עט סופר חלק א לד

ולזה אפקעוה רבנן לקידושין, ומעתה לא תיקשו שמא נבעלה לפסול הלא לא אמרה אלא לכשר נבעלתי ולא אסרה עצמה ביותר ממה שנאסרת ע"י בעילת כשר ולאיסר זה מועיל עקירת הקידושין ומשו"ה מותרת לבעלה ולתרומה, א"כ הא תינח כל זמן שהיא תחת הבעל, אך אחר מיתת הבעל אנו חוזרים לחוש לדברי ראשונים שנבעלה וכיון דליכא חזקה בודקת ומזנה לא מפיה אני חיין וחוששין לבעילת פסולים ואסורה לתרומה לכהן ומיושב קושי' מעלתו עכ"ל, ולא זכיתי להבין למה צריך לאמור באשת איש היא לא שייך בודקת ומזנה, כאן איירי באונס, באונס בודאי לא שייך בודקת ומזנה, ובודאי פסול הי' כמבואר בירושלמי עי' ח"ס ח"ר סי' ט':

ז אר"פ בדיק לן רבא אשת כהן שנאנסה יש לה כתובה או אין לה כתובה וכו' ואמרי' ליה מתני' היא האומרת טמאה אני לך במאי עסקינן אילימי באשת ישראל אי ברצון כלום יש לה כתובה ואלא באשת כהן אי ברצון כלום יש לה כתובה אלא לאי באונס וקתני יש לה כתובה, ושעה"מ פ"ט מא"ב מביא קושי' לראב"ד מובא בר"ן כתובות דף ע"ב בעוברת על דת הקשה גמרא מנא ידע, והא דלא אוקמי במודת כתב ראב"ד שאינה נאמנת דאמע"ר, ולא נראה דלהפסיד כתובתה נאמנת דהודאת בעל דין כמאה עדים דמו א"כ מאי מקשה אם ברצון כלום יש כתובה, להיפך הו"ל להקשות כיון דאין אמע"ר אינה נאמנות ואמאי קתני יוצאת ונוטלת כתובה, וביותר תימא שרמב"ם פסק אומרת טמאה אני ברצון אינה נאמנות ואבדה כתובתה. ולא השיג עליו הראב"ד ולומר דלא אבדה כתובתה מטעם דאין אמע"ר כמו עוברת על דת יהודית, ושעה"מ תי' לפי תוס' ב"מ דף ג' בעושה תשובה ומכוין לטובה נאמן גם כאן הוא לטובה מכוונת שלא לעבור עוד, משא"כ בעוברת על דת דאיסור דעביד עביד ולא שייך למימר לטובה קא מכוין מש"ה ס"ל לראב"ד דאין אמע"ר ולא אפסידה כתובתה, ועי' קה"י אות אין אעע"ר לפי רדב"ז שדייק ממאמרם ז"ל שאמרו א"א עושה בעילת זנות היינו דוקא איש ולא אשה, א"כ נאמר כן אין אדם עע"ר איש ולא אשה ועי' ח"ץ סי' ג' ע"ב:

ח ולי צע"ג א"כ מאי מקשה אלא באשת כהן אי ברצון כלום יש לה כתובה, כאן קשה קושי' הנ"ל לראב"ד הא אין אמע"ר וליכא למימר כתי' של שעה"מ לטובה קא מכוין שלא לבעול עוד בעילת איסר, לא הי' צריכה לעשות א"ע לרשע שברצון זנה, די אם אמרה טמאה אני או בסתם או באונס ואסורה לכהן:

ט נטולה אני יען שתשמיש קשה לה, צע"ג בדף פ"ב בעא' רבא תשמיש לרבנן עינוי נפש הוא או דברים שבינו לבינה, א"ל תניתוה נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת עינוי נפש הוא אמאי נטולה מן היהודים ע"ש, והאיך נפשט מזה דלמא לעולם תשמיש עינוי נפש ורק שם אמרה שקשה לה בודאי אין עינוי נפש, הגם שאינה נאמנות, אבל לאחרים שוי' נפשיה ח"א ולא מהני הפרה שלו כי לפי אמירה שלה אין זה עינוי נפש:

י בתשובת תר"ם שיק א"ע סי' טוב מביא קושיא מאחי מורי הגאון מוה' יעקב שלם ז"ל, על ר"ן דלמשנה אחרונה אמרינן דאפקעינהו רבנן לקידושין, הרי מבואר ברשב"א גיטין דף ל"ג כהאי גונא עבירה היא דבעילת זנות הי' ומבואר בראב"ד פ"י מגירושין דגם אצל האשה שייך חזקה דאין עושין בעילת זנות, וא"כ איך ניכוף אותה לעבור עבירה בשלומא הבעל בידו לגרש משא"כ היא ועוד האריך עכ"ל, מורי הגאון הקדוש המחבר ז"ל האריך שם לישב עם פלגש אסור ע"ש:

יא ברוך טעם הקשה דלמשנה אחרונה האיסור כרוך בקו ההיתר דעי"ז שאינה נאמנות סר החשש באמירתה טא"ל שעשתה כן משום עיניה נתנה באחר דהא יודעת שלא תועיל בדבריה ממילא איכא סברה דאומרת אמת וכה"ג מן ההיתר נמשך סברא לאיסור, מהאיסור יש סברא להיתר צריכין לילך לחומרא וכעין זה כתבו תוס' בפסחים דף כ"ו ד"ה עלה עליה זכר:

יב עוד הקשה לפי' ר"ן בנטולה אני שמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא והרי תהי' באיסר כל ימיה ולמה נחוש לזה הא לצאת מבעלה בגט בלא כתובה בידה לבא בטענת מאיס עלי ואי משום הפסד כתיבה הא במס' גיטין דף ל"ד התקין ר"ג שתהי' נודרת ליתומים הרי אין אשה חשודה לעבור על איסר נדר כל ימיה משום הרווחת דמי הכתובה [אולי יש חילוק שם כשר קבלה הכתובה וכאן להפסיד הכתובה]:

יג עוד הקשה הרא"ש מחזיק דברי רה"מ להלכה מטעם דאין אשה חשודה לקלקל את עצמה שתהי' באיסר א"א כל ימיה, א"כ מה קאמר בגמרא השמים ביני לבינך דמ"א תהי' תיובתא דרה"מ, דהא גבי שמים ביני ובינך תצא בגט ולא תהי' באיסר א"א וליכא אלא חזקה אחד דאין אשה מעיזה ובשעה"מ פ"ט מאשות מפרש כוונת הראש מצד צירף ב' חזקות נאמנות באומרת גירשתני ע"ש שמאריך בגט מעושה פסול ואם משקרת היא באיסר א"א כל ימיה: