עט סופר חלק א קפז

ואם אין כזית כא"פ אסיר מד"ת אף באלף [כמו לטעמיה] טעמו ולא ממשו שהוסר האיסור אסור או מ"ה או מדרבנן:

פרט ג' אי אמרי' טע"כ לענין ב"י, עי' ח"י תמ"ב שכתב היכא דליכא שום ממשות חמץ רק טעם בלבד כתב בע"ש ג"כ דעובר, ולדעתי ראוי להסתפק בדין זה מאד דמשמעות הפוסקים אינו כן, וכ"כ במנ"כ דאף למ"ד דטע"כ אפי' בלא ממשות דאורייתא, היינו דוקא לענין אכילה אבל לא לעבור בב"י כיון שאין כאן צורת חמץ כלל:

ולענין איסר הנאה אי אמרי' טע"כ, עי' ר"ן בפרק השוכר את הפועל כתב לפוסקים דסוברים דאין איסר הנאה אוסר תערובתן בהנאה אא"כ הוי דבר שבמנין וכו' והקשה וכי איסר זה נתבטל או לא נתבטל, ואולי לדעתם יש לומר דכיון דמדאוריי' חד בחרי בטיל כל היכי דליכא טעמא נהי דקי"ל טעמו וממשו אסור ה"מ לענין אכילה דשייך ביה טעמא אבל לענין הנאה כיון דלא שייך זה טעמא חד בתרי בטיל ע"ש:

וטע"כ לענין טומאה כתב ר"ש פ"ב דטבול יום דאע"ג טע"כ דאוריי' לא הי' זר לוקה בכזית מקפה לענין איסר אכילה דוקא הוא דהוי כעיקר תדע דאין טע"כ לחשוב שחיטה כנבילה לענין טומאה ע"ש, וכ"כ תוס' בכורות דף כ"ב ואמרי בינה בסוגי' ריחא מלתא כרב אי ילפי' טע"כ מג"נ דכיון דאין לוקין אטעמא לא הוי כגופו של איסר א"כ י"ל דאף דחדית לן רחמנא טע"כ באיסר מ"מ בטומאה לא שמעי', אבל אי ילפי' טע"כ ממשרת ולוקין אטעמא א"כ הוי כגופו של איסר ה"ה גבי טומאה אמרי' טע"כ כיון דהוי כגופו של איסר ע"ש, ועי' שבי"ד או"ח סי' תע"ה דלא אמרי' טע"כ במצות הבאתי בכלל ט' פרט ג':

פר"ח בסי' תמ"ב כתב כזית בכ"פ במין בשאינו מינו אי ליכא טעמא בטיל ברוב כמין במינו, אבל אח"כ סותר דבריו, ומביא ראיה מפסחים שהקשה מנותח אי איכא כזית בכ"פ מ"ט דרבנן, משמע גם שטעכ"ע לאו דאוריי', אי איכא כזית בכ"פ חייב, וה"ה לדידן טכ"ע דאוריי', אי איכא כזית בכ"פ אפי' ליכא טעמא חייב ע"ש, לדעתי הקלושה יש לחלק כי הסברה כיון דליכא טעם גם באינו מינו בטיל ברוב, אבל אי איכא טעם ככותח רק דרבנן סברו לאו דאוריי', אבל בטיל לא שייך כיון שחיך אוכל יטעם, אף שאינו אסור הטעם, אבל הממש לא בטיל כיון שניכר האיסר, ועי' טור תמ"ב דסובר גם אם אין טעם חייב בכזית בכ"פ, ועי' ר"ש פ"ב שכתב במיני נמי כזית בכ"פ דאוריי' דלא בטיל ברובא אע"פ דלא מנכר ע"ש, מדבריהם נלמד דכזית בכ"פ דאוריי' הלכה למשה מסיני דלא לבטיל ברובא, ועי' חו"ד סי' צ"ח שמתקשה בו ועי' פנ"י בפסחים, ועי' תוס' ב"מ דף נ"ג ד"ה ועולה באחד ומאה מבואר בלח מין במיני בעי ס' מדאוריי' ופלא ועי' פמג"ד בפתיחה לתערובת חלק ב' פ"א, וטה"ק זבחים דף ע"ח, מט"ז סי' ק"ב משמע בפירש דמין במיני בטעמו ולא ממשו אין צריך אפי' רוב מן התורה, ועי' טה"ק דף ע"ט:

רשב"א חולין צ"ח כתב ק"ל בכל דוכתיה חד בתרי בטיל וא"כ היכי משכחת ליה טעמו ולא ממשו דאוריי' ואפי' כזית בכ"פ היכי משכחת ליה, ומתרצינן דאי אמרי' חד בתרי בטיל דוקא דקיימי איסורי באפי נפשיה והיתרא באפי' נפשיה כגיד בין הגידים שהיתר לא קיבל טעם מן האיסר וכיון דאסורא לא מנכרא בטל ברוב אבל כשקבל ההתר טעם האיסר נעשה הכל איסור שהרי ניכר הוא וידוע בכל ההיתר טעימתו זו הכרתו כדכתיב וחיך אוכל וטעם לו:

ראש יוסף דף קי"א ד"ה ועוד אני תמה על מש"כ תוס' מה"ת בטיל ברובא ובמקדש אקמוה אדאוריי' דכפי נראה בקדשים לא בטיל מדינא מין במינו ברובא דכתיב בחטאת וכל אשר יגע בבשרה יקדש ועי' רמב"ם פ"ח ממע"ק דשלמים עם חטאת יאכל כחמור דהוי מין במינו, א"כ איך אוקמי' אדאוריי' ועוד אני תמה בסוגי' דנזיר דאמרי' חטאת מנזיר לא גמרינן דאפי' חרצן אסור, ומאי קאמר והא חטאת צריכה לומר אף מין במינו דאינו בטיל דאלו בנזיר טע"כ באינו מינו שרה פתו ביין מש"ה דאיכא טעם לא בטיל משא"כ בחטאת דמין במינו הוא ע"ש, ראה זה כי חדש הוא אבל מובן בעולין גם חכמים מודי' מין במינו לא בטל ויש להאריך בזה:

אי אמרי' טע"כ דוקא מכזית איסור או גם מחצי זית, עי' רש"י פסחים גבי נזיר ששרה פתו מוכח דאפי' בב"א מח"ש הדין כן, אבל מתוס' נזיר ל"ז ד"ה טע"כ משמע דוקא טעם הבא מכזית, וכן ר"ש כתב כן, ועי' פלתי סי' צ"ב שהקשה לר"ת במה דפריך וסבר רב גדי אסרה התורה ולא חלב והא"ר חצי זית בשר וח"ז חלב לוקה על אכילתו, וקשה לר"ת כי חלב בלוע איסור בפרי וטעם כעיקר לר"ת אף ללקות ופשיטא דלוקה, וליכא למימר כיון דבלעה רק מחצי זית בשר אף ר"ת מודה