עט סופר חלק א יט

בקביעות עדיין אין כאן ספק ועיקר הספק אחר שכבר הוא בפרוזדר עד שיצא מבין השיניים, ואז כבר אינו במקום הקביעות, מר"ה פ"ב משבת ע"ש, מה שכתב בסי' ח' אם נעקר כל הקביעות כמו שנמצא חפיצים שנאבדו הולכין בתר רוב חפיצים ע"ב, א"כ בתשובת מרי"ל שמובא בש"ך רצ"ב שאנס לקח כל אתרוגים רק והשאר החזיר להם א"כ החזיר מרוב שלקח מתחילה ולמה מפסיד הנותן כ' אתרוגים, לפי הנ"ל החויר שלו כי הי' הרוב ודו"ק:

פרט קבוע שאינה ניכר ו. ר"ש תקינן כתב באות קצ"ט, כל קבוע כמע"מ דמי נפקא לן מוארב לו וקם דהיכא דאיכא ט' ישראל ואחד עכום דמפטר, זרק אבן לגו וכי האי גוונא מקרי קבוע שנודע מקום העכום ומקום ישראל והוא זורק שם ואינו יידע היכן נפלה אבן אע"ג דרובא ישראל נינהו מפטר מטעם כל קבוע וכו', וכן ט' חניות וכן אמרי' גבי אין הולכין בפיקוח נפש אחר הרוב, ומסיק אי איכא ט' גוים וישראל אחד הכא נמי פשיטא דה"ל קבוע וכו' דהיה ידוע האיסור והיתר וכשעשה הדבר לא ידע אם האיסור אם המותר כמו הכא גלי פקנ"פ כשהיא מציל אולי מציל ישראל ואע"ג דרובא גוים הו"ל כתע"מ דכל קבוע וכו' ובהכי ניחא מה שמקשים העולם גבי סנהדרין ודיינים דאזלינן בתר רוב אע"פ שהן קבועין דסנהדרין ודיינין נודע באותה שעה מי מחייב ומי מזכה ודמי לט' חניות וכולם מוכרת בשר נבילה ואחת מוכרת בשר שחוטה וכי אסרי ליקח מחנות של שחוטה ודאי מותר כיון שנתברר שלוקח מחנות בשר שחוטה, וכן הדרך האחר שכתבתי דלא אמרי' קבוע אלא היכי שנתברר מקום איסור דומיא דזורק אבן לגו שנתברר מקום ששם ישראל וכן מקום עכום ואינו יודע היכן נפל האבן, וכן ט' חניות שנתברר לנו חנות שמוכרת בשר ומקום שמוכר בשר נבילה אבל אינו יודע מאיזה מהם לקח אבל היכא דמקום האיסור לא נתברר לא אמרי' כל קבוע וכו' ובזה ניחא מה שמקשים העולם יאסר כל העולם בחרישה ובזריעה מטעם נחל איתן שהוא קבוע ולמאי דפרישית ניחא כיון דלא ידעינן היכן נחל איתן לא שייך למימר כל קבוע, אבל אי ידעינן מקומו אמינא כי הנזרע בתוכו אסור ואי נסבינן זרע ולא ידעי' אי מינהי אי משאר עלמא אסור אע"ג דעלמא רובא ורובא דרובא ב"פ עכ"ל, ועי' פר"ח ק"י, שמשיג על ב"ח דסובר תערובת חניות שלא נודע באיזה חנות הטריפה זה קבוע דאורייתא, והשיג שאין קרוי קבוע אלא אם ניכר האיסור, וכתב הפלתי ס"ק י"ב לב"ח צ"ל מדרבנן קרוי קבוע, רק קשה איפוא מקום בש"ס ופוסקי' שעשהו קבוע ואסרוהו מדרבנן, ולא זכיתי להבין שמבואר שב"ה סובר מדאוריי' כי כתב דעת רבינו כיון דדין קבוע מוארב לו נפקא פרט לזורק אבן לגו והתם כיון שנודע שיש שם ישראל אע"ג דאינו נודע הישראל כלל הו"ל קביע ע"ב בס"ק ו' וראיית הב"ח לא זכיתי להבין כי באדם לא שייך שאינה ניכר כי הוא ידע מעצמו כמש"כ מעדני יו"ט בפ' גיד הנשה בראש אות ק"ח כשאיסור ניכר במקומו, והך ט' ישראל ואחד עכום אין לך ניכר במקומו גדול מזה שכל אחד הוא בן דעת ובפני עצמו עובד ולא שייך לומר שהם מעורבים מש"כ שאר בעלי חיים ע"ב, ועי' בינת אדם סי' ג' כשיטת ב"ח:

נזיר י"ב א"ר יצחק בר"י אמר"י, האוחר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם אסיר בכל הנשים שבעולם חזקה שליח ע"ש וכיון דלא פריש ליה הא לא ידע הי ניהו קדוש ליה, איתבי ר"ל לר"י קן סתומה שפרחה גוזל אחד מהן לאויר העולם יקח זוג לשני ואילו קן מפורשת אין לו תקנה ואילו שאר קינין בעלמא מיתקנן ואמאי לימא כל חדא וחדא דילמא האי ניהי, אי קאמנא אנא אשה דלא נייד ואמרת לי את איסורא דנייד וכ"ת הכי נמי נייד אימר בשוקא אשכח וקדיש התם הדרא לניחתא גבי קל מי הדרא:

השמ"ק כתב פר"ש, אשה הדרא לביתה הראשון. לפ"ז משמע דבעינן קבוע במקום ראשון שנולד הספק וזה לא מצינו ועוד יוליכנה למקום אחר שלא הי' שם מעולם:

תוס' אסור בכל הנשים, וא"ת יאסרו כ"ע לישא נשים שמא זאת היא שנתקדשה ע"י שליח ולר"ת דהנשים נאמנות לומר לא נתקדשו תינח גדולות קטנות שאינן יודעת אם אביהם קבל קידושין מא"ל וכבר מת אביהם וי"ל דמדאוריי' אפי' הוא שרי לישא דאזלי' בתר רובא ואינו אלא קנס, וא"ת ולהוי איסור דאורייתא דהוי ליה קבוע וכל קבוע וכו' וי"ל דלא אמרי' קביע וכו' אלא כשהאיסור ניכר לעצמו והיתר ניכר לעצמו אבל כשאין האיסור ניכר לעצמו לא אמרי' קבוע, וכ"כ בפסחי' ובחולין אם אין ניכר האיסור לא נקרא קבוע, לכאורה הטעם כיון שאינו ניכר בטיל מדאורייתא ואין כאן איסר, ופלתי כתב מרמבן גיטין ס"ד שכתב שמדינא אסור בכל הנשים ולא מקנסי' ש"מ דס"ל דהוי קבוע גמור אף שאין ניכר [לא זכיתי להבין יען שעדים או