עט סופר חלק א לג

קידושין דף י"ג פריך רב אחא, אטו כולה, נשי דינא גמירי, א"כ לא קשה קושי' רמ"א שתאמר נתקדשתי לאחר ע"ש ועי' בני אהובה פכ"ד מאשות:

שמעתי מחותני הגאון ז"ל בנזיר דף כ"א מבעי אם בעל מגיז או מפיר ע"ש, והקשה לשיטת רמב"ן שמביא ר"ן בנדרים דף כ"ז שנדר שהותר מקצתה דוקא בהפרת חכם אבל בעל מגיז גייז לא אמרי' נדר שהותר וכו' א"כ תיפק ליה שבעל מגיז וכו' ממתני' נטולה יפר חלקו ואסורה לעולם, ואי אמרי' מפיר א"כ נדר שהותר מקצתה וכו' בע"כ שבעל מגיז גייז ע"כ אסורה לעולם וצע"ג, ותי' יען שתשמש זה מדברים שבינו לבינה עי' דף פ"ב, ואין זה עינוי נפש, א"כ גם לבעל אם מגרשה אסורה לו, ולא שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו כיון גם לו אסורה לאחר גירושין ממילא אסירה לעולם, ועי' יו"ד רל"ד סעיף נ"ה:

פרט ג א קושי' העולם ידוע לפי ר"ן שחכמים עקרו הקידושין והיא פנוי מה הועילו חכמים, היא תאומר טמאה אני לך ונטילה מן היהודים ואם עקרו הקידושין אז אין הבעל נוכל להפיר כי אין הבעל מפיר בקודמין, ולא זכיתי לצייר על איזה אופן שכוונת הר"ן שיעקרו חכמים הקידושין אם לגמרי עקרו וצריך לקדש אותה כעת, א"כ מה נעשה אם אין ברצונה לקבל קידושין, וגם אם מריצה לקבל קידושין א"כ נראה שלא הי' נתנה עיניה באחר ולמה לא תהי' נאמנת, ואם כוונת הר"ן רק על זנות עקרו הקידושין כמשמע מלשונו ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי הי' ולא כתב בקוצר שפנוי היא משמע תיכף לאחר הזנות חלין הקידושין, ג"כ לא זכיתי להבין כי כח חכמים לעקור כסף קידושין מצד הפקר ב"ד, ותוס' ביבמות דף פ"ט ד"ה הפקר ב"ד מחדש כיון דבתר הכי נמי שלו הוא לא שייך הפקר ב"ד, ע"ש א"כ כיון לאחר הזנות צריך המעות להיות שלו לא שייך הפקר ב"ד, ע"ד פלפול נראה לישב קושי' הנ"ל עפ"י תוס' שהקשה האיך חל הנדר ותי' יען שחל על הבעל חל על אחרים, אבל אם אמרה טמאה אני לך כבר נאסרה על הבעל א' לא חל הנדר כלל, ואם אמרה מתחילה נטולה ואח"כ טמא אני לך, שוי' נפשה חתיכא אסורה, לשיטת שזה מצד נדר א"כ ג"כ אינה חל כבר נדרה שאמרה נטולה אני:

ב פלתי בסי' קפ"ז הקשה מה הועילו חכמים בתקנתן הלא תוכל להערים וליקח עמה במטה מוך מלוכלך בדמים ולומר דמצאה על העד לאחר קינות ובכדי אותיום והלוא נאמנות לומר כי נדה היא התורה האמינה וא"כ ע"כ תצא ולא תפסיד כתובתה, וש"ש ש"ו פי"ט כתב לומר שראתה נדה אינה מפקעת עצמה מבעלה נאמנות אבל כל שהוא לאפקועו עצמה מבעלה והבעל אינו מאמין לה אינה נאמנות ע"ב, ועי' בשיבת ציון סי' ל"ח באריכות, ומצאתי בש"מ על נדרים שהקשה מגו דאי בעי אמרה לעולם אני שופעת זבה, שהרי יכולות חברותיה לבודקה על זאת ע"ש:

ג ש"ש שם הקשה לפמ"ש דטמאה אני לך אינו בתורת נאמנות אלא משום דשוי' נפשה ח"א, קשה מסוגי' פ' ידיעת הטומאה אם אמרה לו נטמאתי ופירש מיד חייב אע"ג דלא ידע בנדתה אלא על פיה ואם אינו מצד נאמנות אלא משום דשויה נפשה אמאי חייב קרבן ע"ש:

ד הבית מאיר קט"ו ס"ו בירושלמי כאן מבואר באומרת שזינתה ברצון ג"כ אינה נאמנות גם שתפסדה הכתובה ולמה לא אמרי' שנאמנות מתוך שנאמנת להפסיד כתובתה כמו בס"ת שנאמן לפסול מתוך שנאמן לפסיד שכרו וכו' ע"ש שמישב קושי' תוס' שנאמנת מצד מגו מאיס עלי, עפ"י הר"ן שכתב אין האשה נאמנת להפקיע עצמה מבעלה והרי היא כשדה האיש שמוחזק בה, ולהכי י"ל אף במגו אינו נאמן משום דהוי מגו להוציא ע"ב:

ה אב"מ סי' י"ב ותשובת רעק"א סי' קס"ח הקשו לרל"ק שבועות כ"ד באיסר הבא ע"י עצמו לא אמרי' כולל היאך חל נדרה על יהודים, גם לתוס' שם דוקא איסר הבא מעצמו ע"י עצמו קשה לב"י שמוקמי דוקא באמרה תשמיש כל עולם עלי וכיון שכן הו"ל איסר הבא מעצמו ע"י עצמו:

ו ח"ס א"ע ת"ב סי' צ"ז מביא קושי' מגאון רבי אהרן סודיץ ז"ל לר"ן שעקרו רבנן לקידושין א"כ היא פנוי גמורה א"כ גט אחר מיתת בעל לא תיאסר בתרומה ואמאי אסורה אח"כ, ותי' כי דברי ר"ן שצריכה לאמור לכשר נבעלתי צריך ביאור, דע"כ לא פליגי ר"י ור"ג, דלר"ג נאמנת לכשר נבעלתי אלא היכי דאיכא חזקה אשה בודקת ומזנה וזה שייך בפנויה שזינתה אבל הכא באשת איש דכ"ע פסולים אצלה ולא שייך למימר שבדקה וזינתה עם כשר א"כ גם ר"ג מודה דלא מפיה אנו חיין ואיך כתב הר"ן באומרת לכשר נבעלתי אתי' ליה שפיר, ולישב זאת צריכין לומר הא כל זמן שהיא תחת זה הבעל אינה נאמנת כלל שאני אומרים עיניה נתנה באחר ורק הואיל עשתה עצמה חתיכא דאיסורי