עט סופר חלק א רז

חוסמין, וצ"ע מ"ש דאסור לבשל בקדרות חדשות, ונ"ל דקדירות מתחסמין ודאי ע"י משקין, ומרדכי כתב דמותר להפיג תנור משום דהוי מכשירי אונ"פ שא"א לעשותו מעיו"ט עכ"ל, פי' שלא ידע מאתמול שיצטרך להפיגן בצונן משא"כ קדירה ה"ל לבשל בה מאתמול וליבון אבני' הוי חיסום ודאי עי' מחהש"ק היטיב:

תק"ח אין מלבנין אבנים מפני שחסמן, וכתב מג"א ואפי' ישינים אסור שבכל שעה הוא מחזקן יותר אי נמי ה"ק מפני שצריך ללבן כ"כ עד שיתחסמו עי' מחהש"ק שכתב אם בקדרה ישינה איכא חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישינה איכא משום חיסום ובזה א"ל כמ"ש מג"א בסי' תק"ז דהיכי דהחיסום עם התשמיש באים כאחד שרי ע"ש:

בסי' רנ"ג, המשכים בבקר וראה שהקדיח תבשילו וירא פן יקדיח יותר יכול להסיר ולהניח קדירה ישנה ריקנית על פי כירה וכו' וכתב המג"א אבל חדשה אסור דמלבנה, ואף שב"י פסק להקל בסי' תק"ב, היינו כשיש בה תבשיל אבל בריקנית אפשר דמודה דאסור ועי' א"ר ומחהש"ק:

בסי' תק"ט אם אינו יכול לחתוך כלל אין משחיזין אות' וכו' וכתב המג"א דהו"ל מתקן מנא, ומחהש"ק מביא יש"ש שכתב אפילו לדידן דקיי"ל כר"י דמכשירים שא"א לעשות מעיו"ט מותר ביו"ט מדכתיב לכם, ודאי התירה התורה אפי' מלאכה גמורה, מ"מ כל שעושה כלי אסור, לפי שא"א להתיר במכשירים יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שריא באוכל נפש מלאכות הנעשות לזמן מרובה בין שתאמר שהוא מדאוריי' או מדבריהם וכיון שכן א"א להתיר במכשירי' יותר מזה וכל שעושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשית לימים הרבה עכ"ל:

אחד שופת הקדירה, אחד נותן מים חייב וכו' עי' פר"ח ס"ת ס"ק ח"י נסתפק קצת אי שייך בישול במים כיון שאין ניכר בהם, ומביא ראיה מכאן שחייב ועי' פנ"י שבת דף מ' בזה, ועי' רש"י ביצה דף כ"א בש"א לא יחם אדם חמין לרגליו אלא א"כ ראויין לשתי' פרש"י אוכל נפש התיר הכתוב ולא להבעיר אור בשביל רחיצה, ולא כתב מטעם בישול מים ודו"ק, ועי' מועד קטן דף י"ב ר' יודא נשיאה אשתו מיא דאחים קפילא משמע שיש בישול ע"ש, ועי' מנחת חינך במלאכת אופה שכת' ברמז ביומא דף ל"ד דעששות של ברזל הי' מטילין לתוך המקוה של כה"ג והקשה שם הלא מצרף, הרי אסור מה"ת משום מבשל ע"ש:

פרט ד א הקשה פנ"י ושאגת ארי' מאי קמבעי לי' בעוף הנדרי תפשוט ממתני' דמסוכנת שוחטים ביו"ט הא איכא למיתש שלא תפרכס בסוף השחיטה ויהי' אסור לאכול, וח"ס ביו"ד סי' כ' ובחל' ו' סי' ק' כתב לישב בפסחים ע"ג מבואר למ"ד דמקלקל בחבורה פטור בשוחט ונמצא טריפה תיקן שהוציא מטומאת נבילה או מאבר מה"ח לב"נ, ואם לא תפרכס הא לוקין משום נבלה וגם משום אבמה"ח ליכא, שהרי בלא"ה היה מתה כמעט קט שהרי לא היה לו פנאי להחיותה עד שחשיכה נמצא לא תיקון מידי אבל בנדרס דה"ל מתקן ע"ש:

לדעתי הקלושה נראה לחלק, אם רצה לשחוט ושחט רק אח"כ נמצא טריפה שפיר חייב יען שיש תיקון לב"נ והמלאכה אשר רצה לעשות עשה, אבל אם לא תפרכס כתבו ראשונים ראי' שמתה באמצע השחיט' על כן נבילה ומטמא, ולא נעשה המלאכה מלאכת השחיטה אשר הוא רצה ולמה יהי' חייב, ועי' חדושי ר"ן בשוחט בשבת שלא נעשה מומר על תחילת השחיטה כי מקלקל דק על סוף השחיטה ודו"ק:

דבר נפלא מצאתי בפמג"ד סי' ט"ו, וכך לשונו, כפי הנראה דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ כי נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה, משא"כ בשוחט לע"ז שמתכוין לכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקן ועי' פסחים ע"ג שוחט ונמצא טריפה ובר"מ פ"ב משגגות ה"י והדברים ארוכים עכ"ל וצ"ע מאוד להבין דבריו הקדושים וגם האיך יפרנס תוס' בתולין דף י"א מקשין אמאי לא יליף מכל הקרבנות דדחו שבת ולא חיישינן שמא ימצא קרבן טריפה ונמצא שחלל שבת ע"ש לפי הנ"ל אין זה מחל שבת:

ב קושי' חו"י למ"ד משום דצריך לבדקן ע"כ דל"ל משו' שצריך לחסמן, דאל"ה למה לא אמר טסי משום איסור חיסום, וע"כ דס"ל דליכא בחיסום משום מלאכת מכה בפטיש והא מכח מברייתא דאחד שופת הקדירה חייב משום חסום כדאמר ר"ל והיינו משו' חיסום כדאמר ר"ל והיינו משום חיסום כמ"ש הראש אולי כאשר כתבתי לעיל שסובר גם בישנים יש חיסי' א"כ א"א לבשל ביו"ט רק שמותר כי מכשירין שא"א בעיו"ט מותר אין נפ"מ בין חדשי, לישנים ע"כ נקוט טעם שצריך לבדקן ומצאתי בתורת רבינו כ"ס סי' נ"ד כעין זה, והקשה קושי' עצומה: