עט סופר חלק א רו

היסק ראשון אסור כדאמר לעיל ברעפים חדשים מפני שצריך לחסמן, וי"ל דתנור אינו נגמר בהסקה עד שיפגנו בצונן, ומכאן יש ללמד שאין לבשל בקדירה חדשה ביו"ט דחסומי קמחסם להו ע"ש] וכן רשב"א ועור פוסקים להקל, וכתב יש"ש ולא אבין דבריהם מאן לימא לן דלבודקן לא חיישי' ועוד הא ר' ירמי' קאבעי מתני' לחוסמן ואפ"ה קא מבעי לן מי מחזיקן ריעותא וא"נ מאי סיוע מר"ל דס"ל לחוסמן ע"ש ועי' חו"י סי' קנ"ד באריכות:

רמב"ם פ"ב מיו"ט הלכה ד' בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי היא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל, וכתב ה"ה בעיא ולא אפשיטא ויש מי שפוסק להחמיר ורבינו פסק להקל:

פ"ד אין אופין בפרני חדשה גזירה שמא תפחת ותפסיד הלחם וימנע משמחת יו"ט, אין גורפין תנור וכירים, ואם א"א לאפות בו או לצלות אא"כ גרף מותר היה מביא רשב"א כתב לגרוף התנור וגחלים יראה לי שסותר ואע"פ שהוא מכבה א"א בלא כן וכשם שמותר להבעיר לצורך אוכל נפש כך מותר לכבות לצורך אוכל נפש והרי זה כמניח בשר ע"ג גחלים:

תנור וכירים חדשים אין סכין וכו' ואין מפיגין אותו בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות בהן מותר, אין מלבין את האבנים לצלות או לאפות עליהן מפני שמחסמן, וכתב ה"ה רבינו לא הזכיר חדשים לפיכך נראה שהוא מפרש ואמרי לה דאפי' ישינים אסור מפני שמחסמן בכל שעה שמלבנן ולפי שאמרו מפני שצריך לבדקן אמרו מפני שצריך לחסמן, אי נמי דה"ק מפני שצריך ללבן כל כך עד שיתחסמו וזהו שבהלכות לא הביאו אלא משנה כפשטה ולא חלקו בין חדשים לישנים לפי שהן פוסקין כלשון אחרון אבל רשב"א פסק ג"כ כלשון אחרון וכתב דוקא רעפים חדשים, ועי' לח"מ, ומחהש"ק תק"ח הקשה אם גם בישנים חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט דאפי' בישנים איכא חיסום, לא זכיתי להבין כי אז יהי' כמכשירים שא"א לעשות בעיו"ט מותר ביו"ט:

פ"ט חשבת הלכה ד' אחד נתן את האור ואחד העצים ואחד הקדירה ואחד המים וכו', כולם חייבים בשגם מבשל, כתב ראב"ד בגמרא מוקי בקדירה חדשה משום לבון הרעפים נגעה בה, וח"ס חלק ו' סי' ק' כתב בחדשים הו"ל מלאכה שצריך לגופא וחייב לכ"ע משא"כ ישנים נהי דחסום טוב וניחא לבעלים מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכה לגופא ותלי' בפלוגתא משום כן ר' יוחנן דס"ל בפ' ב"ת דמלאכה שאצ"ל פטור מוקי הכא בחדשים מפני שצריך לחסמן, ודייק שצריך ר"ל שצריך לגופי', משא"כ ישנים ליכא אלא איסור דרבנן ואפשר דשרו משום שמיו"ט בא"א לעשותו, וכן ר"ל מוקי לברייתא בקדרה חדשה מה"ט גופי', משא"כ רמב"ם דס"ל מלאכה שאצ"ל חייב אוסר ביו"ט אפי' בישנים וכן מחייב חטאת בשבת אפי' בישנים וא"ש:

המחבר בסי' תצ"ח פסק עגל שנולד מותר לשחטו אם כלו חדשיו וכתב רמ"א ובעינן ג"כ שהפריס עג"ק דחיישינן שמא יש בו ריעותא באיברים הפנימיי' ונמצא שחט ביו"ט שלא לצורך כנ"ל מדברי רא"ש וטור, וכתב מג"א אע"פ אם נולד בחול מותר בו ביום ואין חוששין לר"א מ"מ ביו"ט חיישינן, וז"ל ד"מ דודאי אם רואים שינוי באיברים ונתבאר בסימן תצ"ו דאסר לשחוט ביו"ט במקום שטריפות מצויות ע"ש:

עוף שנדרס ברגלים ויש לחוש שנתרסקו איברים ולכן צריך שהייה מעת לעת ובדיקה אחר שחיטה מותר לשחטו ביו"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה אע"ג דאתילדו בו ריעותא, וכתב מג"א אע"ג דצריך בדיקה מ"מ כיון שהי' לו חזקה דכשרות מותר לשחטו משא"כ בעגל שנולד ביו"ט [ד"מ] וצ"ע דהא כל בהמה אין לה חזקה דכשרות אלא מכח רוב בהמות בחזקת כשרות עומדת, וא"כ אפי' עגל נמי יש לה חזקה זו וביש"ש פ"ד כתב דקי"ל במקום שהטריפות מצויות כמו הכשרות אסור לשחטו ביו"ט ק"ו היכא דאיתחזק ריעותא ע"ש:

בסי' תק"ב כתב המחבר מותר לבשל בקדרות חדשות ביו"ט, רמ"א כתב ויש אוסרין וכן המנהג אם לא ע"י דחק, ועי' מג"א שיש חילק בין יו"ט של כל השנה שמשתמשים בכלים שקורין גליזירט, וביו"ט של פסח שאין משתמשין בכלי גליזרט ע"ש, ועי' מחהש"ק שיש ליזהר מלשתות טוטין בטוטין של חרס חדשה ביו"ט דמחסם להו:

בסי' תק"ז תנורים שלנו כיון שא"א לאפות בהם בלא גריפו מותר לגרפו אע"פ שהוא מכבה כשם שמות' להבעיר לצורך אונ"פ כך מותר לכבות לצורך אונ"פ, וכתב מג"א סי' תק"ב בהג"ה דוקא בשעה שמתקן האוכל שרי לכבות ולא קידם לכן:

אם הוסקו יותר מדאי מותר להפיג בצונן כדי לאפות, וכתב המג"א ס"ק י"א ולא דמי לליבון אבנים שאסור, דהתם תיקונו של כלי הוא קודם לתשמישו שמשתמש בו אבל הכא בשעת תשמישו הוא שמתקנו ותוס' כתבו כיון שהוא עושה ע"י משקין אינו ודאי