עט סופר חלק א קפט

ואמנם פירוש טע"כ הוא ענין אחר והוא אם טעם האיסור חשוב כממשו מן התורה אם לאו כגון ענבים ששריום במים וקבלו טעם יין בזה שייך מחלוקת אם הטעם נידון כעקר או לאי, אכל לא שייך מחלוקת אם היתר ח"ל שהרי לא נתערב כאן כלום מממשו של איסור אלא טעמו:

רש"י סובר המ"ל בנפרדין, ותוס' הקשה על רש"י וסובר דלא אמרי' המ"ל אלא במעורבין ולא בנפרדין, גם סובר רש"י דלא אמרי' המ"ל אלא בנפש איסורא וקא משלם ליה ההיתר, עי' נזיר ל"ז, מתוס' משמע אפי' דנפיש היתרא וכן מרמב"ם משמע כן עי' כ"מ פ"א מחמץ, עי' רמב"ן במלחמות בטעם נמי המ"ל כי בקדשים רק טעם:

תוס' זבחים דף ע"ח ד"ה פגול כתב דאפילו היתר אינו מצטרף לאיסור ופלא שמבואר בקדשים היתר מצטרף לאיסור יכתב הטה"ק אפשר ליישב ולומר דמאחר דאליבא דר"ל קיימינן ואיהו ס"ל ח"ש מותר מה"ת וא"כ י"ל לדידיה לא שייך המ"ל כיון דהאיסור גופא ג"כ היתר היא והאיך יצטרף ויאסר עוד היתר עמו, ופלא להבין כי ח"ש מותר שאין זה אכילה פחות מכזית, וכיון שנצטרף עוד להשלים כזית מודה דאסור:

נזיר דף ל"ז איתיביה שתי מדוכות אחת של תרומה ואחת של חילין ולפניו שתי קדירות אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו לתוך אלו שתיהן מותרות שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומ' לתוך תרומה ואי ס"ד כזית בכא"פ דאיריי אמאי אמרי' שאני אומר, ואלא מאי היתר מצטרף לאיסור אמאי אמרינן שאני אומר אלא הנח לתרומה תבלין דרבנן, איתיביה שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהן שתי סאין אחת של תרומה ואחת של חילין ונפלו אלי לתוך אלו שניהן מותרין שאני אומר חילין לתוך חולין נפלו תרומה לתוך תרומה נפל ואס"ד כזית בכא"פ אסור אמאי אמרי' שאני אומר, בשלומא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסר כגון דנפישי חולין אלא לדידך כזית בכא"פ כי נפישי חילין מאי הוה, א"ל הנח לתרומה בזה"ז דרבנן, והקשה רש"י הא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אע"ג דנפישי חולין, תבלין שאני הואיל ותבלין לטעמא וריחא הוא דעבידי חשיבי להו ולא בטלי והוה כמאן דנפישי ע"ש:

תוס' חולין צ"ט, וא"ת אם טע"כ דאוריית' מאי פריך גבי שתו קופות וכו' אי אמרת כזית בכ"פ דאוריי' אמאי אמרינן שאני אומר והשתא כי נמי דאמרי' כזית בכ"פ לאו דאוריית' תקשה ליה אמאי אמר שאני אומר כיון דט"כ דאוריי', וי"ל דהתם איירי במינו וא"ת ואי במינו כיון דרבו בטלי להו ברובה אפי' איכא כזית בכא"פ וי"ל דמכל מקום פריך דאי כזית בכא"פ דאוריי' יש לנו להחמיר אף במינו ולית לן למימר שאני אימר כיון דלקי באינו מינו ע"ש וכתב מהרש"א יש לדקדק דא"כ לפ"ז הדרן קושיין דלעיל לדוכתן דתקשה ליה מה"ט כיון דטע"כ דאורייתא יש לנו להחמיר אף אף במינו, כיון דלקי בשאינו מיני, וי"ל דודאי חיוב כזית בכדי אכ"פ שייך קצת גם במינו כיון שהיא אוכל קצת מן האיסור דאם הי ניכר הי' חייב עליו אף במינו ולכך גם אם אינו ניכר יש להחמיר במינו כיון דלקי באינו מינו אבל חייב טע"כ לא שייך כלל במינו ואין להחמיר בי משים אינו מינו וכה"ג כתבו תוס' בנזיר עכ"ל ונראה ליישב כי השעה"מ הקשה למה הקש' תוס' מסיפא משתי קופות ולא מרישא משתי מדוכות ושני קדירות ונראה עפ"י שתוס' ביבמות דף פ"ב ור"ש בתרומות פ"ז מ"ו הקשו בכל ספק למה לא אמרינן שאוקמי הקדירה בחזקת היתר ותירץ יען שהיתר לא נאסר רק שאסור לאכול בעבור אצל היתר מונח גם איסור:

אולם אי אמרי' טע"כ דאסיר ואז היתר נהפך לאיסר שייך לאמור לאוקמי הקדירה על חזקת היתר כמובן ועי' בישועת יעקב משתמש כ"פ בסברה זו, א"כ במדוכות ושני קדירות אם נפל תרומה בקדירה של חולין ונאסרה גם החולין ושפיר אמרי' חולין שלא נפל התרומה לחולין כי יש לקדירה חזקת היתר, ולא צריך אביי לאמור כאן בשלמא לדידי בנפיש חילין גם בלא נפיש חילין שפיר אמרינן תילין מצד חזקת היתר אבל בשתי קופות שם ביבש לא שייך לאוקמי אחזקת היתר כי ההיתר לא נאס' רק אסור לאכלו כי מונח שם תרומה אצל החולין ולא שייך חזקת היתר ע"כ צריך אביי לאמור בשלימ' לדידי בנפיש חולין ודו"ק והקשה תוס' אי טעם כעיקר אסור למה בשתי קופות אמרינן תולין אבל על רישא בשתי מדוכות לא קשה יען שיש חזקת היתר, ותי' במין במינו, דלא שייך טע"כ ואח"כ הקשה אם במינו א"כ גם באיכא כזית בכדי אכ"פ בטלי ותי' אטו אינו מינו ואז כיון שיש כזית בכא"פ אסור מדאוריי' א"כ גם במינו ראוי להחמי' ולא קשה קושי' מהרש"א וא"כ הדרן קושיא לדוכתי גם בליכא אכ"פ מצד טע"כ כיון ביבש מיירי א"כ גם באינו מינו לא שייך טעכ"ק, רק ליגזר מין במינו יבש אטו אינו מיני לח, כל כך לא גזרו ודו"ק היטיב: