עט סופר חלק א קצח

מכלל דר"מ סבר אותו ממין לא אלא במאי מקדשא וכו') תוס' במאי מקדשא, אור"י דסברה הוא שאין מקודשת במה שמוחל לה שכרו אפי' לא יהא אומן קינה בשבח כלי אלא מלוה יש לו עליה והוא מוחל לה אין מקודשת שאין דעתה להתקדש עד שיבאו השיראים והנזמים לידה, ועוד אור"י ונראה לי עיקר שאפי' שניהם רוצים שיחולו קידם הגעת ממון לידה אינה מקודשת אעפ"י שמתחייבת לי ראשין ראשון לפי שישנה לשכירות מתחילה ועד סוף כיון שאין יכיל לתובעה בדין שכרו עד שיגיע ממון לידה ואין חשוב כנותן לה כלום בתחילתו עד שתבא שעה שיכול לתובעה בדין:

ושעה"מ פ"ה ה"כ כתב דבאומר בהנאת מחילת שכירות אפשר דמודה תוס' דמקודשת מיד ואפי' קודם שיבא לידה כמ"ש הרב מ"א לדעת רשב"א בהנאת מחילת מלוה מקודשת אפי' קודם זמן פרעון ע"ב:

השמ"ק כתב, ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף וה"ל מלוה והמקדש במלוה אינה מקודשת, איכא למידק דהא מלוה שיש עליה משכון היא שהרי אומן תפיס ליה אאגריה, ואמרי' בקידושין דף י"ז המקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת מדר' יוסי בר יודא, ותירץ בתוס' דהכא מיירי כשהאומן עושה הנזמים בבית האשה דכיון שעושה אותם בביתה לא תפיס להו אאגריה, ואינו מחוור בעיני כלל, מ"מ השירים והנזמים מסורים הן ביד האומן והוא תפוס בהן מן הדין משים שכירתו, ונ"ל שלא אמרו מקדש במלוה שיש עליה משכון מקודשת אלא במשכון שמשכנו בידו בעל המשכון שקנאו מדר"י דאמר מנין לבע"ח וכו' או מדר' יוסי בר יודא וכו' אבל אומן אין הכלי משכון בידו אלא דאיהו תפיס ליה מנפשיה אאגריה, ותדע לך דהא תנן פ' האומנין כל האומנין שומרי שכר בההיא הנאה דקא שביק לכ"ע ומוגר ליה לדידיה וכו' ולא משום דתפיס ליה אאגריה וכו' ועוד דקי"ל דאין אומן שומר שכר אלא באומר הבא מעות וטול את שלך דגלי אדעתיה דתפיס ליה אאגריה הא טול את שלך והבא מעות ואי נמי באומר גמרתיו הוי ש"ח והכא לא קאמר הבא מעות וטול את שלך ע"ב עי' רשב"א קידושין דף מ"ח, ועי' קצה"ח סי' ע"ב סקכ"ג מישב רמ"א דס"ל בסי' כ"ח באומן אם קידש בשכרו מקודשת דה"ל כמלוה שיש עליו משכון וסובר שאומן קונה משכון, והדרא קושי' רשב"א לדוכתי' למה צריך באומן מגו, ונראה לפי המתבאר מרש"י ור"ן כל זמן שכלי ביד האומן ולא החזיר לבעה"ב אין שם מלוה עליו אלא כשמחזיר הכלי ליד הבעה"ב אז נעשית מלוה למפרע, מש"ה היכא דמחולקים בקציצה לא הוי האומן מוחזק אצל בעה"ב דאיתת קני לה לטלית למשכון כשמחזירו לבעה"ב ואחר שמחזיר לבעה"ב תו ליכא תפיסה וחזקה אל האומן מכל כמה דלא מהדר לא קני משכון כיון דליכא מלוה כלל ע"ש באריכות, ב"ש כ"ח סק"מ כתב נמצא ג' שיטות לרמב"ן לא הוי כמשכון אלא דיקא כשבא לידו בתורת משכון ואין חילק בין אותן לאחר, ולטור כשמגלה דעתו דתופס על שכרו הוי כמשכון, ולר"ן כשתובע שכרו ממנה ותופס על שכרו אז הוי כמשכון:

ע"ז דף י"ט, הגיע לכיפה וכו' ר"א א"ר יוחנן אם, בנה שכרו מותר וכו' אמר רבה בר עולא לא נצרכ' אלא במכוש אחרון עכום מאן קא גרים לה גמר מלאכה ואימת היי גמר מלאכה במכוש אחרון, מכוש אחרו לית בה שוה פרוטה, אלמא קסבר ישנה לשכירות מתחיל' ועד סוף:

תוס' לית ביה ש"פ וא"ת מ"מ הלא הוא אסור ליהנות מדמי עכום אפי' בפחות מש"פ, וא"כ נמצא איסר מעורב בשכרו, וי"ל כיון דבשביל מכוש זה האחרון לא הי' העכום נותן ממני משכירתו פחות א"כ אין לי עלי שכר עכו"ם כלל ואע"פ שעכום מקפיד על פמש"פ בגזל מ"מ הכא ליכא קפידא כילי האי:

אלמא קסבר ישנה לשכירות מתחילה יעד סוף, וקשה מ"ש מההיא גבי מרבין על השכר דרבה ור' יוסף דאמרי תרווייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ואוקמיה אקרא, וי"ל דודאי כל זמן שאין הפועל חוזר אין לי שכרו עד לבסוף ואין לבעה"ב עליו משום בל תלין וגם מותר להרבות על השכר דליכא כאן אגר נטר אבל אם פועל בא לחזור מידה בהא דיוכל לחזור וישתלם שכרו לפי מה שעשה שבשעה שחזר אז קרוי סוף ע"ש. הנה מה שהקשה תוס' גם פחות מש"פ אסיר בע"ז לכאורה למה לא בטיל ולא שייך כאן ממין לא בטיל כי אין אנו דנין על ממין רק על איסר כמובן, אילי עכ"י מרדכי אם נולד האיסר בתערובת לא שייך ביטול, או כאשר כתבתי בכלל ל"ח פרט יוד אם כל אחד ואחד ראוי להיות האיסור אז לא שייך ביטל איסר בהיתר כיון שהיתר ראוי להיות ג"כ איסר ע"ש ודו"ק, וגם זה בכלל מבטלין איסר לכתחילה:

קידושין דף י"ט, אר"נ המקדש במלוה שיש עלי' משכון מקודשת מדר"י בר יהודא לאי אר"י בר יהודא מעות הראשונות לאו לקידושין ניתני האי הלואה היא, והיא גופא משכון הוא וכי משייר בה שוה פרוטה ומיעד הוו קידושין הכא נמי לא שנא: