עט סופר חלק א כ

היא ידעה כקושי' אחרונים, אבל אם אין שום אדם יודע לא שייך קבוע:

] ומיבמות דף ט"ז נכרי שקידש בזה"ז חוששין לקידושיו דילמא מעשרת השבטים הוא ופריך והא כל דפריש מרובא פריש ומשני בדוכתא דקביעי פרש"י הו"ל קבוע והא התם אינו ניכר דאטי ידעינן מי המה מ"מ ה"ל קבוע, וכן בסנהדרין דף פ' כתב תוס' בנסקלין דה"ל קבוע, מזה מבואר דאף דאין האיסור ניכר מ"מ קרוי קביע, ולולי דברי תוס' בנזיר הייתי אומר במקום דחד בתרי בטיל לא שייך קבוע דהא נתבטל ושב האיסור להתיר ורק בניכר דלא שייך ביטול, אבל אדם באדם לא שייך ביטל א"כ אף שאין ניכר לא שייך ביטול אלא הך דנזיר קשיא דמיירי ג"כ באדם ע"ב, והנה מצאתי ירושלמי פ' כיצד צולין צבור שנטמא אחד מהם ואינו ידוע איזהו ר"ז אמר יעשה בטומאה והקשה מריט"א בפ"ה בכורות למה לא יהי' היחיד בטל ברוב ויעשו בטהור ע"ש ובמקנה כלל י"ט פרט ו' יעי' בתשו' תרי"א יו"ד מ"ב מביא ראיה באדם לא שייך ביטול מברכות כ"ח שהתירו עמוני לבא בקהל ע"ש ובקומץ מנחה סי' תקס"ב באריכות:

וד ק"י סק"ו כתב הר"ש מקינון הוכיח דבדבר שלא ניכר האיסור לא מקרי קבוע דא"כ יהי' אסור לכל עולם בזריעה וכו', משמע מדבריו דקרקע בקרקע שייך ביטול, לענ"ד לא שייך ביטול קרקע בקרקע בהדיא כתב רש"י גיטין דף נ"ד ע"ש ועי' במקנה כלל ה' פרט ג' וסוף פרט ח', וח"ס או"ח קע"ח מאריך בזה:

ט"ז בסי' תרע"ג בנר חנוכה הוי קבוע ופמ"א סי' צ"ח כתב שלא זכיתי להבין מה קבוע שייך כאן וכו' שבו"י ח"ב סי' ל"ב כתב כיון דנר חנוכה קבוע במקומו הראשון אלא שהוא אינו יודע איזה איסור ואיזה היתר דהוי ג"כ קבוע כמו מקולין שנתערבה וכו' ופמג"ד כתב אמת ט"ז ק"י סק"ה סובר תערובת חניית היי קבוע דאוריי', מ"מ אפשר דקביעות נר חנוכה לא דמי לזה:

השלה"מ במגילה מביא ר"ן כתב בעיירות המסופקת אם הם מוקפות חומה מימות יהבי"ינ או לא, הורו הגאונים שהולכים בהם אחר הרוב עיירות שרובן אינן מוקפות חומה, ובספר מ"ק תמה עליו דקיי"ל כל קבוע וכו' ובספר לשון למודים תי' דלא אמרי' כל קבוע וכו' אלא היכא דשקיל או שפירש בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מתוך הקבוע כגון עיירות דבאכי נפשייהו קיימי אזלי' בתר רובא ודמי לבשר הנמצא דאמרי' כל דפריש מרובא פריש, וקשה מר"ש מקינון שהקשה מנחל איתן אע"ג דכל שדה ושדה באפי נפשייהו קיימי ואפ"ה ס"ל דמקרי קבוע, גם בר"פ כל הצלמים ב"ה אוסרין מפני שנעבדין פ"א בשנה דברי ר"מ, וכתב ר"ן שם רמבן פי' לר"מ דחייש למיעט אסור בכל מקומות וכו' ור"ן דחה גם לר"ת מותר משים דרובא דאיתא קמן משמע כר"ש ע"ש ועיי' רמב"ם טהרת פ"ה מ"ח שוטה אחת בעיר כל הרוקין טמאים מצד קבוע עי"ש וב"א סי' ג' שעה"ת חי"ג כלל ח' פרט ה':

תמים דעים בהגה לרי"ף כתב לענין עיירות וכו', דל"א כל קבוע רק כגון ט' חניות שנתברר לנו חנות שמוכרת שחוטה וחנות שמוכרת נבילה ונפל הספק בהם עצמם שלקח מאחד מהם ואיני יודע מאיזה מהם לקח אבל אם הי' ט' חניות בעולם מוכרים נבלה ודאי ואחת מוכרת שחיטה ודאי וחניות אחרות מוכרת בשר ואין אנו יודעים אם מוכרת נבלה או אם מוכרת שחוטה לא נדון אותן המסופקי' בדין קבוע, אי ט' עכום ואחד ישראל במקום קביעות ועוד יש שם איש אחד ואינו יודע אם עכום אי ישראל לא נדין איתם דין קבוע אלא בתר רובא דעלמא רק לענין שאם נפל איזה ספק באלו הט' עכום ואחד ישראל כגון שקדש אחד מהם אשה במקום הקביעות ולא ידענו מי היא נדון איתו כמע"מ ולכן יחוייב שהקברות שאני מוצאים שהם מזמן קדמון ואין אנו יודעים אם הם מעכום או אם הם מישראל נדין אותם בתר רובא דעלמא שהם עכום ואין כאן דין קבוע, ועיי' א"ר תרפת, ופר"ח סי' ס"ג מביא תשובה בקבר שנמצא בשכונות ישראל, יעי' במקנה כלל י"ט פרט ו' כתבתי באריכות, שואל ומשיב ח"ד סי' קצ"ג:

ירושלמי פ' כלל גדול, גדול שנשבה בין העכום רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת, וח"א עושה שבת ומונה ששה, ויתיש לכל הימים כהדא קידש אישה בעילם ח"א חושש לכל הנשים ח"א אינו חושש לכל הנשים [ופי' ק"ע דבטילה היא ברובא, משמע שיש ביטול באדם] תמן יש לו תקנה יכיל לישא גיורת הכא מה אית לן תמן אמרי' חושש לכל הימים ועושה כדי קיים הנפש, ועי' שבת דף ס"ט ועי' מחבר סי' שמ"ד, אם יש לו ממה להתפרנס אסור לעשות מלאכה כלל והקשה המג"א דאע"ג דרוב ימים הם חול זה מקרי קבוע, פמג"ד כתב לחד תי' תוס' בנשרפין בנסקלין דהיכא דודאי עושין שלא כדין אין הולכין בתר רובא א"ש כפשטא, וקבוע בו מה"ת הוא דניכר לכל העולם והוי ממש כט' חנוית, ועיי' שלום ירושלים פ"ז משקלים שמאריך על ירושלמי הנ"ל, ועי' בפמג"ד שמחדש שעשה פ"ו דוחה ספק ל"ת שיש בו כרת, אף למ"ד דאין עשה דוחה