עט סופר חלק א לא

למ"ד דלעיל דף פ"ב כוליה פרקין כר' יוסי דהא ר"י לית ליה איסור כולל ע"ב, ותויו"ט כתב זה איסור מוסיף ותוס' רע"ק האריכה כאן מיירי דאסרה תשמיש העולם על עצמה דאי באסרה תשמישה עליהם הא לא חל על בעלה דמשועבדת לו, וכיון שכן לא מקרי איסר מוסיף דהיא לא ניתוסף לאסור על בעלה דהיא לא נאסרה עליהם אלא דבעלה מיתסר עלה ושפיר הוי כולל ע"ב ובשעה"מ פי"ז מאיסר ביאה באריכות, גם הקשה על תוס' אע"ג בעודה א"א אין הנדר חל משום אין אח ע"א אפ"ה לכשתתגרש פקע איסור א"א חל כדאמרי' איסור אחות אשה מתלי קאי וכו' ומחדש גם שבועה דחלות האיסור על שהוציא שבועה מפיו ואם לא חל אז גם אח"כ לא חל [חידש שאינה מביא ר"ן נדרים דף יא ביש נדר בתוך נדר כתב סברה זו ע"ש] ואין להקשות על זה מהא דתנן קונם שאני עושה לפיך אין צריך להפיר ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו הרי דאע"ג בעודה תחתיו לא חל הנדר אפ"ה לכי מיגרשה חל, התם שאני דמדינא חל נדרה באותה שעה משום דקונמות מפקיע מיד שעבוד אלא אלמוה דרבנן לשעבודא דבעל, כי אלמוה בעודה תחתיו ועי' ר"ן פאע"פ ומת"א שבועות סי' ח' וכ"כ ר"ן נדרים דף ס"ו דכיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוה רבנן לשעבודי כי אלמוה הני מילי דכל היכי דקיימא קמיה לא ליחל אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי כיון דמדינא ראוי לחול:

טור רל"ד פסק אם אמרה קונם תשמישי על כל העולם יפר חלקו ותהא מותרת לו, והקשה הב"י איפכי איבעי ליה למימר קונם תשמיש כל העולם עלי, וב"ח כתב אע"פ שאשה משועבדת לו חל הנדר דכיון שעיקר הנדר הוא על כל העולם והבעל נכלל ביניהם חל הנדר בכולל, וט"ז מאריך בזה, שאין חילק בין שאסרה על הבעל לבד או על כל עולם, וקצה"ח סי' קי"ז כתב אני תמה על עצמי מש"כ הט"ז שאין חילק הא מבואר בתוס' כתובות נ"ט גבי אצטלא היכא דנאסר על כל העולם מפקיע מידי שעבוד ע"ב וכ"כ השעה"מ פי"ב מנדרים באריכות, ועי' הפלאה בק"א סי' פ"א ותשובת רעק"א קס"ח שכתב דברי ב"ח תמוהים איך שייך דחל על הבעל בכולל דאחרים הא בהיפך על אחרים לא מצי חל דאין אחע"א אלא ע"י דנאסרה על הבעל א"כ בתחילה צריכים לדון דנאסרה על הבעל ומכח זה חל גם על אחרים:

נדרים דף פ"ב, אר"י אמר שמואל נדרה משתי ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שהוא מפיר למתענה מפר לשאינה מתענה, וכתב הר"ן דס"ל לשמואל דיפרנו אכוליה נדר קאי תקשי ליה מתני' נטילה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ונטילה מן היהודים ואמאי נימא כיון דופרנו אמר רחמנא מתוך שמיפר חלקו מפר נמי חלק היהודים, איכא למימר דס"ל לשמואל דיפרנו דמשמע כוליה ולא פלגיה בעינוי נפש בלחוד הוא דכתיב ולא אשכחן ליה בדברים שבינו לבינה ומילתא בטעמא היא דנדרי עינוי נפש משום קפידא דידה הוא דמצי מפר דעינוי גבה הוא ומש"ה אינו בדין שיפר לחצאין דהא מהני ליה טפי אבל דברים לבינה לבינו משום קפידא דבעל הוא הילכך במאי לא קפיד לא קפיד ובמאי דקפיד שרי ע"ש:

לא זכיתי להבין לפי תוס' שחל על אחרים יען שתל על הבעל, א"כ מאי מקשה בדף פ"ד רבא לר"כ ובעל לאו בכלל בריות הוא והתנן נטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתי ותהא נטולה מן היהודים ואי אמרת בעל לאו בכלל בריות הוא נדרי עינו, נפש ה ויפר לה לעולם ע"ש, לפי תוס' כאן בודאי בעל בכלל בריות הוא, כי בלא זה א"א שנדר חל על אחרים, אבל בעלמא בעל לאו בכלל בריות וצע"ג:

קידושין דף י"ב, ההוא גברא דאקדיש באבנא דכוחלא יתיב רב חסדא וקא משער וכו' אמרה ליה אימיה והא ההוא יומא דקדשה הוה ביה שוה פרוטה, אמר לה לאו כל כמינך דאסרת לה אבתרא לאו היינו דיהודית דביתהו דרבי חייא דהוית לה צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קיבל בין אביך קידושי כי זוטרת אמר לה לאו כל כמינה דאימך דאסרת ליך עילואי, וכתב בתוס' רי"ד אע"ג דהיא מהימנא לשווי' נפשיה ח"א ותנן לקמן דף ס"ה קידשתני והוא אומר וכו', התם משום דלא אגידא גבייהו הילכך כי קא אסרה נפשה מהימנא כיון דלא מפסדא לאחרינא אבל הכא דאגידא ביה ומשעבדת ליה ומטי איסורא לגביה לא מהימנא והא דיהודית דמיא להנך תרי עובדי בשילהי דנדרים דאמר ר"נ עיניה נתנה באחר ולא מהימנא, וריטבא כתב היינו דיהודית ולא אייתי מהא דתנן הוא אמר קדשתיך והיא אומרת לא קדשת אלא בתי הוא מותר בקרובות וכו' אין האם נאמנת לאסור על אחרים, משום דשאני התם שאף הבת מודה לדברי האם ומש"ה איצטרך להא דיהודית כנ"ל, ורימ"ט ח"א צ"ב כתב על תוס' ריד דאטו משום דאגידא ביה לא שווי' חתיכא דאיסורא הא אמרי' הנאת תשמישך עלי אסורה דאין מאכילין דבר האסור, ושעה"מ פ"ט מאשות הלכה ט"ו