עט סופר חלק א לט

ההוא אינו ממעט ומגרע כחו של הרוב ממש אלא שהיא מיעוט העומד לגמרי כנגד הרוב מיעוט כזה איני חשוב להצרף כלל ודוגמתו הכא נמי מיעוט שאינו מתעברות אינו חשוב להצרף והיינו דלא חשיב ליה הכא כנ"ל, עוד כתב רמב"ן ז"ל דהא דקתני יצאת מלאה חוששת משום דכיון דמלאה היא בחזקת יבום עומדת ולא חזקה גמורה אלא חוששין ואין הולכין אחר הרוב, וא"ת לאו בחזקת יבם היא דדלמא תפיל לא היא דכיון שעיברה א"א שמא תפיל דהוי לה כמיתה ולמיתה לא חיישינן כדאמרי' שמא מת לא חיישינן וכו' ע"ש, וערוך לנר כתב דבריי תמוהין, דמה דאמרי' לשמא מת לא חיישינן דמוקמי' בחזקת תי' משא"כ בשמא ימות דהא ודאי יבא עת שימות ולכן אין החזקה מתנגד ליה, אבל הכא בעובר אם נאמר דבעודה מעוברת חיישינן שמא תפיל מאיזה טעם נימא כשעבר זמן העובר שלא ניחוש שמא מפילה, וכן שעה"ת ח"ג מתקשה בו:

רמב"ם פ"ג מיבום הלכה ט"ז, וכן אשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ובאו שנים ואמרו מת בעלך ה"ז לא תחלוץ ולא תתיבם לעולם עד שיודע אם ילדה צרתה אם לא וכו' האשה שמת בעלה והי' לה חמותה במדה"י אינה חוששת שמא ילדה חמותה וכבר ניתן לה יבם במדינה אחרת שלא גזרו בדבר זה אלא נעמוד איתה על חזקתה והרי היא מותרת וה"ה לאשה שמת בעלה והי' לו בן במדינה אחרת הרי זו מותרת לזר ואין חוששין שמא מת הבן אלא העמד אותה על חזקתה, יוצאת חמותה מעוברת ה"ז חוששת ולא תנשא לזר עד שתדע מה הי' סוף עיבור חמותה שמא נולד לה יבם קודם מיתת הבעל עי' בשעה"מ:

פרט ב קידושין דף פ' תנן תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר"מ מטהר וחכמים מטמאין מפני דרכו של תינוק לטפח והוינן בה מ"ט דר"מ קסבר רוב תינוקת מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה בחזקת טהרה עומדת וסמוך מיעוטא לחזקה איתרע ליה רובא דלר"מ לא בטיל מיעוטא לגמרי דשמעי' ליה נדה לב דחייש למיעוטא, הילכך במקומו עומד וכי משכח מידי לאיצטרופי בהדיה מצטרף] ורבנן, מיעוטא כמאן דליתא דמי רובא וחזקה רובא עדיף [דבטיל ליה לגבי רובא ורבנן לטעמייהו דלא חיישי' למיעוט] ארל"ק משום ר' אושעי' זו היא ששורפין עליה את התרומה, ר' יוחנן אמר אין זו חזקה ששורפין עליה תרומה, אלא איזה חזקה ששורפין עליה את התרומה, כדתנן עיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות בעיסה אם רוב שרצים טמאה אם רוב צפרדעים טהורה, [אם הבית מוחזקת להיות שרצים מצוים שם יותר מצפרדעים טמא אף לישרף, דחזקה ורובא דאיתא קמן הוא, אבל ההיא דתינוק רובא דליתי' קמן הוא:

תוס' שדרכו של תינוק לטפח, פרש"י לטפח באשפה, וא"ת כיון שהתינוק אינו ודאי טמא א"כ אמאי נקט תינוק שנמצא בעיסה לינקט שנגע בעיסה, לכך פי' ר"ת שהתינק ודאי טמא ולכך נקט שנמצא בצד עיסה ובצק בידו, דהשתא ספק הוא אם נטלה מן העיסה וטימא את העיסה או שמא אדם טהור נכנס לשם ונטל את העיסה ונתן לתינוק וכו':

תוס' סמוך מיעוט וכו' והוי רוב כמאן דליתיה, וקשה ביבמות קי"ט אמרי' גבי האשה שהלך בעלה למדינת הים וצרתה עמו ושמעה שמת בעלה ר"מ אומר לא תנשא ולא מתיבמות לפי רוב נשים מתעברות ויולדת ואיכא למימר שהצרה שהלכה עמו ילדה והוי האשה שנשארה פטורה מן היבום ומיעוט מפילות ילדיהן וקאמר ר"מ דאמרי' סמוך מיעוטא לחזקה שהרי הי' בחזקת זקוקה ליבום כשהלך בעלה והו"ל פלגא ופלגא כלומר דמיעוט וחזקה חשיבין כנגד אותן רוב נשים מתעברות ויולדת והוה פלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתייבם וכמו כן אית לן למימר הכא וכו' וי"ל שאין זה רוב חשוב אלא רוב גרוע לכך מרעי ליה מיעוטא וחזקה וכו' ושעה"ת ח"ג דף. מסביר לשיטת רש"י רוב תינוקת מטפחין בשרצים זה תלוי במעשה ע"כ אין זה רוב חשוב, אבל לשיטת תוס' אין לומר כן, כי גם המיעט תלוי במעשה כמובן:

פנ"י כתב לישב קושי' תוס' דדוקא ביבמות שייך לומר סמוך מיעוט לחזקה משום דאותה חזקה שהיא זקוקה ליבם לא נתבררה בשום פעם דבחיי בעלה לא הגיע זמן החזקה, מאי אמרת שהיתה בחזקה שתהא זקוקה ליבם בסיף, אדרבא כיון דרוב נשים מתעברות ויולדת א"כ היתה בחזקה שלא תהא זקוקה ליבם דסופה שתתעבר ותלד או שתלד צרתה, מש"ה ס"ל לר"מ דהו"ל פלגא ופלגא דלא הוי חזקה מעליא דע"פ הרוב אותה חזקה עשוי' להשתנה, משא"כ הכא דעיסה זו בחזקת טהרות, ה"ל חזקה מעליא ומבוררת שהיתה בחזקת טהרה, א"כ כי סמכת מיעוט להאי חזקה עדיפא טובא מרובא ואיתרע לה רובא לגמרי עכ"ל ועי' סוף פרק המדיר שכתב דרובא וחזקה רובא עדיף היינו היכא שהרוב מגרע גרע החזקה כהך דיבמות אבל בחזקה