עט סופר חלק א קצד

כי אמר ריחא לאו מלתא היא אפי' בפני עצמו דהא בת תהיא הכי הוא והיאך איפשר דבפני עצמו לאו מילתא וכשנתערב בדבר שיל"מ יאסור תערובות ועוד דבשיל"מ לא בטיל רק במינו אבל שלא במינו בטיל ע"ש, ועי' רמב"ן ובעה"מ בפסחים:

חדושי אנשי שם כתב, מנ"ל לרי"ף למידק דלוי כר' יודא דלית לי' ריחא מילתא דילמא ר"י לטעמי ובמינו כגון בשר שמן ובשר נבילה כחושה אית לי' ריחא מילתא ופת חמה וחבית פתיחה דשלא במינו לית ליה, ושמא אין סברא לחלק לענין ריחא בין במינו לשלא במינו דכל ריחא במינו חשיב דליכא למיקם אטעמא, ורב אלפס ז"ל לא אמר דחדא באידך שייכא אלא על דרך זה דכל ריחא מין במינו הוי וכל דבר שאפי' אחד באלף לא בטיל כריחא בעלמא היא ועי' ח"ס בחידושיו:

שעה"מ ממ"א כתב, דמעולם לא כתב הרי"ף דטעמי דרב משום דס"ל מין במיני לא בטיל דודאי פלוגתי' דרב ולוי אפי' במבשא"מ פליגי כמבואר מרודה פת חמה, אלא דס"ל דע"כ מימריה דרב גבי בשר שחוט' שייכא דוקא לפום שיטתיה דס"ל מין במינו במשהו, משום דבשלימא במשא"מ שייך שפיר למי' דכיון דריחא מילתא היא וחשיב כגופו של איסור מש"ה אסיר ואע"כ דמסתמא ודאי אין בריחו אלא מששו אפ"ה הא קיי"ל דאיסור ניכר אפי' באלף לא בטיל וכן נמי קי"ל דתבלין הואיל ולטעמא עבידי לא בטיל והלכך כיון שהוא מריח ריח איסור הו"ל כאיסור ניכר אמנם במין בתינו לו יהי' דנימא דריחא מילתא היא וחשיב כגופו של איסור אכתי אמאי לא נימא דליבטיל בס' והכא לא שייך דחשיב כאסור ניכר כיון שהוא מב"מ, אלא ע"כ דטעמיה דרב משום דלטעמיה אזיל דס"ל מב"מ במשהו ע"ב באריכות:

לענ"ד לישב לשין ריף מש"כ דשאיך באידך רב שדרש כיון שנתן טעם בחתיכה וכו' ואם כוונת רי"ף רק להויכוח שרב סובר כר"י מב"מ לא בטיל הי' יכול להביא מה שמפורש בכמה מקומות שרב ושמואל סברו מב"מ לא בטיל ועי' אחרוני' על כן נראה כיונה אחרת ואקדים איזה הקדמות ר"ן סוף הפרק גה"נ כתב איכא למידק כיון דרב כר"י ס"ל למה לי שנתן טעם בחתיכ' דהא אפי' במשהו נמי מיתסרא כיין דמב"מ לא בטיל ועוד אפי' אי לא אמרי' ח"ע נעשה נבלה כיון שנאסר' אותה אוסרת שאר חתיכות בפליטת אותו האיסור משו' מב"מ ונראה דכל שלא נתן טעם בחתיכי אע"ג דמיתסר לא חשיב איסורי למימר בה ח"ע נעשה נבילה, וכל שאינה נעשה נבילה אינה אוסרה כל החתיכות כולן דאע"ג דאמר ר"י מב"ת ל"ב לא שמעינן ליה הכי כל שטעם אחר של היתר מעורב בו עכ"ל וחידש שר"ן בסוגיא לא כתב שצריך ליתן טעם] ונראה סברה אחת שרק אם טעם של היתר מעורב בו לא אמרי' מב"מ לא בטיל אולם אם טעם של איסור של אינה מינו מעורב בו עם מינו, אין זה מעכב מלמימר בו מב"ת לא בטיל ועי' ובני הבחיר המופלג כה' שמעון נ"י רצה לחדש רק אי אמרי' מב"מ בטעמא אז אם טעם אחר של היתר מעורב יתחליש האיסר ההולך עמו שפיר כתב ר"ן דלא אמרי' מב"מ לא בטיל באופן זה שהיתר הולך עם האיסר אבל אי אתרי' דאזלינן במב"מ בתר שמא, גם אם הילך עמו טעם אחר שאינו מינו בשמא שפיר אמרי' מב"מ לא בטיל ולא מגרע גרע טעם אחר ששוה בטעמא רק בשמא אינה שוה, והנה הש"ך ק"ח מביא שהקשה דקי"ל דאין הנאסר יכול לילך ולאסור במקום שאין האיסור בעצמו יכיל לילך ולמה אמרי' אזיל היתר ומפטם האיסור, ותי' דריחא שאני ועי' ט"ז ק"ה וש"ך ק"ה ס"ק י"ט באיסר כחוש בלא פיטום פולטת רוטב של איסר אמרי' אזיל היתר ע"ש הטיב דשייך לסוגיא:

לכאורה יש להקשות מה שסובר רב דאזיל היתר ומפטם האיסר וחוזר האיסר ונותן טעם בהיתר ומב"מ לא בטיל, גם ההיתר חוזר עם האיסר א"כ נתערב היתר עם האיסר, לפי סברת הר"ן לא אמרינן מב"מ לא בטיל אם נתערב היתר עם האיסור, אבל רב סבר חתיכא עצמו נעשה נבילה ונאסר ג"כ מהנבילה וז"כ רי"ף דשייך באידך מימר, דרב דסובר חתיכה עצמה נ"נ, ולא כ' שרב סובר מב"מ לא בטיל כי טעם היתר מעורב בו, רק בעבור שסובר ח"ע נ"נ שפיר יוכל לאסור מצד מב"מ לא בטיל בזה י"ל קושי' הגאון ר' ליב קסיויטץ ז"ל למה נקט שומן גם בשני כחושים יש משהי ומב"מ לא בטיל, כי רבותא אשמעי' לא מבעי בשני כחושים שמשהו ריח היתר מתערב עם משהו ריח איסר בתנור ונבלעו בהיתר שניהם יחדיו שאסור כי משהי איסר איסר משהי היתר ואפי' היתר שומן ואז לא נאסר ממשהו ריח איסר הכחיש בתנור שנעשה נבילה כאשר כתב ר"ן שצריך ליתן טעם לעשות נבילה, אבל אמרי' מפטם לאיסור ונאסר ונעשה נבילה מנבילה הכחושה וחוזר עם המשהו איסור להיתר ואיסר מצד מב"מ ומיושב קושי' תוס' גם בשניהם כחושים סובר רב שאסו' כי משהוא יכול לאסור משהו ומיושב קושי' צל"ח וחרי"ל כי גם בגדי וטלה לא צריך לנתינת טעם כי משהי מגדי נאסר וחוזר לגדי וכן משהו מטלה נאסר וחוזר לטלה, ולא שייך כאן לאמור שכח אחר היתר מעורב בו כי אין כאן היתר כלל הכל אסיר רק אינו מינו זה