עט סופר חלק א רג

לאו לקושטא דמילתא אוקימנא הכי אלא לדחויי דלא ליסייע לר"נ, אבל לפום קושטא אע"פ שלא הפריס עג"ק נמי שרי, וראש בעצמו כתב דברי ר"נ סתם ולא הצריך שיפריס עג"ק, ומרין חביב תי' לענין יו"ט ראוי להחמיר ושנסתלק עצמנו מכל ספק ולא נשתטנו כיון שאחר שעבר מעת לעת יצא מכלל ריסוק איברים וידמה זה קצת לדשיל"מ שהחמירו בו ביו"ט, ולענין טריפה פסק כר"נ שאין לאסור אכילתו בשביל זה ע"ש וד"מ כתב קשה לי דה"ל להזכיר ג"כ איסור שחיטה לכתחילה בלא יו"ט כיון דאפשר להמתין עד למחר, וכתב דודאי אין חוששין לריסוק איברים כל זמן שאין אנו רואים שינוי באיברים הפנימים, אבל אם אנו רואים שינוי באיברים הפנימים חיישינן ליה, ולכן לענין איסור טריפות מותר לשחטו דאנו סומכין שאלו הי' מרוסק היינו רואים בו שינוי איברים אח"כ, ובלא שינוי ודאי אמרי' דלא נתרסק אבל לשוחטו ביו"ט אסור דחיישי' שמא יראה בו שינוי אח"כ ע"ש:

וים של שלמה אלו טריפות סי' ס"ג כתב לישב, מש"כ הראש וגם צריך שיפרוס עג"ק קאי אמ"ש דאי לא כלו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפרוס עג"ק דלא אמר ר"נ דלא חי חיישינן לר"א אפי' אית ביה ריעותא אלא בכלי לו חדשיו אבל בלא כלו חיישינן וכמו שפסק הרוקח סי' תס"ח, ואפי' שהייה מע"ל לא מהני ליה כל זמן דאית ביה האי ריעותא שלא עמד, והשתא מ"ש הראש בפ"ק דביצה וגם צריך שיפרוס עג"ק כדאיתא בפרק א"ט [היינו לפי מה שהקשה המקשה מעגל שנולד ביו"ט ותירץ הב"ע שהפריס עג"ק ואיירי] כמו שדחה לשם אפי' בכלו לו חדשיו, וממילא לפי האמת בלא כלו לי חדשיו לית ליה היתר עד שיפרוס עג"ק וכן עיקר, ופר"ת תצ"ח משיג עליו:

וט"ז יו"ד בסי' ט"ו הקשה בכל מקים שיש חשש ריסוק הני שהיי מעת לעת עכ"פ כמו עמדה א"כ אמאי נאסר בלא כלו חדשיו אחר ששהתה ז' פעמים מעת לעת ע"ש בנקודת כסף:

בח בסי' תצ"ח כתב, ד"מ כתב דכלי לו חדשיו צריך שיפרס עג"ק אם רוצה לשחטו ביו"ט משום דחיישי' שמא ימצא רעיתא באבריו הפנימים ונמצא ששחט ביו"ט שלא לצורך ודבריו נכונים, ואע"ג דגבי עוף הנדרס דצריך בדיקה פסקו ראש ורבינו דיכול לשחוט ביו"ט לא חיישינן שמא ימצא טרפה, שאני התם כיון דשהה מעת לעת אחר שנדרס ויצא מכלל ריסוק אברים ואין צריך בדיקה אלא משום דחיישינן שמא נשתברו רוב צלעותיה או אחד משארי מיני טריפות, בהא ודאי סמכינן ארובא דבהמות בחזקת היתר עומדת ויכול לשחטו ביו"ט, אבל עגל זה שאינו בכלל הרוב שהרי תיכף שנולד אתיילד ביה ריעותא שאינו יכול לעמוד, חיישינן לריסק לענין זה שאינו יכול לשוחטו ביו"ט עד שיפרוס עג"ק, כדי שיצא מספק ריסוק איברים לגמרי כ"ל:

וט"ז הקשה על ד"מ א"כ מאי פשיט ר' זירא מבדיקת הרעפים, בנדרסה הי' לי חזקה טובא כשנולדה, משא"כ ברעפים לא הי' חזקה טובה אי פקעי אי לא, ונק"כ כתב מה שהקשה מאי פשוט ר' זירא מרעפים, דודאי הפשטן לא ס"ל לחלק בהכי, מיהו אנן דמספקא לן הלכתא אי לקולא אי לחומרא כיון דלא אפשיטא בעיין הלכך היכא דאיכא חזקה טובה קי"ל לקולא ולכך פסק הראש להקל, אבל בעגל דליכא חזקה טובה קי"ל לחומרא, מיהו בלא"ה נמי לק"מ דהא דפשיט מרעפים דסתם רעפים נמי רובם טובים דלא פקעו והוי כמו חזקה ועוף שנדרס דמוקמי' אחזקתו רוב בהמות כשרים הם, וה"נ רוב רעפים לא פקעי, משא"כ בעגל שנולד דמיד כשנולדה אית ריעותא ואינו בכלל רוב ודו"ק, עי' באמרי בינה הלכות יו"ט סי' ח':

פר"ח בסי' תצ"ח כתב על חילק של ד"מ בין עוף שנדרס לעגל שנולד, אין זה כלום דכ"ש הוא דהשתא התם האית ביה ריעותא דצריך בדיקה מותר לשחטו ביו"ט, בנ"ד דליכא ריעותא דליצטרך בדיקה לאו כ"ש דמותר לשחטו, ותו דספק טריפות התרת ומותר לשחטו מיד ביום שנולד אע"ג דאית ביה ריעותא דלא עמד כ"ש לשחיטת יו"ט דלא חיישינן דאית לן מתוך, ועוד דבגמרא הכי איתא אר"נ ביה"ר אין בו משום ריסוק איברים ובעינן לסיועיה מברייתא דעגל שנולד ביו"ט וכו', והא ע"כ מחמת איסור שחיטת ביו"ט צריך לאוקמא בשהפריס עג"ק, וא"כ מאי סייעתא מייתי, ועוד אמרי' ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן, ודחי הב"ע שהפריס עג"ק מוכח בהדי' דלרב נחמן אין צריך לאוקמי בהכי ומותר לשוחטו ביו"ט ע"ש:

ברוך טעם מסביר בטוב טעם דברי יש"ש שיש חילק בין כלו חדשיו ללא כלו, איתא בחולין דף ט' אר"ה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע במה נטרפה, ויש מחלוקת הפוסקים אם נולד ריעותא מחיים יש סוברים כיון דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת חוששין לריעותא דטרפות הנראה בעוד שלא יצא מחזקת איסור דאינה זבות אמנם מתוס' יבמות דף ל' מוכת אף מריעותא בחיים לא חיישינן ועי' ש"ך סי' נ' אמנם