עט סופר חלק א קפו

כתב מרמב"ם נראה שאפילו נתערב האיסור כזית בכא"פ אם אכל פחות משיעור זה אין זה אסור מה"ת, לכאורה קשה שהרי קיי"ל כר"י דח"ש אסור מה"ת דלוקין אם אכל כשיעור אע"פ שאין איסר בעין א"כ בפחות נמי ליתסר מדאוריי' כח"ש ושמא י"ל ע"י תערובות אינו אסור מה"ת אבל מכ"מ שם איסור לא נעקר ממנו, אמנם נ"ל שכל זה כשיש בתערובות כזית מן האיסו' בכא"פ שעדין חשוב ממש האיסור קיים וכאלו הוא בעין, אבל אם נתערב האיסור בפחות מזית אחד בכא"פ לא לבד פטור ממלקות אלא שנעקר שם האיסור מאותה תערובות ונפ"מ לענין חיוב ביעור בפסח כי לרמב"ם שטעם כעיקר ל"ד אינו חייב לבער תערובות כזאת, כיון שאין כזית בכא"פ הוי כאלו אין בה כלום מממש האיסור, וצדקו דברי ה"ה פ"ד מחמץ שכתב לרבינו אינו עובר עליו אלא בתערובת שיש בו כזית בכא"פ ור' משה כהן פי' דברי רבינו אע"פ שאינו עובר על אכילתו חייב בביעורו, שהרי יש כזית מן החמץ ואע"פ שהוא מעורב בכמה זיתים עובר הוא על קיומו וכתב על זה הכ"מ לי' יותר מתיישב פירש רמ"ך דאע"ג דללקות על אכילתו בעינן כזית בכא"פ לעבור עליו על ב"י בבציר מהכי סגי משום דלענין אכילה כ"ש פחות מכא"פ הו"ל כאלו אכל חצי זית היום וחצי זית מחר שאינו לוקה אבל לעבור עליו כיון שיש כאן כזית מה לי שיהיה בכדי אכ"פ או יותר עכ"ל, ואני אומר שנ"ל דברי ה"ה יותר נכונים, ומה שהקש' כ"ת שאם יש כזית מה לי שיהי' בשיעור אכ"פ או יותר, אומר אני שאינה קושי' כלל, שאם זית מן החמץ בעין אלא שהיה מעורב עם ההיתר פחות מזית בכא"פ היינו מידים שחייב לבער, אבל בתערובות שהאיסור נמחה ואינו בעין, אם לא יש כזית איסור בכא"פ לא חשיב ממש האיסור קיים ואין שם אלא טעמו, ולכך אינו עובר עליו לרמב"ם, כיון שטעם כעיקר ל"ד ואין שם איסור כלל ע"ש:

מנ"כ ל"ו כתב לדעת רמב"ם שבתערובת אין חייב כרת אפילו אכל כזית בכא"פ היינו כשהיתר הוא דוב אבל אם האיסור הוא רוב או שוה בשוה ואכל ממנו שיעור זית בכא"פ נראה לי אפילו רמב"ם יודה שחייב עליו כרת דכיון שהאיסור הוי הרוב נחשב כאלו הוא בעין וכאילו המחה האיסר ואכלו ע"ש ועי' רע"ב זבחים פ"י מ"ז שתבלין בלעו טעם קדשים אם יבואו לידי נותר הרי הן באזהרה משום טעם קדשים שבלוע בהן והקשה תויו"ט למה דקדק לכתוב באזהר' למעטו מכרת בקדשים בודאי טע"כ דאוריי' לחייבו בכרת ע"ש אולי שתבלין אינו אוכל ועי' תו"ח:

ומהרש"א בפסחים כתב ג"כ שחצי שיעור בתערובת גם ר' יוחנן מודה שמותר מה"ת וכן הר"ש פ"ב טבול יום כתב כן, אך קשה מחולין דף צ"ח גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל לדיקולא דבישרא דמשמע דאפי' ע"י תערובות נמי אסור עכ"ל וח"ס סי' פ"ה מביא בשם הגאון מו"ה דניאל ז"ל שהקש' עלהנ"ל הא כזית שלם בס' נמי לא הוי אלא ח"ש דהרי הוא טפי מפרס ואפ"ה מודה מר בר"א דבעי ס' בכזי' שלם מה"ת משום דעכ"פ תחילתו הי' בו איסור דאוריי' ורק בח"ש הוי ס"ד שתחילתו הוא רק איסור דרבנן ומשו"ה הוי מזלזל ביה וא"ל אבוה לא תזלזל בי' דח"ש נמי אסו' מה"ת כשהוא בעין אבל לעולם א"ל דע"י תערובו' הוא דרבנן ע"ש:

ג רבינו חיים פי' טעמו וממשו כזית בכא"פ נהפך היתר לאיסר ולקה על כל כזית מהיתר [ולרש"י ולר"ם בעינן שיאכל שיהא בי זית איסור] טעמו ולא ממשו באין בכא"פ [ה"ה טעם לבד] אסור מה"ת ואין לוקין דשהה באכילה יותר באכ"פ, וטה"ק זבחים ע"ח ד"ה ש"מ נותן טעם ברוב, לאו דאוריי' הקש' לפי ר"י אורליינש ור"ח הכהן דטע"כ אע"ג דהוי דאוריי' אעפ"כ אין לוקין משום דילפי' מג"ע וליכא אלא עשה, א"כ מנ"ל למידק מהכא דטע"כ ל"ד דלמא היא דאוריי' אפ"ה אין לוקין ע"ש:

ד פירש ר"ת טעמו וממשו מין במינו וניכר האיסור ולא בטיל אם כזית בכא"פ לוקה ופחות אסו' מה"ת ואין לוקה וטעמו ולא ממשו כלומר שנמוח דאין מכירו ובטל, שאין הטעם נרגש אסור מדרבנן מין במינו בס' מדרבנן אבל באיני מינו אף שהסיר האיסור טע"כ מה"ת והיתר נהפך לאיסור ולוקה על כל זית מהיתר, ועי' ר"ש שכתב במינו נמי כזית בכא"פ דאוריי' דלא בטיל ברובא אע"ג דלא מינכר מדלא משני ההיא דקופית וסאין דמינו איירי, ולא דמי למיעוט הנימוח ומחבר עם הרוב מתבטל, ובחולין ד' צ"ט גבי נתבשל עם גידין ואין מכי' דפריך ניבטיל ברובא בדליכא כזית בכא"פ פריך ע"ש:

ה פי' ראב"ד ורשב"א טעמו וממשו כזית באכ"פ [אף נמחה] לוקה באכל כזית כא"פ, אכל ח"ש אסור טעמו ולא מששו היינו אכל ח"ש או טעם לבד אסור מ"ה ואין לוקין והיתר אין נהפך לאיסור:

ו פירוש הר"ן טעמו וממשו כל שיש גוף איסור בתוכו אף נמחה כל שאכל זית כא"פ לוקה