עט סופר חלק א כג

נשארה במקומה לא סגיא חומרא דפנ"פ כולי האי דנימא אפי' בכה"ג מפקחין:

רמב"ם פ"ב שבת הלכה כ' היתה חצר שיש בה עכום וישראלים אפי' ישראל אחד ואלף עכום ונפלה עליהם מפולת מפקחין על הכל מפני ישראל, פירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו אותי חצר מפקחים עליו שמא זה שפירש הי' ישראל והנשארים עכום, נעקרו כולן מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם פי' אחד מהן ונכנס לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת ואין ידוע מי היא אין מפקחין עליו שכיון שנעקרו כולם אין כאן ישראל וכל דפריש מהן כשהן מהלכין הרי היא בחזקת שפירש מן הרוב, לפיכך אם הי' הרוב ישראל אעפ"י שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפולת מפקחין:

ה"ה כתב ונ"ל שדעת רבינו לפרש דפריש כולהו ובעת פרישיתן בעידן מהלכין נכנס אחד מהם לחצר אחרת בכה"ג אין מפקחין לפי שבטל הקביעות, הא דפריש מקצתייהו ונשארו האחרים במקומן ואותו מקצת שפירש נכנס לחצר אחרת בין שיהי' המקצת רוב כלם או אחד מהם מפקחין עליו, וא"ת אכתי פשיטא דהרי זה כט' חניות מכרת בשר שחוטה ואחת נבילה ולקח מאחד ואינו יודע ספיקו אסור מדין קבוע, יש לי לומר דהתם אירע הספק בקבוע אבל כאן בעת פרישתו ספק, אם היה ישראל אם עכום לא היה צריך לנו בדבר ולא אירע הספק עד שנפלה עליו תפילת בחצר אחרת ה"ז דומה למה שאמרו גבי חניות ובנמצא הלך אחר הרוב ומדין הי' שלא לפקח והודעני שמואל שמפקחין ואין הולכין אחר הרוב זה נ"ל לדעת רבינו:

פרט רוב בפיקוח נפש ט. כתובות דף ט"ו, מצא בה תינוק מושלך אם רוב עכום עכום, אם רוב ישראל ישראל, מע"מ ישראל, אמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליוחסין לא ושמואל אמר לפקח עליו את הגל, ומי אמר שמואל הכי והאמר רב יוסף אר"י א"ש אין הולכין בפ"נ אחר הרוב אלא כי אתמר דשמואל ארישא אתמר אם רוב עכום עכום אמר שמואל ולפקח עליו את הגל אינו כן אם רוב עכום עכום למאי הלכתא אר"פ להאכילו נבילות אם רוב ישראל ישראל למאי הלכתא אר"פ להחזיר לי אבידה מע"מ ישראל למאי הלכתא, אר"ל לנזקין, היכי דמי אי נימא דנגחיה תורא דידן לתורא דידיה לימא ליה אייתי ראיה דישראל את ושקול, לא צריכא דנגחיה תורא דידיה לתורא דידן, פלגא משלם ואידך פלגא א"ל אייתי ראיה דלאו ישראל אנא ואתן לכון:

תוס' להחזיר לו אבידה, אפי' לשמואל דאמר אין הולכין בממון אחר הרוב היינו במוכר שור לחבירו ונמצא נוגחן שבהיתר באו המעות לידו ומדעתו נתנה לו הלוקח אבל הכא מודה דאזלי' בחר רובא, לא צריכא דנגחי' תורא דידיה וכו', כולה מלתא הוה מצי למימר לענין נגיחה, ופלא לענין נגיחה האיך שייך אם רוב ישראל ישראל ויהי' חייב לשלם לו הא אין הולכין בממון אחר הרוב רק באבידה שאין למוצא חזקת ממון, אבל לא לענין נגיחה עי' בה"ה פט"ו מא"ב ברוב ישראל אם נגח שור של ישראל את שורו מסתברא דפטור דלקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב ע"ש:

פלתי בסי' ס"ג כתב פלוגתי' דרב ושמואל אי הולכין בפנ"פ אתר הרוב או לא תלי' בשני סברות בהא דאמרי' דכל דפריש מרובא פריש אם זהו ודאי מוחלט ואין בו שיור ספק כלל ואנן סהדי שמרובה קפריש כן משמע מתוס' בדוכתא טובא, אמנם בשמ"ק פ"ק דב"מ בקפץ אחד מן המנויין כתב בשם הראש אע"ג דאמרי' דמרובה קפריש מ"מ ספק הוי רק התורה התירה ספק זה, לרב פירוש מרוב עכו"ם אין מחלל עליו השבת דמרובה פריש ועכום ודאי הוא והיינו דס"ל כתוס' דאין כאן שום ספק כלל, אבל שמואל ס"ל אין הולכין דס"ל דספיקא הוי וספק פקנ"פ דוחה שבת ע"ש שעה"ת מחדש בזה פלוגתי' דרב ושמואל אם הולכין בממון אחר הרוב ג"כ בהנ"ל ודו"ק:

שמ"ק מביא רשב"א כתב ואוקימנא לנזיקין, וקשיא לן אפי' רוב גוים נמי לימא להוא אתיהו ראיה דלאו ישראל ושקולו דהא אין הולכין בממון אחר הרוב לאפוקי ממונא מחזקה מאריה, וי"ל דכיון דמספקא לן דכגוי חשבינן ליה לית ליה חזקה דממונא דנימא אוקי ממונא בחזקת מאריה, אבל בישראל דודאי אית ליה חזקה דממונא לא אזלינן ביה אחר הרוב עכ"ל, ועיי' ה"ה פט"ו מא"ב [וריט"א פ"ב דבכורות כתב אם גזל עכום אסיר יש לו חזקת ממון ע"ש] ומרי"ט בחידושיו לכתובות כתב על הנ"ל כיון דהוא מסופק אם נתחייב או לא הי"ל אינו יודע אם נתחייבתי ועיי' ש"ש ש"ד פ"ז:

הפלאה כתב שעה"מ הקשה בפדיון בכור שחת לאחר ל' יום דחייב לשלם דילמא טריפה הוי, כן קשה מקנס דילמא לאו אביה, נלע"ד כיון דאוקמי התורה על רוב דלאו טריפה לענין שער מילי כגון