עט סופר חלק א קפח

דאין כאן מלקות כיון דמעולם לא היה האיסור כשיעור דהא לקמן מוקמינן מילתא דרב בבא מיורה גדולה ע"ש, ועי' מרם שוק יו"ד סי' קי"ח:

אמרי בינה בסוגי' ריחא מילתא כתב לישב קושי' מהרש"א אמאי לא משני דרע"ק ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור, לפמש"כ תוס' בשם מר"י אור ליינש דלכך אין לוקין בטע"כ דילפי' מג"ע תעבירו באש ואין זה רק עשה משמע אי ילפי' טע"כ ממשרת לוקין דלא כר"ן בסוגי' זרוע בשלה דס"ל גם אם ילפי' מנזיר אין לוקין דאין עונשין מן הדין, דס"ל לר"י אורליינש דלא הוי אלא גילוי מלתא, לכאורה קשה לפי דבריו הא משמע בתוס' דיותר מסתבר לאוקמי הקרא לטע"כ מלאוקמי להיתר מצטרף לאיסור א"כ מנ"ל לרע"ק דמשרת אתי להמ"ל אמאי לא יליף ממשרת טע"כ וללקות אטעמא דהא מג"ע ליכא אלא עשה, אך ז"א דא"כ ג"ע למה לי, לפי"ז מיושב קושי' מהרש"א, דע"כ רע"ק לא ס"ל כר"מ דנל"פ אסור, דאי הוי ס"ל כר"מ קושה במקומה עמדת, דהא ליכא למימר דא"כ ג"ע ל"ל הא ר"מ יליף מג"ע דנטל"פ אסור:

במר"ם א"ש ח"ר סי' ס"ד הקשה מנ"ל דגיעולי עכום חידש הוא דילמא שמא יבשל ישראל דבר חריף והוי לשבח וכן לר"מ קשה מנ"ל ללמוד נטל"פ אסור ומאריך הא דחורפי' תחליה ליה לשבח אם זה דאוריי' או דרבנן, ועי' בערוך משך בסופו:

מקשין העולם היכי ילפי' מג"ע טע"כ, דילמא מצד בשר וחלב צריך להגעיל בב"ח לכ"ע טע"כ דאוריי', ופלתי סי' פ"ז כתב לר"ן רק בישל אסור ולא צלי, לק"מ דהא התורה ציוה אשר לא תבא במים תעבירו באש ללבן מה שתשמישו ע"י אש, וקשה אי טכ"ע לאו דאוריי' רק משום בב"ח הא הני כלי צלי נינהו ולא שייך בהו בב"ח וע"כ משום שארי איסורין וכסא דהרסנא סי' כ"ט, כתב הא ודאי לית ביה ספיקא אי טעמא דרבנן דלא אתמר אלא בב"ח עצמו אבל לא בקדירה שניתן בה טעם בשר ואין למילף זה מג"ע בשום אופן דהתם נמי אינו אוסר בדיעבד ואתה אומר דחדוש הוא ואינו אלא לכתחילה, ובהכי ניחא מה דמקשה העולם דאימא געולין לא נאמרו אלא משום בב"ח דליתא דאין לנו סברה כלל להחמיר בבב"ח כיון שאנו אומרים דבעלמא טעם לאו כעיקר דוקא בשר לתוך חלב אמרה תורה אבל לתוך הקדירה הדר להיות כשאר איסור ע"ש ושו"מ ח"ב קפ"ג, ופמג"פ בפתיחה לבו"ח וח"ס סי' פ"ו האריכו בזה:

מבי"ט פ"ט ממ"א כתב בו"ח שנתבשלו ביחד ונתנו טעם זה לזה הבשר אסירה וליקה עליה מה"ת דהא נתערב גוף החלב בבשר ויהב בה טעמא ולא בטיל אפי' באלף מדאוריי' ומצטרף מיעוט החלב להשלים שיעור כזית בשר דעירוב שניהם אסרה תורה וכו' והחלב אסורה תן התירה ואינו לוקה עליה דהא לית בה אלא טעם בשר ולא ממשות ואיסורא מדאוריי' וכו', ופתג"ד בפתיחה לתערובת כתב דבריו תמוהים מי איכא מ"ד בב"ח דלא לקי על כזית מחלב הנבלע בו טעם בשר כיון דבב"ח כ"ע מודים טע"כ ד"ת ע"ש:

י' ח"ס י"ט, ומרם שוק קי"ט, אי אמרי' בב"נ טעם כעיקר, ועי' מר"ם שיק או"ח רנ"ח מה שתי' קושי' עולם על רב אשי דמשני בזבחים יקדש עשה, א"כ נשארה לדידיה קושי' הש"ס פסחים מ"ד דנילף מנזור המל"א ותי' הש"ס דנזיר וחטאת הוי שני כתובים ל"ש לדידיה דהא אצטרך חטאת להורות עשה:

נב"י ח"ב או"ח סי' ס"ו מחדש גם דקי"ל כר"ת דטע"כ דאוריי' מ"מ הרי ילפי' ממשרת או מג"ע והיינו באיסורים שהם לאוין שיש בהם מלקות אבל חלב טמא אף שהוא אסיר מן התורה אין בו מלקות עי' רמב"ם פ"ג ממ"א שחלב בהמה טמאה וביצי עיף טמא אסורין מן התורה ואין לוקין וכו' א"כ אין ללמוד בחלב טמא שיהי' טכ"ע ע"ב והקשה ינ"פ הרב הגאון מו"ה משה פאלאק אבדק"ק באניהארד ני', א"כ מאי מקשה בפסחים ע"ו לרב משני פסחים, שם רק איסור עשה שיאכל שלא למנויו שם ריחא לאו מילתא כי טע"כ לאו דאוריי' אבל רב סובר ריחי מילתא שנצלה בדבר אחר שם טע"כ דאורייתא מכ"ש לבה"ג שמובא בח"ס בחידושיו לע"ז דף ס"ו דריחא מילתא דרבנן מדגלי תורה טע"כ טעם ולא ריח ורק רבנן גזרו ריח אטו טעם ע"ש פרט היתר מצטרף לאיסור ד'. מנ"כ פ"ו כתב פירוש היתר מצ"ל היא שיש מחלוקת אם ההיתר הנאכל עם האיסור בב"א מצטרף עמו להשלים לשיעור זית לחייבו מלקות או לאו כגון האוכל חצי זית איסור וחצי זית היתר נפרדים בב"א, או שאכל כזית פת שנבלע האיסור במקצתו והרי האיסור וההיתר נפרדים אף שהם מדובקים בגוף אחד, בזה שייך מחלוקת אם ההיתר מצטרף לאיסור להשלים לשיעור זית כיון שאוכלן בב"א או לאו, ואין שייך בזה מחלוקת אם טעם כעיקר הוא דאוריי' שהרי ההיתר לא קבל טעם מן האיסור וכל אחד עומד בעצמו