עט סופר חלק א כב

אנו נאסר כל המקולין, רבי לטעמיה דאמר מקולין טבחו ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר, א"ד א"ר חפני שוטה זה דאיכוון לצעורי לחבריה אנו נאסר כל המקולין, טעמא דאיכווין לצעורי לחבריה הא לאו הכי אסור והתניא רבי אומר מקולין וטבחי ישראל בשר הנמצא ביד עכו"ם מותר שאני הכא דאיתחזק איסורא:

רשב"א כתב בשם תוס' מה שלקח כבר מוכרו ואפי' במקולין מותר דליכא למימר כל קבוע וכו' אלא כשנולד הספק במקולין קודם שלקח, א"ל כשנודע בברור קודם שלקח זה שהי' שם טריפה ודאית כעין ט' חניות שאחת מוכרת בשר נבילה אבל אם בשעה שלקח מן המקולין עדיין לא נודע שהי' שם טריפה וגם לא נודע שם ספק בהא לא אמרי' כל קבוע שהרי בשעה שלקחו מן הקבוע לא הי' שם ספק ולא נולד הספק מעולם בקבועה אלא בפורש ואז איכא למימר כל דפריש מרובא פריש והיינו דאמרי' ובנמצא הלך אחר הרוב, ולפי תוס' אלו שלוקחין בשר מן המקולין בחזקת כשר ומותר ואח"כ נמצא טריפות באחת מן הבהמות במקולין ואין ידוע מאיזה לקח אם מן הטריפה או מן הכשרות כל מה שלקח כבר מותר דהא לא נולד ספק זה בקביעות אלא בפורש וכל דפריש מריבה פריש וכו' וכ"כ הר"ן מי שלקח בשר מן המקולין ואח"כ נודע שהיתה טרפה ביניהם דשרי כיון דבשעה שלקח לא הי' קבוע דדין קבוע שיהא כמחצה על מחצה חידוש הוא ואין לך בי אלא משעת חדושו ואילך כלומר משנעשה קבוע אבל למפרע לא עכ"ל, אבל הרא"ה בבד"ה כתב אם הי' בעיר עשר חניות מוחזקות לנו כלן בבשר שחיטה קחת מאחת מהן ואינו יודע איזי היא ואח"כ נתברר לנו שאחת מהחניות אלו בשר נבלה הרי מה שלקח מותר שבשעה שנולד הספק כבר פירשה זו ואזלינן בתר רובה, וכדמעיינת בה שפיר משכחת להו דלא דמיין כלל, דאלו בנמצא דאזלינן בתר רובה, הספק שנולד לנו על שעה זו על חתיכה זו עם היות החניות ברורים שאין בהם ספק והספק שעליה היא על שעה זו ולא על שעת פרשתה מן החניות, אבל בשר שניקח מחניות בעידן כלן בחזקת היתר כשנתברר שאחת החניות אסירה אין תורת הספק הזה על שעה זו שאין תולדת הספק מצד עצמה אלא מצד ברירת החניות שנתברר עכשיו שאחת מהן אסירה, ומת"כ נולד בה ספק על איתה שעה שהוא פירשה בידי הלוקח מהן א"כ ספק זה אינו מחודש אלא גלויי מילתא בעלמא הוא שתחלה הי' נעלם ממנו ע"ש, ורשב"א במה"ב מודה לי, וש"ך סי' ק"י סקי"ד כתב ביאר דבריו דדיקא כשנולד ספק טריפה במקולין כגון שנתערב טריפה בין הכשרות בחה"ל או אפי' ודאי טריפה ולא נודע אלא עד אחר שלקח ויש ספק אם היתה הודאי טריפה במקולין זו שלקח אבל מ"מ יודע הוא מאיזה מקולין לקח נמצא אין הספק מצד ברירת החניות אלא שאינו יודע אם לקח מן הכשירה או מן הטריפה וא"כ כיון שלקח קודם שנמצאת הטריפה לא אזלינן בתר האי שעתא אלא בתר השתא דהוי פי' ממילא ושרי כן הוא דעת הרשב"א במשה"ב ע"ש ודו"ק אבל הר"ן כתב אם לא נודע האיסר בשעה שלקח אעפ"י שלאחר שלקח נתגלה האיסור ונעשה קביע לא אמרינן דלהוי קבוע למפרע ע"ב:

פרט קבוע בפיקוח נפש ח. יומא דף פ"ד א"ר יוסי אר"י אמר שמואל לא הלכו בפ"נ אחר הרוב, ה"ד א"נ דאיכא ט' ישראל ועכו"ם אחד בינייהו רובא ישראל נינהו, אלא פלגא ופלגא ספק נפשות להקל, אלא דאיכא ט' עכו"ם וישראל אחד הא נמי פשיטא דה"ל קביע יכל קבוע כמע"מ דמי לא צריכא דפריש לחצר אחרת מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש קמ"ל דלא הלכו בפ"נ אחר הריב, איני והאמר רב אסי א"ר יוחנן ט' עכום וישראל אחד באותה חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין, ל"ק הא דפריש כולהו הא דפריש מקצתייהו, פרש"י הא דפריש כולהו הואיל ואתחזק ישראל בהאי חצר שנפלה בו מפולת מפקחין ואע"ג דניידי ליה לא אזלינן בחר רובא, הא דפריש מקצתייהו, ולא ידעינן אי היה ישראל בהאי חצר אזלינן בתר רובא הואיל ולא איתחזק:

ריף כתב אר"י א"ר יודא אמר שמואל לא הלכי בפ"נ אחר רוב, היכא דמי יכו' לא צריכא דפריש חד מינייהו ואזל לחצר אחרת ונפלה בו דליקה מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש ולא מפקחין קמ"ל אין הולכין בפ"נ אחר הרוב, איני יהא"ר אסי אר"י אפי' ט' גוים וישראל אחד באותו חצר מפקחין בחצר אחרת אין מפקחין, לא קשיא הא דפריש כולהו, והא דפריש מקצתייהו, וכתב הר"ן ילפי דברי הרי"ף שכתב לא צריכא דפריש מינייהו חד ואזיל לחצר אחרת משמע דהני פירישא פירוש מקציהו כלומר אחד מהם אע"ג דמדינא כיין דנייד היה לן למימר דמרובה פריש אפ"ה כיון שהקביעות נשארה במקומה משום חומרא דפנ"פ דיינין ליה כמע"מ יספק נפשית להקל, אבל פריש כולהו והלך אחד מהם לחצר אחרת ונפלה שם מפולת עניי כיין שהקביעות לא