עט סופר חלק א כא

ל"ת שיש בו כרת ה"מ ודאי כרת הא ספק כרת דוחה ע"ש, ומחנה חיים על א"ע ח"ג סי' ס"ב כתב שקבוע חידש התורה רק אם איסור והיתר שניהם יחדיו בעולם אבל בימים שא"א להיות ביחד ואדם מסופק אי היום קודש או חול מסתבר ליליך אחר הרוב ע"ש:

המגב בסי' ק"י כתב והנה תוס' בנזיר מבואר דלא הוי קבוע בכך וקנסא הוא, ואני תמה על עצמי הא מבואר דכל שיש אחד שיודע מהקביעות אף שלוקח הוא ספק שלא נודע מ"מ קביעות גמור הוא עי' פר"ח ו"ג, א"כ כיון דלשליח ידוע וניכר הוא ואפי' מת השליח מ"מ האשה שנתקדשה יודעת והוה קבוע הניכר וצ"ע, ותו"ד הקשה אם אחד יודע שיש ממזרת בעולם יאסרו כל הנשים, או שמכיר בהמה טריפה אחת יאסרו כל בהמות, ובינת אדם סי' ב' מתקשה בו מאוד לענ"ד כן הסברה, אם אחד בעולם שיודע מקום הקביעות, לא שיודע האיסור רק הקביעות שמכיר החנות של טריפה, גם אם הלוקח שלקח הבשר לא ידע החנות בכ"ז אסור הבשר יען כיון שחתיכה זו אסורה לאחד שיודע מקביעות א"כ דין קבוע לכל העולם, אבל אם אחד יודע האיסור שהיא ממזרת אין לנו לדון לאסור מצד קביעות המקום, כי אין לו ספק ויודע היא אסורה ואחרת מותרת כי לא נתערב האיסור שפיר אזלינן בתר רובא כעין סברת ר"ש מקינון על סנהדרין שלא נתערב מיעוט עם הרובה ודו"ק, בהנ"ל יהי' סתירה מש"כ בצרור החיים לישב קושי' פנ"י האיך נאמן הטבח במקולין שרוב בשר טריפה לאמור שזה כשר הא אין ע"א נאמן נגד הרוב עי' קידושין דף ס"ד ותי' כיון שהוא ידע איזה טריפה ואיזה כשירה וכיון שניכר אצל אדם אחד הו"ל קבוע ואין רוב ולזה שפיר מהימן ע"ב, לדעתי הקלושה אין זה קבוע מי שיודע האיסור בלא תערובות ואין לו שום ספק ועי', שמחתי כעת יצא ספר בית אפרים אשר חיבר אחי מורי הגאון בע"מ מטה נפתלי ני' ומצאתי שכיוונתי בסברה הנ"ל ליישב קושי' פתג"ד:

בינת אדם סי' ג' כתב דעת הב"ח דיו"ד חניות ובכ"א יש בהמה אחת ונמצאת ריאה אחת טריפה ואינה ניכרת איזה היא זה היי קבוע דאורייתא, ופר"ח ס"ק כ"ב כתב שגגה הוא בידו דאין חילק בין קבוע זו לקבוע דחתיכות והכל בטל כדין יבש ביבש דבכה"ג לא הוי קבוע וכו', ולא זכיתי להבין איך שייך בזה ביטל דהא אין כאן ספק על החנות רק על בשר שבתוכו ואיך יתבטל הבשר שברשות זה ע"י הבשר שמונח בחנות אחרת אפי' באיסור דרבנן קי"ל בסי' קי"א דא' בבית ושנים בעלי' מצטרפין דוקא באדם אחד ועתידין להתערב, אבל בחניות שאינו עתיד להתערב איך נאמר שיסייע הבשר שבשאר החניות לבטל האיסור, וא"כ אף אם נאמר דלא מקרי קבוע מצד קבוע מ"מ כיון דל"ש בו ביטול מדאוריי' עכ"פ אסור ליקח דהא כ"א ואחד נקרא קבוע לעצמו, וראיית הר"ש אינה מוכרחת, דהתם אנו דנין על הקרקע א"כ שפיר הוא כתערובות יבש ביבש בדאורייתא, אבל בחניות אין אנו דנין על החניות ע"ש:

שעה"ת בח"ג דף נ' הקשה לשטת רמב"ן גרן בגיטין בשליח שקידש אשה סוברים דהוי קבוע אפי' היכי שאינו ניכר, א"כ מנ"ל לש"ס להוכיח דר"מ סובר דחיישי' למיעוטא כיון דסובר קטן וקטנה לא מייבמין, אילי טעמא דר"מ דאסור לייבם כיון דביאה קונה, חייש ר"מ היבם קטן אסור לייבם דאם היא תלך ליבם הוי קבוע וכמע"מ דמי וכמו כן בקטנה אם הולך לגבה א"ש באריכות:

הנה אעתיק פה מה שמצאתי כתיבת יד קודש של אאמ"ו הצדיק ז"ל אשר כתב בימי בחרותו כאשר למד אצל הגאון רבי דוד דייטש זצ"ל בע"מ אוהל דוד קושי' פליאה חולין דף צ"ו פי' תוס' דבמקום שאיסור מעורב בהיתר אפי' פירש לא אמרי' דכל דפריש מרובא פריש משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ויש לו דין קבוע וקאמרי קצת פוסקים דוודאי מדאוריי' יש לו דין דפירש אך רבנן גזרו ביה, והקשה אדמ"ו דאיתא בתוספ' טהרות פ"ו ט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם פירש אחד מהן לרה"י ס"ט לר"ה ספיקו טהור ומקשי, אמאי בר"ה טהור ולא אמרי' כל דפריש מרובא פריש, ותי' דכל קבוע כמע"מ דמי, וא"ל הא פירש דכיון דאיסר אינו ניכר לא אמרי' כל דפריש מרובא פירש, יקשה לשיטת הפוסקים דמדאוריי' אמרי' כאן דפירש, איך יכולי רבנן להקל וצע"ג, אבל ר' דוד מאטערסדאף תי' דהכ"פ אמר דהא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש היינו אלא ספיקא ובמקום שהספק מותר לא אמרי' דין הנ"ל וממילא מתורץ קושי' הכל עכ"ל:

פרט קבוע למפרע ז'. חולין צ"ה, ההוא טבחא דאמר לחברה אי היות פייסת מינאי מי לא ספיי לך משור של פטם דעבדי אתמול, א"ל אכלי משופרי שופרי, א"ל מנלן א"ל דזבן פלוני עכום וספא לי, א"ל תרי עבדי וההוא טריפה הוי א"ר בשביל שיטה זה שעשה שלא כהוגן