עט סופר חלק א רח

ג ברישא דמתני' פליגי ר"א ורבנן לענין גבוב ואח"כ קתני אין ולבנין הררפים סתמא משמע דבזה גם ר"א מודה ולטעמא משום חסום לר"א דס"ל ר"פ תולין דמכשירי' שאפשר לעשות מאתמול מותר למה אין מלבנין רעפין וצ"ע עכ"ל לדעתי הקלושה נראה דוקא מכשירים אשר צריך לאוכל נפש אם אין לו קדירה לבשל או שפוד לצלות סבר ר"א שמות' לעשות ביו"ט אילם ברעפים מה שנעש' חיסום ומכה בפטיש זאת לא צריך לאוכל נפש היום בזה בודאי לא סבר ר"א שמותר לעשות, אולם בקדירה חדשה דחיישינן לפקעי לא שייך איסור חסימה אבל בקדירה ישינה דלא שייך שפקעי אז לא צריך לאוכל נפש החסימה ואסור, ומיושב קושי' יש"ש על רא"ש למ"ד דסובר מפני חסימה, בע"כ דלא סבר מפני פקעי כי אז יהי' מותר, רק סובר כאשר כתב הנק"כ שרוב רעפים אינם פוקעין, ואפילו למ"ד שמכשירו' שאפשר לעשותן בעיו"ט אסור ביו"ט דלא כר"א אבל אם גם בישינים שייך חיסום כשיט' רמבם וא"כ א"א לעשות בעיו"ט ואין נפ"מ בין חדשים לישנים ואז קדירה חדשה מותר יותר מישינים ודוק כתבתי רק לפלפול בעלמא:

ד המחבר בסי' תק"א פסק מסיקין בכלים שלמים ומג"א ס"ק י"ג מדייק בס' יראים דאפי' סתירה גמורה לא שייך בכלים ולדידן דקיי"ל בסי' שי"ד דיש סתירה בכלים צ"ל דמיירי בכלי רפוי ול"נ דקושי' מעיקרא ליכא דהבערה גופה אב מלאכה הוא והותרה לצורך ה"ה סתירה ונהי דאסור לבקע כלי לצורך אוכל נפש היינו משום דמלאכה בפני עצמה היא ע"ש שכתב עכ"פ צ"ל שאין לו עצים דאל"כ עבר על בל תשחית כדאיתא בשבת דף קכט ונראה להסביר סברת מג"א כמו דמצינו ביבמות ד' ד' ובנזיר דף מ"ח ומנחות דף מ"ח מה לי חד לאו מה לי ב' לאוין כיון שהותרה הותרה ורעי אהובי הרבני הנגיד החריף מו"ה יונה אבעלעס נ"י הקשה לי לפי המג"א למה ליבון רעפים אסו' מצד חיסום כיון שהבערה מותר גם החיסם יהי' מותר כמו סתירת הכלים וצ"ע ועי' פסחים דף כ"ו בסוגיא א"א ולא קאמכוין היטיב ע"כ סובר מג"א כיון דא"א כי אין לו עצים ולא קאמכוין כי מה הנאה לו מסתירת הכלים ועי' חו"י סי' קפ"ח שמסביר בכל איסורים רק התכלית אם צריך זה נקרא מכוין, ע"כ בכלאים שלובש מחמת המכס ואין כוונה לחמם נקרא אינה מכוין, ועי' רשב"א שבת קל"ב במילה בצרעת וח"ס בסוגיא דצירף הנדפס בריטב"א אבל ברעפים יש לו הנאה בחסימה ע"כ אין לדמות לדין של מג"א והא תינח אם נעשה בודאי חסימה, אבל בתנור רק ספק ולא שייך קאמכוין דוגמא כאשר כתב רא"ש שבת ק"ב בהושענה וזילף ע"ש א"כ בקדירה ריקנית אסיר דלא שייך א"א כיון שאפשר ליתן תיכף מים לבשל המאכל, וגם אם אפשר בישנים לא שייך אי אפשר, ע"כ פסקינן שאסור בחדשים, ולרמב"ם גם בישינים שייך חיסום אז מותר כי אי אפשר ודו"ק ע"ד פלפול כ"ש, אבל אמת יורה דרכו שיש חילק גדול בין דינו של מג"א לליבן רעפים בכלים שנעשה הבערה בהם, והיתר הבערה ביו"ט לצורך אונ"פ ובאותו דבר נעשה הסתירה שפיר כתב המג"א אבל בקדירה וברעפים המלאכה הבישל והבערה שצריך לא נעשה המלאכה בכלי שנעשה החיסום ודוק היטיב ועי' פמג"ד תקי"א ס"ק ח' שאסור ליתן תוך טיטין בשמים כי זה מלאכה לעצמה, ולא נעשה באותו דבר כמו סתירה בכלים שנעשה בהבערה לאינ"פ:

ה לכאורה למה לא יהי' תותר ללבן רעפים מצד מתוך וכו' ויש צורך היום לצלות, אבל עי' ריטב"א סוכה דף ל"ג בהא דאין ממעטין ביו"ט כתב אמאי לא שרינן ליה לכתחילה דנימא מתוך שהותרה ליקוט ענבים לצורך היתרה נמי שלא לצורך או"נ דהא קי"ל מתוך, ותי' דלא שרינן מדין מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי, אבל זה שעושה כלי שהוא דבר מסוים והשתא לא עביד מצוה אלא שמתקנו למצוה לא ע"ש, ועי' אמרי בינה יו"ט סי' י"ב:

ו בתשובת חו"י סי' קנ"ח מביא קושי' מגאון עבודת גרשוני שהקשה סתירת ש"ע בסי' תצ"ח פסק עוף שנדרס מותר לשחטו ביו"ט יען מפני שצריך לחסמן מתניתן, וכן כתב בסי' תק"ח גבי ליבון רעפים, וביו"ד סי' רס"ו ואו"ח סי' של"א פסק אדם שלא מל לעולם לא ימול בשבת והם דברי מרדכי פ' כיסוי דם כדאמרי' מפני שצריך לבודקן והביא בתה"ד סי' רס"ה, ואין שום חולק והוא גמרא דליבון רעפים, והרי נדחה גבי ליבון רעפים טעם זה וקי"ל כמ"ד מפני שצריך לחסמן ע"ש שמאריך בעוף קי"ל להקל משום דא"א לבא לידי חיוב חטאת והוי רק חשש דרבנן. משא"כ במילה דיש חשש איסור דאוריי' כי מקלל בחבורה חייב ע"ש ויש לי הערה כי פמג"ד בפתיחה כוללות להלכות שבת בסופו כתב על גמרא שבת קלו בספק בן ט' ממלינן ממנ"פ אם נאמר חובל מח מפרק