עט סופר חלק א לח

יבמות קי"ט, האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעלך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה, הי' לה חמות אינה חוששת יצתה מליאה חוששת, ר' יהושע אומר אינה חוששת, [הי' לה חמות במדינת הים, וכשיצאה לא הי' לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה, התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקיבה מפיק לה להא מיבם, אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיך לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר הוא]:

גמרא לא תנשא ולא תתיבם, בשלומא יבומו לא דדילמא מעיברה וקפגעה באשת את דאוריי' אלא לא תנשא אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדת, לימא ר"ח היא דחייש למיעוטא, אפי' תימא רבנן כי אזלי' רבנן בתר רובא, רובה דאי' קמן כגון ט' חניות וסנהדרין אבל רובה דליתי' קמן לא אזלי רבנן בתר רובא וכו' [תוס' כגון ט' חניות חתימי היכי פליג ר"מ והכתיב אחרי רבים להטות וכו'] במאי אוקימתא כר"מ אימא סיפא, היתה לה חמות אינה חוששת, אמאי הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדת, מיעוט מפילות, וכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקיבות סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקיבות והו"ל זכרים מיעוטא וליחש וכו' אלא אמר רבא רישא חזקה לייבום ורובא לשוק וחזקה לא עדיף כי רובא ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה והו"ל פלגא ופלגא לא תנשא ולא תתייבם, סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והו"ל זכרים מיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר:

תוס' מחוורתא מתני' ר"מ היא דחייש למיעוטא מיהו אנן לא קיי"ל כר"מ מדאמר בחולין ר"מ היכי אכל בישרא משמע דאנן שפיר אכלינן וכו' וא"ת לר"מ דחייש למיעוט היכי משכחת לה דמאי כיון דאיכא מיעוט ע"ה שאין מעשרין ועוד דאיכא חזקה דטבל, ומיהו אי לא חייש ר"מ למיעוט מן התורה אפי' היכי דאיכא חזקה בהדי' אלא מדרבנן הוי אתי שפיר, וי"ל דלא חיישינן כה"ג למיעוט דאם הוא הוחזק כל ישראל חי הוחזקו וכו':

תוס' סמוך מיעוט לחזקה וה"ל פלגא ופלגא, וא"ת בקידושין דף פ' גבי תינוק שנמצא בצד העיסה אחרי' סמוך מיעוטא דאין מטפחין לחזקת טהרה ואיתרע ליה רובא ומטהרין לעיסה, והכא קאמר דהוי פלגא ופלגא ומחמירין ואמר רבינו חיים דתינוק הוי דבר שאין בו דעת לישאל והוי ספיקי טהור ואפי' ברה"י ולהכי איתרע ליה רובא:

תוס' ד"ה סופה חזקה לשוק וכו' צ"ע גבי גבינת בית אונייקי ע"ז ל"ד אסר ליה ר"מ משום דרוב עגלים נשחטים לע"ז ופריך מאי איריא רוב אפי' מיעוט נמי דר"מ חייש למיעוט, ומאי קושיא כיון דרוב עגלים אין נשחטים וחזקה דחלב בחזקת היתר א"כ איתרע ליה רובא כדאמר הכא ע"ש, וערוך לנר כתב השמ"ק דף ט' בכתובות מביא רא"ש כתב דלא אמרי' רובא וחזקה רובא עדיף אלא היכי שהרוב מתנגד להחזקה והחזקה לרוב, באותו דבר באופן שכל אחד מגרע כח האחר אבל לא בשהחזקה בדבר אחד ורוב בדבר אחר, וכן הובא במח"א בשם רשב"א דלר"מ לא אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אלא בשהחזקה מגרע כח הרוב, לפ"ז י"ל קושי' התוס' דבשלומא הכא החזקה שהיא זקוקה ליבם ואין הצרה מתעברת מתנגד לרוב מתעברת ומגרע אותו לכן אמרי' סמוך מיעוטא לחזקה אבל התם החזקת היתר דחלב אינו מגרע הרוב דנשחט לע"ז ולכן לא שייך בזה סמוך מיעוטא לחזקה:

רשב"א כתב כיון דמתניתן לית לה פתרי אלא אליבא דר"מ ולא קי"ל כר"מ ממילא אידחי לה מתניתן ונפקא לה מהלכתא ולעולם תנשא לשוק משום דאזלי' בתר רובא בין להחמיר בין להקל, אבל ריף ורמב"ם פסקוה בהלכותיהם, ונראה שהם ז"ל מפרשים דרבא אליבא דכ"ע מוקי לה מתני' וכן נראה מרש"י וכן כתב רבינו האי' גאון ז"ל דעד כאן לא אמרי רבנן זיל בתר רובא אלא ברובא דליכא חזקה כנגדו אבל היכא דאיכא חזקה סמכינן מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ולא שרינן לה, ואי קשיא לך הא דאמרי' גבי תינוק שנמצא בצד עיסה ורבנן אמרי' מיעוטא כמאן דליתיה דמי רובא וחזקה רובא עדיף וכו' איכא למימר דכיון דודאי נגעה אין חזקתה של עיסה כלום שהרי הורעה, הא בעלמא רובא כנגד חזקה דרבנן חוששין לאיסורין ואין עושין בו מעשה כ"כ רמב"ן, ועוד יש לי לומר דשאני האי מיעוטא דהכא משום דהאי מיעוטא מרע הרוב ממש ומן הרוב אתה מסלקו כלומר מאותו חלק המרובה שמתעברות יש מקצתן שמפילות ולפיכך חשוב לעמוד כנגד הרוב בצרוף החזקה, אבל התם שהמיעט