עט סופר חלק א רב

כשחוזר ופותתו מיד ניכר שהנעילה היתה לצורך קנין, עי' ב"י קצ"ב ד"ה יש ללמוד:

המל"מ כתב שמעתי חכמי דור נסתפקו במשכיר בית לזמן קצוב ואח"כ רצה להשכירה או למוכרו לאחר לאחר שיכלה הזמן הראשון אי מהני לשני קנין חזקה דנעל גדר יפרוץ כיון שזו רבית קנויה לראשון לכל תשמישיה, וגם נסתפקו אי מהני נתינת רשות דשוכר ראשון כדי שיקנה השני, ועי' ריב"ש תקי"א מובא בב"י שי"ב, ועי' מח"א שכירות י"ג שמביא רדבז במי שמכר ביתו לשוכר שהי' דר בה שאפי' אם א"ל לך חזק וקנה כל שלא עשה השוכר בה דבר חדש שלא הי' עושה בה תחילה אפי' אם נועל ופותח אין זו חזקה שכך הי' עושה בה מתחלה וכו' עוד מביא תוס' וראש ב"ב דף ג' כשהקרקע היא של שניהם מועלת חזקה מדעתו שלא בפניו אפי' לא אמר לו לך חזק וקנה ע"ב, יעי' סמע שמביא מרדכי בסי' שט"ו, ותק"ח תמ"ח מתקשה על מג"א רמ"י בשבת שמושכר הבהמה לגוי א"א שאחר יזכה בו ודו"ק:

ים התלמוד ב"ק דף נ"ב כתב לישב רשב"ם מקושי' תוס', גם רשב"ם ס"ל דמסירת מפתח לא קנה לעניין שלא יוכל המוכר לחזיר וכן הלוקח לא יוכל לחזור דודאי אם אומר לוקח דלא הי' מתכוין לקנות הבית בנעילתו רק להבריח הארי במסירת המפתח לבד לא נגמר הקנין כלל, רק אם מסר לו המפתח ונעל הלוקח הבית הזאת ושניהם מודים שנתכווין הלוקח לקנות הבית הזאת בנעילתו בזה סובר הרשב"ם דקנה וז"ב, וסרה מעליו קושי' התוס' דבשלומא בפסחים שניהם מודים שנתכווין לקנות בנעילת רק המחלוקת היא על מי חל הבדיקה שפיר אמרי' אם המפתח ביד הלוקח הוא חייב לבדוק אבל כאן שפיר אמרי' דלא קנה במסירת המפתח, גם רשב"ם מודה דמסירת מפתה אינה קנין ויכול הלוקח לומר לא נתכוונתי לקנות בנעילה זו וכיון שלא נתן מעות דהל"ה הי' קונה במעות א"כ הוה מוחזק ונאמן על זה:

כלל ליבון רעפים. פרט א'. כ"ח. חולין דף ל"א, אר"נ בית הרחם אין בו משים ריסוקו אברים, א"ל רבא לר"נ תניא דמסייע לך תיניק בן יומו א' תטמא בזיבה וכו', ת"ש עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו ביו"ט, [אלמא משים ר"א נמי לית ביה] כגון שיצא דרך דופן, ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן וכ"ת ה"נ שיצא דרך דופן, מי קדוש הב"ע שהפריס על גבי קרקע [פרש"י ננער לעמוד ותחב כרסותיו לעמוד דאמרי' לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה אינה צריכה מעת לעת, למה לא פי' כפשוטה שהפריסה עי' פלתי סי' ט"ו, וגם לא משני תיכף בסייעתא ראשונה בהפריס ע"ג קרקע, עי' פלתי]:

תוס' משום דאיכא ריעותא דאינו הולך איצטרך ליה לאשמועינן, דאי לאו הכי פשיטא דאזלינן בתר רוב ולדות, וא"ת א"כ מאי קא מסייע ליה מבן יום א דמטמא בזיבה התם ליכא ריעותא, א"נ כשתיה הרבה אחרי כן, וי"ל דאם איתא דאתרעי ריסוק אברים מחמת בית הרחם, א"כ הי' לנו לחישבו לאונס לעניין זיבה:

חדושי ר"ן כתב, ראשונים פירשי אפי' במקשה לילד קאמר, דאי כשאינה מקשה פשיטא דאין בו משום ר"א. דא"כ רוב הנולדים ימותו, וא"ת א"כ מאי קא מייתא סייעתא מתינוק בן יומו דלמא האי בשאינה מקשה, י"ל דה"ק אם איתא דבמקשה איכא משום ר"א בשאינה מקשה נמי הו"ל למימר דמחמת אינהו מיקרי אלא ודאי אפי' במקשה ליכא מעים ר"א, ולדידי קשיא לי' אי הכי מאי מקשה מעגל שנולד ביו"ט וכו' ואיצטרך לאוקמינהו כהפריס עג"ק, לוקימנהו באינה מקשה, לפיכך נ"ל דר"נ אפי' באינו מקשה לילד איצטרך דאין חוששין לר"א ומאן דדחי סייעתא נמי ס"ל דא"ל דאפי' באינו מקשה חיישינן, וכ"ת א"כ רוב הנולדים ימותו, איכא למימר דודאי פשיטא לן דבריבא ליכא ריסוק איברים אלא מיהי אי מיעוטא דמתרסקי בשעת לידה היי מיעוטא דשכיח כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא בשהיית מעת לעת לא סמכינן אריבא כדכתבינן לעיל בסרכות ריאה, מ"ה קמ"ל ר"נ דמיעוטא דמתרסקי בבית הרחם מעוטא דלא שכיח היא ולא חיישינן כלל, ומאן דדחי ליה ס"ל דמעוטא דשכיח הוא, וריף כתב אר"נ בית הרחם אין בו משים ר"א, ועי' ר"ן וכ"כ הרא"ש כאן אר"נ בית הרחם אין בו משום ר"א, ובביצה דף ז' כתב ועגל שנולד ביו"ט מותר הוא הואיל ומוכן הוא אגב בהמה וכו', והא דמותר לאכלו ביום היינו היכא דקים ליה דכלו לו חדשיו אבל אי לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור, עד ליל שמיני כדאיתא בשבת קל"ה, וגם צריך שיפריס על גבי קרקע שיצא מספק ריסק איברים כדאיתא בפרק אלו טריפות, ועי' ק"נ, וכ"כ הטור בסי' תצ"ח, וב"י הקשה דהא דאוקימנא בשהפריס ע"ג קרקע