עט סופר חלק א כו

סמכינהו אהדדי ואיתרע רובא ע"ש יסודתו בש"ס ברכות נ"ג מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר הכלים:

מצל מאש סי' נ' כתב אמרו תוס' קידושין ל"ז דטעם שאנו קינים חיטים ולא חיישי' דלמא לא השרשי קודם פסח משום דאזלי' בתר רובא, ונראה לומר הטעם דלא אמרי' הכא קבוע ואפי' שאינו ניכר במקומו מ"מ אסור מדרבנן, משום דאין ידוע בודאי שיש כאן תבואה שלא השרישה עד אחר העומר אלא כיין דיכול להיות אי לאו דאזלי' בתר רובא הי' אסור, אלא שעדיין יש לחקור דכיון דלא ידעי' בודאי שיש תבואה שלא השרישה ל"ל מטעם רובא ת"ל דאחזוקי איסורא לא מחזקינן, ור"ן פ"ק דביצה כתב שאסור ליליך לבית גוי ליקח דה"ל קבוע, יש לדקדק מ"ש מחדש שכתבה תוס' סתם שמותר אפי' ליליך למקום הקביעות, וב"י קכ"ג כתב מרדכי דעתה שמתקנין לחם בשמרי יין כיון שא"א שלא יתן גוי אחד בשמרי שכר ואמרי' כתובות כ"ז דאם יש מתבואה אחת מצלת על הכל ע"ש, ותמה דלמא לא יהי' זה כמו קבוע, ועי' ט"ז בסי' קי"ד ע"ש, ועי' שם בהערות:

ט"ז סי' תר"ה, וזורקים בני מעים, וכתב מו"ח ז"ל דאלו לקחי מהבית הו"ל קבוע, וכל קבוע כמע"מ ע"כ, ובאמת אין כאן איסור קבוע דהא א"א כל קבוע וכו' אלא אם יש איסור ודאי שם משא"כ כאן דליכא איסור בבירור, וח"ס חלק ששי סי' י"א כתב לדעת הסוברים דאפי' אין המיעוט איסור ברור מ"מ שייך קבוע ופלוגתי' זו בט"ז תר"ה וביו"ד קי"ד, וא"כ להסוברים הנ"ל כשאוכל בבית ע"ה הו"ל נוטל ממקום קבוע ואיכא ספיקא מן התורה ולא אמרו רוב ע"ה מעשרים אלא בלוקח מן השוק משו"ה בחמותו שנוטל בביתה ופירש לפניו ממקום קביעותו הו"ל ספק ממש ולא מהני ס"ס כמ"ש כ"מ פי"א ממעשר דהיכי דלא הלכו אחר הרוב לא הלכו נמי אחר ס"ס עי' אות א' פרט] אבל בטוחן גוי נמצא ביד גוי הו"ל פירוש ומרוב ע"ה מעשרים פירש ואיכא ס"ס ורובא ע"ש באריכות בפלוגתי' דאביי ורבא ס"פ הנזקין ברוב ע"ה מעשרין, ופלתי בבית הספק בבית ע"ה הו"ל קבוע רק שאני דמאי דלמא הכניס דרך גגים ולא הגיע לידי חיוב מעשר ע"ש:

רוקח סי' תס"ז הא דאמרי' מדלגין היינו על ארונות וכו' ומספיקא שאין אנו יודעין אם יש ארון שאין בו פותח טפח לא נאמר בו קבוע עכ"ל וכתב בי"א בתשובות סי' ב' על ריאה, יש סיוע למ"ש דאם יש ספק אם יש כאן קבועות איסור מן המיעוט לא מקרי קבוע:

פרט ס"ס בקבוע י"א תוה"כ כתב מיהו דוקא כשלא נתערבה חתיכה זו שלקח מן הקבוע בחתיכות אחרת של היתר אבל נתערבה באחרות מסתברה לי שכולן מותרת כדמוכח בטבעת של ע"ז שנפלה למאה וכוס של ע"ז שנפל לאוצר מלא כוסות אע"פ שפירש אחד מהן לפנינו ונפל לאחרים מותרין עכ"ל, וכ"כ הטור שלא אסרי אלא בזמן שהוא לפני עצמו אבל נתערב באחרות ואינה ניכרת בטילה ברוב משום ס"ס, וד"מ מביא או"ה דלא נהיגין כן הואיל ונעשה הספק לפנינו היי איסור דאוריי' כל שנעשה הספק במקום הקבועות הוי איסור דאוריי' כדאי' בתוס' פסחים, א"כ הואיל והוא איסר דאוריי' לא מהני ביה ס"ס, אמנם אם פי' מן התערובות שאינו קבוע אע"פ שבעצמו אסור דחיישי' שמא יקח מן הקבוע, מ"מ הואיל ואינו אסור אלא בדרבנן אם נתערב אח"כ באחרי' מותר מטעם ס"ס עכ"ל, ועי' ה"ה פ"ח ממ"א, ומחבר ק"י פוסק כרשב"א, וב"ח משיג על המחבר דרשב"א לא קאמר אלא בפירש לפנינו דאיסר אינו אלא מדרבנן אבל לא בלקח דספק ראשון אסיר מדאוריי' והוי כספק טריפה שנתערב שאסור וכו' וש"ך סקכ"ב כתב דהכא דין קבוע חידש היא כ"כ הר"ן משום דבכל דוכתי אזלי' בתר רובא ואין לך בו אלא חידושו דהיינו כל שהיא בפני עצמו אבל לא כשנתערב אח"כ:

רמ"א כתב ויש אוסרין הואיל וספק ראשין אסור מה"ת, ובאו"ח תל"ט כתב אם הככר קטן שיכול העכבור לאכול תלינן להקל שאכלו ואין צריך לבדוקי ועולת שבת כתב שם, מ"ש תלינן להקל, הטעם משום דהוה ס"ס, ונראה דע"כ דגם כן דעת המחבר, דאל"כ תקשה דהא כתב ביו"ד ק"י אם לקח מחניות ונתערבה באחרות דבטל ברוב מכח ס"ס, וק"ו השתא בתערובות דאיכא איסור בודאי בו אלא שנתערב פסק להתיר מכ"ש הכא דא"ל דלית כאן איסור כלל דשם העכבור אכל את הכל, ותדע דהא הרב חלק עליו התם והכא כתב להתיר והיינו ע"כ מטעם דהכא איכא למימר שמא לית כאן איסור כלל, ונראה דה"ה אפכא דאם הי' הרוב חמץ דהיינו ט' ציבורין חמץ ואחד של מצה והככר אינו גדול מותר מכוח ס"ס דכל קבוע כמע"מ אמרינן נמי לקולא עכ"ל, ומנחת יעקב כלל מ"ג סקל"ט כתב נ"ל פשוט בט' חניות של טריפה ואחת של בשר כשר ולקח מאחת מהן ונתערב באחרים גם רשב"א מודה דאסור ואינו ניתר מטעם ס"ס, דהא