עט סופר חלק א כח

קבועין הן בלשכת הגזית וכן בכל מקים שהן יושבין ודמי לט' ישראל ואחד גוי עומד ביניהם שאם זרק לתוכו פטור דכתיב וארב לו דמינה ילפי' דכל קבוע כמע"מ, ותי' שלא שייך למימר כל קבוע כמע"מ אלא היכא דאיכא ספיקא לברר הדבר כגון גבי ט' חניות וכן בט' ישראל ועכום אחד ביניהם פוטרין ליה אבל מתכוון ואמר לאותו ישראל אני מתכוון חייב אעפ"י שהגוי עומד ביניהם, והכא נמי בסנהדרין כיון דיודעין ורואין מי הן המזכין ומי הן המחייבין דין הוא שיוליך אחריהם, ועוד דאין עושין מעשה בגופן אלא אחר הדיבור הנבדל והנפרש מפיהם והוי כבשר הנמצא דאמרי' בי' כל דפריש מרובה פריש, וכ"כ רוקח תס"ז לגבי סנהדרין דאזלי' בתר רובא דדיבורא נייד, ותו לא אמרי' כל קבוע אלא בספיקא כזורק אבן שמא תפול על ישראל כמו על הגוי דממנ"פ על אחד מהם תפיל וכיון דספיקא אמר קבוע שלא נודע על מי תפיל וכן ט' שרצים וצפרדע ביניהם ונגע בא' אבל בסנהדרין רואין אנו להדיא שהמיעוט יחלוקו על הרוב אזלי בתר רובא, והקשה בבי"א על ריאה בתשובה סי' ב', א"כ מאי אמרי' דאזלי' בתר רובא מסנהדרין דכתיב אחרי רבים דלמא ש"ה שהמזכין והמחייבין לפנינו וע"כ יש כאן רוב משא"כ גבי חניות ע"ש:

סוף חולין, הקשה רבינו משולם הא דאמרי' חורי נמלים הכל לעניים מה שאחורי הקוצרים אמאי לא אזלי' בתר רובא ורובא דקמא לבעל הבית היא, וכ"ת ר"מ לטעמי' דחייש למיעוט וכו', והשיב לי אני אומר דר"מ מודה בביטל ברוב וכו', ולענין שאלתא אמאי לא אזלי' בתר רוב גבי חורי נמלים, וי"ל דחדא דכתיב עני ורש הצדיקו וכו' ותו אמאי לא נימא משום קבוע כמע"מ דכל דבר שאין בע"ח כל מקום שמונת שם הוא קביעתו דהא אינו יכול ליליך משם דהא אמרי' ט, שרצים וצפרדע אחד ביניהם וגם גבי ט' ציבורין של חמץ ואחד של מצה הואיל והונח שם הוי מקום קביעתו עכ"ל, וט"א באבני מלואים ר"ה דף י"ד כתב דברי המה הן דודאי במקום הנחתו הו"ל קבוע אבל אם פירש משם אזלינן בתר רובא ואמר כל דפריש מרובא פריש, ומל"מ מתנת עניים פ"ד עי' ח"ס יו"ד סי' צ"ט:

פרק מי שמת סי' תרל"ח, בדין נפל עליו הבית ועל ד' בנותיו ועל אשתו יורשי הבעל אומרים אשתו מתה ראשונה ואח"כ מת הבעל וד' בנותיו והננו יורשין אותו, ואחיה של לאה אומרים לאה מתה אחרונה והננו יורשין כתובתה, ויש מרז"ל חשבי ליה כספיקות וס"ס דילמא הבעל מת אחרון ואת"ל לא מת אהרון שמא בת אחת מתה אחרונה ושמא השניה ושמא השלישית ואני בעניותי נראה בעיני אע"ג דהוא בא מארבע כחות מכח ראובן ובנותיו אין זה אלא כח אחד דכיון דכלהו הא קבועין הא אמרי' קביע כמע"מ ולאה שקולה כנגד כולן וכו' ואין לומר דלא אשכחן קבוע אלא בדיני נפשות ואיסור ולא בדיני ממונות זו מנין וכו' ועי' במקנה כלל י"ט פרט ו' באריכות, ובש"ע ח"מ ר"פ:

ח"מ רצ"ב אם שנים הפקידו אצל אחד ונאבד או נגוב אחד מהן אזלי' בתר רובא וכל דפריש מרובא פריש, ואם היא קבוע כמע"מ דמי, וכתב הסמע זה קאי דוקא שהפקידו טבעיות דאלו הפקידו מעות לא אזלי' בתר רובא אלא החסרון לכולם לפי ערך, ושך מביא תשובת מריל סי' קצ"ט מעשה שאחד הביא אתרוגים בסל אחד ד' שותפים לאחד כ' ולא' ח' ולא' ג' וסמנו בקשרים של כל אחד ואחד יבא אנס והתיר הקשרים ולקח יוד מהם והשאר החזיר להם ואינן יודעין של מי נלקחו כל דפריש מרובא פריש ועכו"ם מן הרוב לקח דהיינו מאותן שהי' לו כ' עכ"ל מה שהקשה אמאי לא נימא דהוי קבוע, נ"ל לתרץ דמיירי שלקח עכו"ם העשרה שלא בפנינו, וקצה"ח כתב תמיהא לן מלתא דאיתא בירושלמי פ' שור שנגח שנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים ונגנבו חולקין לפי דמים ופריך והא תני באילן אבנים שנגיבו מחצה לזה ומחצה לזה יפריק ר' שמלאי אבנים גסות הן, ואמאי לא ניזל בתר רובא, ואפשר דירושלמי מיירי בגנבי ישראל דאך הי"ל קבוע אמנם לולי דמסתפינא הייתי אומר דע"כ לא אמרו לחלק בין לקח עכו"ם ללקח ישראל אלא בלקח בט' חניות דכיון דאיסר נבילה ליכא בגוים מש"ה לא הוי ביה דין קבוע כיון דאין ספק נוגע אליו כלל אבל באיסר גזל דנכרי מצויה כמו ישראל א"כ מה לי לקח ישראל מה לי לקח עכו"ם א"כ אפי' לקח נכרי שלא בפניו אמרי' ביה דין קבוע ע"ש, ונתיבות משיג גבי עכו"ם ליכא עשה דהשב דהא ב"נ נהרג א"כ חיק פשוט בישראל הספק נולד למי שנתחייב במצוה דהשבה דלענין לאו דלא תגזול ליכא ספיקא דלשניהם איכא איסורא ואין הספק רק לענין השבה, משא"כ בעכו"ם דליכא גבייהו מצות השבה וליכא נגדו ספיקא כלל ע"ש, מה שכתב על ירושלמי למה באבנים גסין אמאי לא ניזל בתר רוב עי' פרט. שרן כתב כיון שאינו נבלל אין הולכין בו לפי חשבון אלא מחצה לזה ומחצה לזה כדין כל הספקות שהם במקום שיד שניהם שוה, לפי קצה"ח בלקח עכו"ם מחנות שיש בתערובות אבמה"ר