך כך מדקדק ר"ת דהכי הילכתא דחיישינן למיעוטא היכא דאיכא חזקה בהדה כי הכא שהיא בחזקה שלא ילדה ואפי' לא קיימא כר"מ דמטהר ברוב תינוקות מטפחים מטעם סמוך מיעוטא לחזקה להחמיר מיהא חיישינן, ואע"ג פ"ק דחולין משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דקאמר לר"מ היכי אכיל בישרא משמע דאין הלכה כר"מ אפי' להחמיר דלא קאמר היכי אכלינן בישרא מ"מ היכא דחזקה מסייעתו חיישי' והכא איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקת שלא ילדה וסמוך מיעוט חולבת אע"פ שאינו יולדת לחזקה, והא דאמרי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ולא אמרי' סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דבהמה בחי' בחזקת איסור עומדת, ההוא רובא מצוי הוא ושכיח טובא וכו' והקשה מהרש"א אמאי לא נימא בההיא דהיכי אכלינן בשרא דחזקה דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שלא נשחטה מסייע כמו שכתב תוס' גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן, ויש לישב דהך דשמא במקום נקב שחט לאו בחזקת איסור שלא נשחטה עומדת דהא אף אם נשחטה במקום נקב נשחטה כראוי לא מקרי אלא טריפה שנשחטה מקרי ומטהרה מידי נבילה הוא ודו"ק עכ"ל:

פמג"ד בסי' ל"ג כתב על המהרשא נוראות נפלאתי הלא מבואר בכל הפוסקים וברמב"ם דעכ"פ לאחר שחיטה הוי וודאי נבילה אם ניקב במקום הראוי לשחיטה, ורמב"ם פ"ג מה"ש פסק דהוה נבילה ופסק בפ"ב מיבום האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ואמרו מת בעלך לא תתיבם ולא תנשא אלמא סובר דלמסקנא אתיא מתני' האשה שהלך אף לרבנן כיון דאיכא חזקה