עט סופר חלק א רה

כתב מש"כ הצלח דהכא שייך מתוך דהוי' צורך קצת אם ימצא כשר הוא תימא דודאי אם לא יהי' בו ריעותא אפי' צורך גמור הוא, מ"מ אם יהי' בו ריעותא אפי' צורך קצת לא היה, והיינו ספיקא דאורייתא בתחילת השחיטה אם יהי' לצורך או לאו והוא פשיט עכ"ל:

ואמרו לה מפני שצריך לחסמן [כיון בהיסק זה נעשה כלי אסור] ולמה מד"א צריך לבודקן לא אמר מפני חסימה שעדיף כי זה מלאכה דאוריי' בודאי וחייב חטאת, אולי זה סובר כרמב"ם שגם בישנים יש חסימה א"כ זה כלים שא"א לעשות בעיו"ט ומותר ביו"ט, ממילא אין נפ"מ אפי' חדשים מותר, או כאשר כתב הצלח דהוי דבר שאין מכוין דאטי איהו מכוין לחסמן איהו לבשל מכוין, וצריך לומר דהוי פס"ר שבודאי מחסמן, אבל אם חייש שתפקע לגמרי ואין כאן מנה בפטיש, ואפי' לא נתפקע מ"מ בתחלה לא הוי פס"ר פ"ר, לכאורה יהי' חדשים היתר יותר מישנים, כי בישנים אין עוד חשש שתפקעו, ממילא הוי פס"ר משא"כ בחדשים לא היי פס"ר, ועי' ח"ס חלק ששי סי' ק', בחדשים הי"ל פס"ר דניחא ליה ומלאכה שצריך לגופו, משא"כ ישנים נהי דחסנים טוב להם וניחא לבעלים מ"מ המלאכה של עכשיו אינה צריכה לגופיה ע"ש, א"כ אפשר לעשותם בעיו"ט גם אם חוסים בישנים ועי' מחהש"ק סי' תק"ח, ודו"ק [עי' מג"א שי"ח, ומחהש"ק שמביא מ"מ פי"ב משבת בדבר שאינו כלי לא שייך צירוף כיון שלא מכיון רק בכלי אז פ"ר אסור ע"ש וצ"ל ברעפים או אבנים כיון שצולה בו זה כלי]:

תנן התם דרסה או שטרפה בכותל ושהתה מעת לעת ושחטה כשירה, אר"א וכו' צריכה בדיקה, בעי' ר' ירמיה מר"ז מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן ריעותא ביו"ט או לא א"ל תנינא אין מלבין את הרעפים וכו' ואר"י הכא ברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לבדקן א"ל מפני שצריך לחסמן מתנינן לה, והקשה השעה"מ א"ר ירמיה דאמר דאנן מפני שצריך לחסמן מתני' ליה, א"כ תפשוט דעוף הנדרס שרי לשחטו ביו"ט דלא חיישי' לבודקן, עי' ח"ס, [מלשון רש"י שכתב משום חומר מלאכה משמע אם נמצא טריפה עובר בלאו, ועי' במקנה כלל ל"ט פרט א' הבאתי חקירת פמג"ד אי אמרי' הואיל באיסור שראוי לעכום ואיני עובר בלאו]:

תניא אחד מביא את האור, ואחד העצים ואחד שופת הקדירה, ואחד מביא מים כולן חייבים וכו' בשלמא כלהו קא עבדי מעשה, אלא שופת את הקדירה מאי קא עביד, ארשב"ל הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום לבון רעפים נגעו בה, [משום הך גזירה גופה שאסרו ללבן רעפים נגעו גם בזו] ולשון רש"י הך גזירה, צ"ב, חסימה הוא אב מלאכה עי' ראש:

תוס' ויש נזהרים שלא לבשל בתחלה בקדירה חדשה, ולא היא דהכא בקדרה ריקנית דאז שייך בה לבון רעפים ששופתה קודם שמביא המים אבל כשמבשיל בה מאכל לא שייך בה לבין רעפים, אבל ראש כתב שאין לבשל בקדירה חדשה ע"ש:

ת"ר תנור וכירים חדשים אין סכין בשמן ואין מפיגין בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות ה"ז מותרי והקשה תוס' דאמר לעיל דאסור לחסמן אע"פ שהוא עושה נמי כדי לצלות עליהם, וי"ל דשאני בין רעפים לתנור, דתנור כיון דהוא עושה ע"י משקין שאני דאינו ודאי חוסמן:

פרט פסק. ג' ריף כתב סתם אין מלבנין את הרעפים לצלות עליהן, ור"ן כתב מפרשינן בגמרא דברעפים חדשים עסקינן מפני שצריך לחסמן שבהיסק ראשון הם מתחזקין ומתקשין ונעשה כלי] ת"ר התנור וכו' אין מפיגין אותן בצונן כדי לחסמן ואם בשביל לאפות מותר [כתב הר"ן ואם להפיגן בשביל לאפות שהוסקה הרבה וחושש שלא תשרף הפת בתנור מותר ולא דמי לליבון רעפים דאסורין לעיל, דהתם תקונו של כלי קודם לתשמש שמשתמש בו, אבל כאן בשעת תשמישו הוא שמתקן לתשמישו, ועל בעי דר' ירמיה כתב ולא איפשיטא בעיין הילכך מסתברא דנקוטין בה לחומרא דהוי ליה ספק דאוריי' עכ"ל, ושג"א סי' ס"ד כתב דלא כרן כי הבדיקה לאחר ששהתה מע"ל אינו אלא מדרבנן, ועוד דנפשט מחולין אר"נ בה"ר אין בו ר"א, ות"ש ושוין אם נולד וכו' ודחי הב"ע שהפריס עג"ק שנינער לעמוד כפרש"י ואכתי צריך בדיקה ואס"ד דמחזיקנן ריעותא ביו"ט אכתי הוי סייע לר"נ דאי בה"ר יש בו משום ר"א אמאי הוי מוכן ומותר לשחטו ע"ש, ועי' שבו"י סי' כ"ג אם לא נמצא מרה אם מותר לצלות הכבוד כדי לטעום ע"ש, ותו"י קנ"ח:

ראש כתב אין מלבנין ריעפין וכו' א"ל אנן מפני שצריך לחסמן מתני' לה, ונראה דהכי הלכתא דהא ר"ל סבר כי האי לישנא דקאמר הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון הרעפים נגעו בה, והיינו משום חיסום דאיכא חיוב חטאת משום מכה בפטיש, אבל משום דצריך לבודקו ליכא חיוב חטאת [ת"ר תנור וכירים וכו', ואם בשביל לאפות מותר, וא"ת כיון דחדשים הם מצריכי עדיין חיסום א"כ בלא הפגת צונן אפי'