עט סופר חלק א ר

במלאכה זו שאעשה עמך ועשה אינה מקודשת אא"כ נתן לה פרוטה משלו, לפי שהשכירות יזכה הפועל מתחלה ועד סוף כל זמן שיעשה מקצת מן המלאכה זוכה במקצת מן השכר ונמצא השכר כולו מלוה אצלה והמקדש במלוה אינה מקודשת [קצת דקדוק שבגמרא נקיט היא אמרה לו עשה לי שירים, ורמב"ם נקיט הוא אמר לה] המ"א שכירות יד, כתב דע"כ לא אמרי' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, היינו בפועל שעושה מלאכה דכל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בעה"ב לפועל ונעשה מלוה אבל בשדכן לא שייך לומר ישנה מתחילה וכו' שאין זה נתחייב לשדכן אלא כשיבא הדבר לידי גמר דכמה דכמה שדכנים טורחים ואינם עושים וכו':

וצריך להבין דפרק האומר גבי אומר לאשה בשכר שאדבר לשלטון וכו' משמע דאפי' בכה"ג אמרי' ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף והויא מלוה שהרי אדבר עליך לשלטון דומה ודאי לשדכן ואפ"ה חשיב מלוה וכו' ומדברי רמב"ם למדני ישוב והוא במה שנדקדק בדבריו דגבי שכר שאדבר עליך לשלטון כתב דאינה מקודשת משום שהנאה הבא לה מדבריו הרי היא כמלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, ואח"כ כתב הרי את מקודשת במלאכה לפי ששכירות מתחילה עד סוף, ומדלא כיילינהו כולהי בחדא מחתא ונימא משום ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף, שמעינן דברישא באדבר עליך לשלטון אע"ג דלא שייך לומר ישנה מתחלה עד סוף שהרי כל עוד שלא הועילו דבריו לשלטון עדיין לא זכה בשים דבר אפ"ה אינה מקודשת משום דהנאה זו הבאה לה מדבריו שדבר לשלטון הוי כמו מלוה דאינו אלא מבריח ארי ודמי למקדש במלוה דאינה מקודשת משום דהשתא לא מטיא לה הנאה ע"ש:

עי' בקצה"ח סי' של"ב שמאריך אם שכירות חשוב ככסף ומביא תשובת מהר"ם שכתב לאחר ביאה קני לה דאינה שכירות אלא לבסוף עכ"ל, והקשה הקצה"ח דקי"ל ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף ע"ש ובסי' ר"ג ואולי דוקא בפעולה שעושה ששייך לגמור המלאכ' וגם התחלה שויה פרוטה וכל כוש וכוש שמכה בכלי חייב פרוטה, אבל באתנן זונה שנותן שכר ביאה עיקר הדבר על גמר ביאה אז שכרה ולא שייך ישנה שכירות מתחילה ועד סוף גם מש"כ שם הקצה"ח אבל היכא דליתי' במכוש אחרון שוה פרוטה אפי' בנכרי אינה קונה ע"ש, לא זכיתי להבין כי קונה ישראל מעכום בפחות מפרוטה כי אצל עכו"ם חשוב ממון עי' אב"מ סי' ל"א, ובמקנה כלל מ"ו פרט א':

ט"ז בסי' כ"ח כתב, רש"י כתב ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף כל פרוטה כשנגמרה נתחייב בה בעלה מלאכה לפועל בשכירת עשיית מלאכה הילכך כשתחזירן לה הי"ל מלוה למפרע, ומ"ד אין לשכירות אלא בסיף כשתחזירן לה והרי לשם קידושין הוא מוחל אצלה ואין כאן מלוה כשתחזירן לה עכ"ל, פי' דבריו דהעיקר תלוי בחזרת הפעולה דאז בא הפרעון שחייבת לי למ"ד אין שכירת משתלמת אלא לבסוף, אלא למ"ד יש שכירות וכו' בא עלי' חיוב פרעון אע"ג דלא קבלה עדיין הפעולה אלא תיכף שעושה חד ש"פ הי"ל ההיא ש"פ במלוה עלי' למפרע אם נותן לה אח"כ וכו' יפרישה פי' אי אמרינן אין שכירות אז במכה האחרון בא החייב שהיא חייבת לו אף אם אין ניתן לה באותו הפעם הכלי מ"מ מקודשת דאדעתא דהכי הסכימו תחילה אבל השתא שכבר חייבת לי כל פרוטה ופרוטה אפי' אם הוא נותן לה מיד בגמר מלאכה מ"מ במכה אחרונה לית בה ש"פ וכן נ"ל דמכה אחרונה לית בה ש"פ דאל"כ להוי כמלוה וכפרוטה דמקודשת עכ"ל, ותמהני גברא רבה לפי דבריו למה הוצרכו הגמר' להוציא פלוגתי' דמלוה ופרוט' באם הוסיף נופך משלו, הא משכחת לה בלא"ה דאם היה במכה אחרונה ש"פ וכו' ותי' דהא רש"י כיפל ומשלש בחזרה תליא מלתא וכי' אלה הדברי' כפשטן דהכל תלוי בנתינה אלא דהחילק הוא למ"ד אין לשכירות וכו' תתחיל שם המלוה משעת נתינה ואילך ולא למפרע בשעת הפעולה ולמיד יש לשכירות וכו' הנתינה גירמת שתהיה למפרע מלוה כל פרוטה ע"ש:

תוס' רי"ד דף מ"ח כתב הא דתניא בשכר שאעשה עמך מקידשת דברי התנא הם, אבל המקדש צ"ל בשעת נתינה מקודשת לי בשכר הכלי זה, אבל אם המקדש אמר תחלה רצונך להתקדש לי בשכר שאעשה לך ואמרה הן ובשעת נתינה לא אמר כלים אינה מקודשת כי היכי בגט אם אומר הרי את מגורשת ממני בגט שאני עתיד ליתן לך שאין זה הדיבר כלום עד שיאמר לה בשעת נתינה ה"ז גיטך עכ"ל, וט"ז משיג וכתב ותמהתי דאיתא בגמרא בשכר שעשיתי עמך אינה מקודשת בשכר שאעשה עמך מקודשת, ואי אמרת דבשעת נתינה צריך שיאמר מחדש קידושין, ממילא צריך שיאמר אז בשכר שעשיתי עמך ממילא היינו רישא ולמה מקודשת, ונראה דאין צריך אמירה חדשה דהא איתא בפ"ק הי' מדבר עמה על עסקי קידושיה ונתן לה ולא פירש שהיא על קידושין אפי' עסוקים מענין לענין הגי' כ"ש כאן ע"ב:

פרט קנין במסירת מפתח. ה'. ב"ק דף נ"ב אריב"ל המוכר בית לחבירו כיון שמסר לו